שפל המדרגה: קרבות התחתית בליגת העל
בחולון בנו על האולם החדש, בנס ציונה רצו להמשיך ביכולת מהשנתיים האחרונות, קריית גת קיוותה ללכת בדרכן של העולות החדשות הקודמות, ובאשדוד לא מאמינים שהגיעו למצב הזה. אז איך קרה שדווקא ארבע הקבוצות הללו, יאבקו ככל הנראה עד המחזור האחרון כנגד הירידה? כתבי ynet ספורט והאוהדים מסבירים
בעירוני נס ציונה, המרענן הרשמי של ליגת העל בשנתיים האחרונות, היו בטוחים מאוד בעצמם. הניסיון שצברו והאמונה כי החלפתו של מאיר טפירו ביובל נעימי תמשיך את ההתקדמות שעשה המועדון הצנוע מלב המושבה גרמו לאופוריה.
במכבי קריית גת בעיקר האמינו ("אין עוד מלבדו") שבדומה לנס ציונה, אילת ואשדוד בעבר, גם הן יבצעו סיפתח מצוין בעונת הבכורה שלהם בליגה, ויצליחו לתקוע יתד למרות תקציב נמוך.
במכבי אשדוד היו בטוחים שהניסיון של צביקה שרף יוביל אותם לצמרת הליגה, ועד לפני כמה חודשים הם אכן היו שם, כולל הגעה לגמר גביע המדינה. אלא שדווקא אז "חזירות" ועימות בין הרס"ר לאייזאה סוואן טרפו את הקלפים.
לארבע הקבוצות הללו הציפיות התנפצו בפנים בשל טעויות רבות בצד המקצועי והניהולי, ואולי גם בשל חטא היוהרה. חמישה מחזורים לסיום העונה ואחת מהן תמצא את עצמה באמצע חודש מאי בליגה הלאומית.
נס ציונה: החלטה אחת שעלתה בעונה שלמה
מאיר טפירו היה בטוח שהרומן עם עירוני נס ציונה יסתיים כשהוא ירצה. בכל זאת, הרכז הוותיק לקח על כתפיו את המועדון בשנתיים הראשונות והוביל אותו לפלייאוף. בקבוצה חשבו אחרת והחליטו על פרידה.
בדרך כלל מוטעה לחשוב שעל החלטה אחת נופלת עונה שלמה, אבל "פיטוריו" של טפירו היו הסממן הראשון שמשהו לא טוב הולך לקרות לקבוצה הסימפטית של יניב מזרחי.
כל מי שראה את סגל הכתומים בתחילת העונה הבין שהוא לא מאוזן. נעימי אומנם הובא כישראלי הבכיר, אבל לצידו בנו על זה שטל דן יתגבר על הפציעה הטורדנית ברגלו (מה שלא קרה), והביאו רק ישראלים מסייעים דוגמת יחזקאל סקוורר, טל קרפלס ואיגור נסטרנקו.
כפי שניתן לראות העונה, הקבוצות המצליחות הן אלה שפגעו בשלושה זרים. הזר הרביעי ברוב הקבוצות הוא כישלון. בנס ציונה יכלו במקום ללכת בכל הכוח על זר רביעי להחתים בקיץ ישראלי בכיר נוסף באותו כסף.
גם סעיף היציאה המוזר של דיימון סימפסון בחודש פברואר לאסטודיאנטס הספרדית הוא עוד דבר לא מובן. להחתים שחקן בידיעה שהוא עוזב בישורת האחרונה של העונה? בקבוצה רצו ללכת על בטוח ולהביא זר שמכיר את המועדון, אבל בדיעבד נפגעים מכך כעת. "דיימון תרם לקבוצה, אבל הנוכחות שלו בפועל לא הביאה לבדה ניצחונות", אומר אוהד הקבוצה, שחר וינר. "ניסינו לשכנע אותו להישאר, אבל ההרגשה הייתה שהוא החליט ממזמן לעזוב ושום דבר לא היה משנה את דעתו".
ואחרי בניית הקבוצה העקומה החליטו בסיומו של המחזור השמיני להיפרד מזילברשטיין. זו לא עוד פרידה ממאמן. זילברשטיין עבד בנס ציונה במשך שבע עונות והעלה אותה מהליגה השלישית עד לליגת העל.
את הרצון של עופר ברקוביץ' לאמן הוא לא הסתיר מעולם. למקורביו אמר כי בעונה הבאה הוא מתכוון לשוב לאימון, אבל נס ציונה לא על הפרק. בקבוצה טוענים כי המנכ"ל לא חתר תחת זילברשטיין ואין סיבה שלא להאמין להם, אבל כשיש לך מאמן ותיק במועדון שרוצה כבר לשוב ולעמוד על הקווים, אין אחד שלא הימר שהמהלך ייצא לפועל. האם שינויי המאמנים הוכיחו את עצמם? כולם רואים שלא. וינר דווקא חושב שפיטוריו של זילברשטיין היו מתבקשים: "השינוי היה במקום. פתחנו את העונה בצורה נוראית, והיה לחץ במועדון. כולם ידעו שצריך לעשות שינוי".
