שיעור בכדורסל / מליניאק

נתחיל במספר נקודות מקצועיות: 

1. הכדררת, אותה מחלה חשוכת מרפא הפכה למגיפה ככל שנגע הפיק-אנד-רול משתלט על המשחק. בכל קבוצה יש אחד שלוקח בעלות על הכדור, ומכדרר את עצמו לדעת. במקרה הטוב מישהו חוסם לו (ליתר דיוק מנסה לחסום לו), כי בישראל לא ממש חוסמים. מי שאמור להעלות את השומר על החסימה זה לא החוסם, וזה לא קורה. אני שואל את עצמי למה המכדררים מעבירים את הכדור בין הרגליים ומאחורי הגב? משתי סיבות: א. כדי להרשים את החברה שלהם ביציע. ב. הם לא יודעים מה לעשות בכדור, ולוקחים זמן למחשבה. הבעיה היא שארבעה שחקנים תקועים בינתיים במקומם ושעון הזריקות אוזל. התוצאה: רוב ההתקפות שמתחילות בכדרור, מסתיימות בזריקה בסוף שעון.

2. יחס אסיסטים לאיבודים. ירושלים וראשל"צ אוהבות למסור. ביום ראשון ירושלים מסרה 25 אסיסטים, ראשל"צ 17. הבעיה שחלק מהמוסרים הם גם מאבדי הכדורים הגדולים. הבולט בהם הוא דונטה סמית', שאיבד 5 כדורים על 5 אסיסטים. תענוג לראות שחקן שמשחק בראש מורם, מחפש שחקן חופשי, והמסירה היא אופציה ראשונה בשבילו. הבעיה היא שדונטה מחפש את המסירה בכוח. מותר לאבד כדורים, אבל לא במצבים שאין מהם ירידה להגנה. על איבודי הכדור במסירות "יפות" ביד אחת, מאחורי הגב ובין ארבעה מגינים, הוא צריך לשלם קנסות. ויש גם רשלנות תורמת, כי שחקני ירושלים משום מה נעים מצוין כשהכדור בחוץ ונשארים תקועים כשדונטה מקבל את הכדור בלואו-פוסט עם הגב לסל. רע לו, רע להם.

אוהבים למסור. שחקני הפועל ירושלים(צילום: גיל נחושתן)

3. המסירה הכי קשה בכדורסל, המסירה פנימה, תלויה בזווית המסירה ובטיימינג. כולם מתפעלים ממסירה "מגבוה לגבוה". לא כולם מבינים שהגובה בכלל לא חשוב, אלא זווית המסירה. כשהמסירה הולכת מהיי-פוסט (אזור קו העונשין) ללואו-פוסט (מתחת לסל), הכדור נמצא באמצע המגרש, אין צד חלש ולכן קשה להביא עזרה. מוסרים טובים, אבל מעט מוסרים גדולים. מוסר טוב שומר על יחס חיובי של אסיסטים לאיבודים. מוסר גדול רואה מהלך אחד קדימה, ומוסר את הכדור לשחקן אחר שימסור את האסיסט. הדרך הנכונה להכניס את הכדור פנימה היא בשתי מסירות, כדי ליצור זווית טובה, ואת זה יודעים מעטים. בכל מסירה פנימה.

4. תשומת הלב ממוקדת במוסר. מה לגבי השחקן שמקבל את הכדור? שחקן שמשחק עם הגב לסל, צריך להתמקם על הקו הדמיוני שבין הכדור לטבעת, בכדי שהשומר שלו יבחר לשמור לפניו או מאחוריו. חקנים צריכים להיות בתנועה, ולמונרו יש את שון דוסון וכריס רייט. רייט הוא אתלט ענק ושחקן בינוני. האפקטיביות שלו מעל לטבעת היא 150 אחוז, אבל כל מטר שתרחיקו אותו מוריד את האפקטיביות ב-40 אחוז. ארבעה מטר מהסל רייט הוא לפעמים נזק. עצתי לדוסון: אם אתה מכוון ל-NBA, אל תבנה על האתלטיות שלך, כי באמריקה יש מאות שחקנים שקופצים לא פחות גבוה ממך. הבנת המשחק תבוא עם הניסיון, תשקיע בלימוד יסודות.

5. טיימינג. אם הכדור לא נכנס פנימה בשתי שניות, ותרו והעבירו אותו מהר לצד שני. כי אם שחקן גבוה נאלץ לצאת חמישה-שישה מטר מהסל לקבל את הכדור, הוא יחפור בשביל לשפר עמדה, וזה עלול להסתיים בעבירת תוקף, בשמירה כפולה או באיבוד כדור. אם יש מאמני קליעה (האמת שאין), ויש מאמני הגנה, למה אין מאמני מסירה?

