הגיבור האלמוני: מי אתה דניאל גואדי?
עד לאחרונה אפילו עכברי אתלטיקה לא הכירו את רץ המרתון שהפך ביום ראשון לאתלט הישראלי השמיני המבטיח את מקומו בריו. אבינעם פורת מביא לכם את סיפורו של הרץ שהפתיע את כולם
"הסתכלתי על הכתובות במרתון רוטרדם וראיתי כבר את הזמן 2:18.50 שעות. אני כבר בסוף, והמטרה היא לרדת מה-2:19 כדי לזכות בכרטיס. רק מה, שריר ההאמסטרינג (הירך האחורי) נתפס, והייתי צריך להשתמש בידיים ובחלקי גוף אחרים כדי לזוז קדימה ולעבור את המטרים האחרונים. כשנפלתי בידיים של זוהר זימרו וגל לוי (מנהלו של אולימפי אחר, מארו טפרי, א.פ.) ידעתי שעשיתי את זה. לאושר לא היה גבול".
מיד עיכלת שאתה עומד לטוס לריו?
"ידעתי, אבל לא עיכלתי. העלו אותי על אלונקה. קצת אחר-כך התחלתי להבין, אבל איך שחזרנו לארץ כבר הייתי למחרת בגיבושון של המשלחת האולימפית בחולצות לבנות, בסך-הכול יום וחצי אחרי הריצה, זה בא מהר מדי. ובנוסף, היו לי שיעורים להשלים בלימודים בוינגייט להוראת חינוך גופני, שאני בשנה הרביעית בהם".
שמונה אתלטים כבר הבטיחו את מקומם באולימפיאדת ריו. חנה קנייזבה-מיננקו, סגנית אלופת העולם בקפיצה משולשת, דונלד סנפורד, מדליסט הארד ב-400 מ' באליפות אירופה האחרונה, מטילת הכידון מרגריטה דורוז'ון, המרתוניסטים מוגס טסמה,לונה צ'מטאי-סלפטר, מארי טפרי שגם הוא רכש את הכרטיס באותו מרתון ברוטרדם ביום ראשון השבוע ואגז'ה (דניאל) גואדי מטירת הכרמל המתגורר בקרוואן במכון וינגייט. אין ספק, האתלט האלמוני ביותר ואולי הספורטאי הפחות מוכר מבין ה-28 שילבשו את מדי הייצוג הישראלים. אפילו עכברי אתלטיקה, כולל עבדכם הנאמן, לא ידעו עד יום ראשון על מועמד רציני לריו ושמו אגז'ה גואדי.
לספורטאי ממוקד המטרה בן ה-26 וחצי (בספטמבר יהיה בן 27), לא היה אכפת כלל מהעובדה שאוהדי הספורט טרם הכירו אותו. הוא גם לא הטיפוס שירצה להוכיח לכולם. מבחינתו, הכי חשוב להוכיח לעצמו שהוא מסוגל. "אם אתה שואל מה הסיבה העיקרית שהגעתי לאולימפיאדה, זו האמונה. האמנתי כל הזמן שאני מסוגל להגיע".
רוב רצי המרתון מגיעים מריצת 10,000 מ'. אפילו הדאבליסט האולימפי והעולמי מו פארח הבריטי כבר מתכונן לכך והשתתף באליפות העולם האחרונה בחצי מרתון (זכה בארד). אחת הסיבות שאגז'ה נותר אלמוני עד השבוע, הייתה העובדה ששיאו האישי ב-10,000 עומד על 30:14 ד'. מוגס טסמה לדוגמא הוא בעל תוצאה של 28:12 ד', ומארו טפרי 29:19 ד', ושניהם ירוצו מרתון בריו עם אגז'ה.