אבל הדבר הכואב ביותר בנס ציונה שצריך להדליק נורת אזהרה למנהלת הליגה ושאר הקבוצות הוא נושא התקציב. אחרי שנתיים נהדרות הייתה ציפייה כי הכתומים יצליחו להגדיל את התקציב באופן משמעותי, דבר שיעזור להם להביא שחקנים איכותיים יותר, אבל בפועל למרות ניסיונות גיוס ספונסרים חדשים, הקופה של נס ציונה לא התמלאה בכסף נוסף.
הפועל חולון: חשבו מהלב ולא מהראש
זה לא סוד שהמועדון הסגול הוא האמוציונאלי בליגה. לאוהדים השפעה רבה על קבלת ההחלטות בין אם זה בשחרור והחתמות שחקנים (שלומי הרוש וסקוטי ריינולדס למשל), ואפילו עזיבות של מאמנים. האוהדים כמובן לא אשמים במצב הקבוצה, אבל נראה כי ההנהלה הייתה יותר מדי קשובה אליהם מאשר לחשיבה רציונאלית.
לא מעט ויכוחים מקצועיים היו בין אלעד חסין להנהלה על בניית הקבוצה בקיץ. בסוף, במועדון החליטו ללכת עם המאמן ונתנו לו מנדט מלא. מהר מאוד כולם הבינו שהסגל לא מספיק איכותי, וחסין היה זה ששילם את המחיר אחרי שבעה מחזורים בלבד, מבלי שנתנו לו אפשרות לבצע שינויים.
על פיטוריו של חסין אמר רוזנשטיין: "אלעד בנה את הקבוצה ונכשל איתה. דרשנו לפטר אותו כי פחדנו שנרד איתו ליגה. גם מדן שמיר לא החזקנו כמישהו שיכול להשאיר אותנו, אבל ההנהלה החליטה מה שהחליטה. יש לו רזומה, אז נותנים לו לעבוד בשקט".
במשך 21 מחזורים בהם שמיר עומד על הקווים בחולון, ועם שישה שחקנים חדשים בסגל, מצבה של הקבוצה לא השתפר והיא מדורגת עדיין בתחתית. למעט סקוטי ריינולדס שלפחות בינתיים נראה טוב, כל שאר השחקנים שהגיעו לא תורמים כפי שציפו.
דיונטה כריסמס הוא כמובן האכזבה הגדולה ביותר, אבל גם איבן ראדנוביץ', שעוד לפני שהוחתם היה ברור שלא מתאים לליגת העל. פורוורד אירופי בסגנונו התאים לקבוצה ישראלית בתחילת שנות ה-2000 כשעוד היו פה שחקני בוסמן, אבל מאז שהאמריקאים השתלטו על הליגה, אין סיבה הגיונית להחתים אירופאים גבוהים, איטיים ולא אתלטים.
"כריסמס פשוט התגלה כבלוף, חתול בשק. בראדלי הגיע פצוע, אחרת קשה להסביר איך שחקן עם קבלות כמוהו לא מצא קבוצה עד אמצע העונה. נכשלנו בגדול בזרים", הוסיף רוזנשטיין.
בליגה יש כאלה שסבורים שהעובדה שהסגולים לא חיכו לג'רמיס סמית' הפצוע שעושה כעת חיל בעירוני ר"ג השפיעה מאוד על העונה של הקבוצה. "סמית' עם כל המגבלות ההתקפיות שלו הוא אחד השחקנים הקשוחים בליגה, בטח בהגנה, והיה תורם הרבה יותר מראדנוביץ'", אמר אחד המאמנים בליגה.
ומה תגידו על כריס רייט, שהגיע לפה כתקווה גדולה, אבל מהר מאוד התברר שאף חברת ביטוח לא מוכנה לבטח אותו בשל מחלת הטרשת הנפוצה ממנה הוא סובל? בקבוצה טוענים שרק בישראל חברות הביטוח מקשות והשחקן שיחק בלי בעיה ב-NBA, איטליה, טורקיה וצרפת. יחד עם זאת, אין ספק שהיו חייבים לבדוק זאת קודם.
אבל מעל כולם הסאגה בין שלומי הרוש למיקי דורסמן הייתה זו שסימנה שמשהו לא טוב קורה בחולון. ארבע עונות העביר הרוש בקבוצה והפך לקפטן ולסמל שלה במלוא מובן המילה. לא השחקן הכי מוכשר, אבל שומר איכותי, קשוח, ובעיקר ניזון מהאנרגיות של הקהל. לא ברור איך דורסמן הסכים לוותר עליו עבור הפועל אילת גם אם השחקן רצה לקבל יותר כסף. את הרסיסים של אותה פרשה אפשר לראות כעת על הרוש שמאז ששב לחולון לא שב להיות אותו שחקן מוכר.
"הסיפור עם שלומי פגע בנו מאוד", מסכם רוזנשטיין. "יש שחקנים ששווים טיפה יותר ונותנים מעבר לדף הסטטיסטיקה. מצד שני ממה שהבנתי אף אחד לא בעט אותו החוצה, הוא עזב מרצונו".
