הרגולטורים אינם מסייעים לצמיחה, הם הפכו להיות "האח הגדול" הפוגע בזכויות יסוד

הרגולטורים לא רק שאינם מסייעים לצמיחה, אלא שהם הפכו להיות "האח הגדול" הפוגע בזכויות היסוד של האזרחים.

לאחרונה נתבשרנו כי הממשלה החלה לדון בנושא הנטל הכבד של הרגולציה בישראל ובדרכים להפחתתה. תמהני האם מהלך זה אינו נעשה מעט מדי ומאוחר מדי.

המונח "רגולציה" טומן בחובו פרדוקס: מצד אחד השימוש בו נעשה חיוני יותר ויותר וההכרה בחשיבותו הולכת וגוברת בשל "קריסתם" של תאגידים עסקיים רבים ומנגד ככל שמתעמקים יותר, באופייה של הרגולציה בישראל, כך מתגלים סייגים בנוגע לטיבה ומידת יעילותה.

רגולציה מעצם טבעה הינה תהליך או סדרה של חוקים ותקנות שעל פיהן השלטון דורש, מונע או אוסר פעילות או התנהגות מסוימת של הפרט ו/או של מוסדות וארגונים. מדובר איפוא בפעולות של הסדרה, פיקוח ואכיפה, שמטרתן לכוון ולווסת פעילויות פרטיות בתחום או בשוק כלשהו ולפקח עליהן ולעיתים לתקן כשלים הקיימים בשוק. כלי זה הוא טוב ונכון אך אני סבור כי במקרה שלנו קיים מצב של "תפסת מרובה לא תפסת".

האמנם?

סוגיה כבדה הניצבת כעת על המדוכה קשורה בהצעת החוק שמטרתו הגברת המאבק בהון השחור והעמקת הגבייה באמצעות מתן אפשרות לרשות המיסים לנגישות למידע על אודות חשבונות בנק פרטיים של תושבי ישראל. הכלים הדיגיטליים של ימינו מסייעים לרשות המיסים להיות נגישה יותר ולהיחשף יותר למידעים. יתר על כן, במקרים רבים יש לה יכולות מודיעין טובות המאפשרות לנטר את המידע ולגלות מהיכן נובעים מקורות ההכנסה של נישום זה או אחר וטוב שכך אולם, במקרה דנן אני תוהה היכן עובר הגבול הדק שבין העמקת גביית המיסים ובין פגיעה בפרטיותם של האזרחים? משמע רשות המיסים תגביר את פעילותה "כאח גדול" החודר לפרטיותם של אזרחיה, שאין חולק על כך שמרביתם הינם אזרחים שומרי חוק.

יש לזכור כי המלחמה בהון השחור והרחבת רשת החייבים במס אינה חזות הכל! בצד החובות שיש לכל אזרח עומדות לו זכויות יסוד בסיסיות וביניהן הזכות לצנעת הפרט ואותן אין לרמוס. מנגנוני מודיעין וגבייה דורסניים עלולים לפגוע באזרחי המדינה ובאיכות חייהם ונשאלת השאלה: האם האמצעי מקדש את המטרה?

ראובן שיף

האם לא די בכך כי מדינת ישראל מצויה ברוב שנותיה במצב של חוסר יציבות גיאופוליטית וביטחונם האישי של האזרחים נמצא יום יום על מטוטלת? האם לא די בכך כי אנו מרוחקים גיאוגרפית משווקי היעד ותהליכי הייצור היקרים מקשים ומסרבלים את כל המציאות העסקית עימה מתמודדים הן יזמים פרטיים והן תאגידים עסקיים בישראל?

האם לא די בכך שהבירוקרטיה עימה מתמודדים העסקים בישראל היא קשה מנשוא? אינספור של סוגי מיסים, הררי טפסים ומבול של טרטורי "תלך ותבוא". במילים אחרות, הרגולציה הפכה להיות לא אפקטיבית, מסורבלת וחונקת עד כדי כך שיש לה השלכות שליליות שאחת מתוצאותיה, למשל, הינה הנהירה החוצה של חברות מהבורסה לנייירות ערך בתל-אביב והפיכתן לחברות פרטיות.

זאת ועוד, בשנים האחרונות מספר החברות הרשום למסחר קטן משמעותית משיא של 657 חברות בשנת 2008 עד ל-462 חברות בסוף שנת 2015. חברות רבות מדירות רגליהן מהבורסה בתל אביב והופכות מציבוריות לפרטיות או לחילופין פועלות להנפיק בבורסות אחרות בחו"ל והעדות לכך הינם מחזורי המסחר בבורסה, שפל שכמותו לא ידעה הבורסה שנים רבות. אמנם החל משנת 2008 על רקע המשבר הכלכלי העולמי חלה ירידה חדה במחזורי המסחר בבורסות רבות ברחבי העולם ולא רק בישראל, אולם לטעמי, לנטל הכבד והבלתי סביר של הרגולציה בישראל משקל אדיר בירידת מחזורי המסחר ולשפל המתמשך אותו אנו חווים כיום ולא בכדי יזם לאחרונה יו"ר הרשות לניירות ערך מספר מהלכים, שמטרתם להפחית את הרגולציה ולהקל על חברות ציבוריות.

יתר על כן, ישראל "מבריחה" חברות בינלאומיות הן בשל מדיניות המיסים והן בשל הרגולציה והביורוקרטיה הבלתי סבירות הנהוגות בה. כל אלה הופכים את ישראל לחסרת אטרקטיביות עבור חברות רב-לאומיות, שנדרשות מלכתחילה לשלם משכורות גבוהות לעובדים במקצועות טכנולוגיים בהשוואה למדינות רבות אחרות.

לטעמי כמו בכל דבר בחיים - יש לנקוט במידתיות. רוצה לומר, לרגולציה תפקיד חשוב כל עוד היא מגינה אך לא חונקת, כל עוד היא מאפשרת לשמור על ממשל תאגידי ראוי ומונעת מצבים של "איש הישר בעיניו יעשה".

ברם, ברגע שהרגולציה הפכה לנטל מכביד, מסרבל וחונק, הגורם לחברות להעתיק את פעילותן למקומות אחרים בעולם או ברגע שהיא כבר "ממאיסה" ופוגעת בתדמיתו של השלטון בעיני הציבור וברצון ליזמות, הרי שאנו יורים לעצמנו ברגל.

אשר על כן, יש לפעול ומהר למציאת דרכים אשר יפחיתו את הביורוקרטיה ויאפשרו מתווה פשוט ונוח יותר לתאגידים עסקיים, כגון: הקלות במספרן של האגרות, הקלות בתהליך של העסקת עובדים, קיצור תהליכי תכנון ובנייה, סיוע בהטמעת תהליכים, בניית מסלולים ירוקים להליכי רגולציה ועוד.

במציאות שלנו בה קיים מצב של ביטחון אישי נזיל, עלינו להעניק הן לאזרחים והן לתאגידים העסקיים רמת וודאות סבירה וסיבות טובות דיין בכדי שיקיימו כאן את עסקיהם ויקימו בישראל מרכזי פיתוח ומפעלים. יש לנקוט בשורת צעדים מיטיבים והענקת תמריצים מאסיביים.

רק יישום מהיר של מדיניות חכמה עשוי להחזיר אותנו חזרה למסלול של צמיחה ויציאה מתקופת הסטגנציה בה אנו שרויים בשנתיים האחרונות.