כדאי לו לחזור ליסודות. דוסון(צילום: אורן אהרוני)

6. לנתח את המספרים. חלק מהאסיסטים הם בהתקפות מעבר. למסור לאלי-אופ במתפרצת, זה לא למסור אסיסט בהתקפה מסודרת. צריך להפריד, כי כשהתקפה מסודרת מתחילה במסירה יש סיכוי שרוב השחקנים ייגעו בכדור וזה ייתן להם תמריץ לנוע בלי כדור, וגם המוטיבציה להשקיע בהגנה עולה כששחקנים משותפים בהתקפה.

7. המטרה היא להכניס את הכדור לחור. מעולם לא היו לנו גבוהים, לצערי היום אין גם קלעים. מי שבורך בטאץ' מסוגל לשחרר זריקה בעשירית השנייה. ארבעה מתוך חמישה שחקנים משחקים בכל רגע נתון בלי כדור. אפשר לשפר אחוזי קליעה גם בהכנת עצמך לקליעה. רוב השחקנים לא מוכנים לקליעה כשהכדור מגיע לידיהם. הרגליים צריכות להיות יציבות, הגוף פונה לסל ולא למוסר, הידיים תופסות את הכדור כשהוא במצב זריקה. הכנה טובה נותנת עוד חצי שנייה לשחרר זריקה טובה, שמתבטאת בהבדל של אחוזים רבים בהצלחה!

8. כל שחקן צריך לדעת מהן ה"בלטות" שלו. כשאני בודק את התרשים, אני מגלה לפעמים שזורקים עשר זריקות מעשרה מצבים שונים. איליי הולמן מקבל את הכדור עם הגב לסל. בצד שמאל הוא מסתובב על כתף ימין, לכיוון הקו. נגד ראשל"צ הוא זרק איירבול ממטר, צעק על השופט וחטף טכנית. מצד ימין הולמן מסתובב לאמצע, שם אי-אפשר לעצור אותו. אם מגיעה שמירה כפולה, הוא רואה את השחקן החופשי ויודע למסור.

מהבלטה הנכונה, הוא בלתי ניתן לעצירה. איליי הולמן(צילום: עוז מועלם)

9. אלוהים מצוי בפרטים הקטנים, וזה נכון לכל הסעיפים.

ביום ראשון נסעתי לבית מכבי בראשל"צ. ויתרתי מראש על הניסיון להידחס לתא העיתונות, כי תאי עיתונות באולמות כדורסל צרים מלהכיל את כל העיתונאים, הפרשנים, כתבי האינטרנט, העיתונות המקומית ועוד נלווים שהם ספק עיתונאים. גם כשיש מקום ישיבה ב"תאי העיתונות", הם ממוקמים רע, לפעמים מאחורי הסל, לעתים במרחק 40 מטר מאירוע שקובע גורל של משחק.

למינהלת הליגה יש אתר מצוין שמספק נתונים סטטיסטיים מכל המשחקים און-ליין. הבעיה שבחלק מהאולמות אין רשת אינטרנט, או שהיא לא יציבה. בפיס ארנה בירושלים – פאר היצירה – אין רשת, רק חיבור לאינטרנט בכבלים, ובמחשבים חדשים אין בכלל כניסה לכבל.

ארבעים שנה הסתדרנו בלי סטטיסטיקה און-ליין, לא נורא, נסתפק בדפי סטטיסטיקה בסוף כל רבע. הבעיה היא שעד שמשכפלים ומחלקים אותם, הדפים מגיעים באמצע הרבע הבא ואת הדף הכי חשוב – הסטטיסטיקה הסופית – מחלקים רק בחדר העיתונות שנמצא ליד חדרי ההלבשה. במינהלת מניחים שכל העיתונאים מגיעים לחדר העיתונות לראיונות, אבל את רוב הפרשנים זה לא מעניין. אנחנו חייבים לשלוח את הטור מיד בסיום המשחק, בכדי לא לעכב את סגירת העיתון.

אז לפעמים אני כותב בלי לראות את הסטטיסטיקה הסופית, אבל לישיבה ביציע יש גם יתרון – המגע הישיר עם האוהדים. לפעמים מתמקם מאחורי גבי מישהו שמציע לי מה לכתוב, אחר מוחה על משהו שכתבתי כבר. אנשים טובים. אם במהלך המשחק קשה לראות מה קורה בלי משקפת, לקראת הסיום הקהל פשוט מסתיר. אולי ב-2030 יהיו בתאי העיתונות מסכי טלוויזיה ואוכל לצפות בהילוכים החוזרים במגרש. און-ליין גרסת 2016.