קריית גת: החזירה את הליגה אחורה
בסוף עונת 2013/14 הודיעה מנהלת הליגה לברק נתניה: "או שאתם מחליפים אולם או שאתם לא ממשיכים בליגה". במועדון שביצע קאמבק יפה לליגת העל החליטו לוותר על התענוג, ירדו לליגת המשנה, בהמשך התפרקו ולפני כמה ימים במתכונת חדשה עלו לליגה הארצית. במנהלת לא אהבו בלשון המעטה את אולם ישורון הישן, כשבמקביל רוב הליגה כבר עברה או הייתה בתהליכים לעבור להיכלים חדשים, זה לא התאים לרוח התקופה.
האולם בקריית גת מאוד ביתי, אבל מזכיר את ה"קופסל" בנתניה. היה ברור שבמנהלת לא יתנו לקבוצה לשחק בו, אבל אפשר לומר שחרצו במידה מסוימת את גורלה. זה לא ספורטיבי לתת לקבוצה בליגה לשחק את משחקיה הביתיים בעיר אחרת, גם אם היא מרוחקת רק חצי שעת נסיעה. את התוצאות רואים בשטח. 557.7 צופים בלבד (עפ"י נתוני המנהלת) מגיעים למשחקי הבית של קריית גת באולם באשקלון שיכול להכיל כ-3,000 צופים, והאווירה במשחקיה נוראית.
כל הסיפור עושה שם רע לליגה שנהנית בשנתיים האחרונות ממתקנים חדשים וצמיחה מרשימה בכמות הצופים. במנהלת ובקריית גת יצטרכו לעשות חושבים בנוגע לעונה הבאה (במידה והקבוצה תשרוד בליגה), כי ככה שני הצדדים מפסידים. גם העובדה שלקבוצה שזוכה לחשיפה רבה (שידורים ישירים ואזכורים בתקשורת) אין ספונסר ראשי ועל גופיות המשחק נכתב "אין עוד מלבדו", לא בדיוק מוסיפה.
מבחינה מקצועית בקריית גת הסתמכו יותר מדי על מאיר טפירו. לצידו של השועל הוותיק לא הביאו אף ישראלי בכיר, החליפו את כל סגל הישראלים שהעלה אותם לליגת העל למעט יוני ניר (במה פחות איכותיים ליאור ליפשיץ', גל איתן ואלעד הופמן, מסטו דגלאס, נמרוד טישמן ובן אלטיט?), הימרו על זרים שהתבררו כנפילה גדולה (כולם הוחלפו למעט פול דילייני), ובסופו של דבר למרות שינויים בסגל ויכולת לא רעה, בשבועות האחרונים הם יכולים למצוא את עצמם בליגה הלאומית.
בניגוד לחולון ונס ציונה, בקריית גת נתנו אמון במאמן, ונתי כהן שהעלה את הקבוצה לליגת העל זכה לקרדיט גם בתקופות הקשות. אפשר לזקוף את זה לזכותה של הנהלת קריית גת, מצד שני מתוך 14 משחקים צמודים שהיו לקבוצה העונה (שהסתיימו בפער של עד חמש נקודות), העולה החדשה הפסידה שמונה. מספיקים עוד שניים-שלושה ניצחונות כדי שקריית גת הייתה נאבקת כעת על מקום בפלייאוף ולא על הישרדותה.
מכבי אשדוד: ירידת המתח שיכולה להוביל לירידת ליגה
בחודש פברואר העיר אשדוד הייתה באופוריה. קבוצת הכדורסל המקומית העפילה לגמר גביע המדינה אחרי ניצחון ענק על מכבי ראשל"צ 84:88 בסיומן של שתי הארכות. במקביל, החליטו בקבוצה להחתים את ג'ראד הומאן המנוסה, ולוותר על שירותיו של מייקל גלאדנס, כדי לנסות ולהגיע לצמרת הליגה.
כשהקבוצה הפסידה בגמר הגביע למכבי ת"א הכל למעשה קרס. ההפסדים החלו להיערם, השחקנים התקשו להרים את עצמם, והומאן עם כל הניסיון שלו התגלה כרכש לא טוב.
התקרית בין צביקה שרף לאייזאה סוואן בהפסד (87:86) לקריית גת במחזור ה-24 חרץ למעשה את גורלה של אשדוד להיות קבוצת תחתית. הבעיה היא שבקבוצה לפחות עד אחרי ההפסד אתמול להפועל ת"א (95:80) לא הבינו זאת.
שרף דרש להעמיד את סוואן לדין, אבל בהנהלה הסתייגו, ניסו להוריד את הנושא מסדר היום, אבל השחקן ושאר הסגל הבינו שהמאמן לא מקבל את התמיכה שציפה לקבל, ומאז המצב רק הידרדר. ששת ההפסדים הרצופים של אשדוד מדרגים אותה במקום התשיעי, מרחק נקודה בלבד מחולון האחרונה בטבלה, ולא בטוח שלשרף יש את הפתרונות להוציא את הספינה מהבוץ.
לפנייה לכתב/ת 