אני מבקש הבהרות, והוא עונה: "את התוצאה ב-10,000 השגתי ב-2011. מאז השתפרתי במרחקים הארוכים יותר. ההרצה שלי לקראת המרתון הייתה באליפות החצי-מרתון בעמק מעיינות. עשיתי 1:07 שעות, וזה היה סימן שיש לי סיכוי טוב להצליח במרתון. כששמעתי שהמינימום לאולימפיאדה במרתון הוקל ל-2:19 שעות, החלטתי מיד שאני רץ על זה".
אז מי אתה, הרץ אולימפי הטרי, אגז'ה (דניאל) גואדה? כמו כל חבורת המרתוניסטים הישראלים שיהיו בריו, למעט צ'מטאי הקנייתית המתאזרחת, גם הוא יליד אתיופיה שמוצאו מחבל גונדר. "ליתר דיוק, מהעיר אאוטוגה שיש בה 30 אלף תושבים. כשהייתי בן 9, עברתי עם המשפחה לאדיס אבבה לקראת העלייה לישראל. כמו שידוע, תמיד יש עיכובים בעליה משם וככה חיכינו ארבע שנים. עוד לא עסקתי בספורט למרות שכמעט כולם רוצים להיות פעם ספורטאים".
משפחת גואדי, האב דנאו והאם נטרו, שניהם פנסיונרים בטירת הכרמל, עלתה עם תשעת ילדיהם. אחד מהם, גרמו, נפטר בישראל. אחרי שנחתו במרכז הקליטה בבאר-שבע, הועבר לבית-ספר דתי בחרב לאת. "אז גילה אותי מורה בשם בוריס, והתחלתי לעסוק באתלטיקה בהדרכתו. הייתי אלוף כיתות ט' של בתי-הספר בריצות שדה. הוא רשם אותי להפועל עמק-חפר שהיא האגודה האזורית. אני מייצג אותה עד היום. אחרי-כך זכיתי באליפות הקדטים במרוצי-שדה. עכשיו אני מחפש את הטלפון של בוריס, שאני לא יודע את שם משפחתו, כדי להודות לו שבזכותו הפכתי להיות אתלט".
בהמשך, עבר לפנימיית הדסה נעורים, שם התאמן אצל צוות מאמנים בראשות אלמאיו פאלורו. "בשלב מסוים החלטתי שלבנות על קריירה של אתלט, זה לא דבר בטוח. צריך משהו יותר יציב בחיים. נרשמתי למכללת וינגייט, אני מגלה הרבה עניין בלימודים שם, למשל, פסיכולוגיה ואנטומיה שנותנות לי אפשרות להבין מה עובר על הגוף והראש שלי בזמן ריצה. הלימודים עזרו לי להתפתח כרץ".
האמנת שמכל 5 הרצים שהתחרו במרתון רוטרדם, שכולם היו מנוסים במרחק הזה ועבורך היה זה מרתון ראשון, דווקא אתה תזכה בכרטיס לריו?
"עשיתי מחנה אימונים נהדר של 54 ימים באתיופיה שהכין אותי. אמרתי לך, שהאמונה שאפשר לעשות את זה, עזרה לי מאוד. כמובן שחוסר הניסיון שלי כמי שרץ מרתון ראשון לא עבד לטובתי, אבל למזלי כל החבורה החליטה לעבוד אחד למען השני. מארו טפרי עזר, וובה בריהון, וימהרן יוסף, נתנו לי הרגשה שהם עוזרים לי בקצב. גם אני משכתי בקילומטרים ה-12 וה-30. חבל לי על וובה, אדם נהדר, הייתי מאוד רוצה שגם הוא יצליח להגיע לאולימפיאדה".
בניגוד לרוב רצי המרתון, אגז'ה מתנשא ל-1.75 ומשקלו 54 ק"ג. יש לו צעדים גדולים יחסית. אני מספר לו שרוב המרתוניסטים האולימפיים שלנו התקשו בזירות הגדולות, למעט אילה סטאין שדורג 20 באולימפיאדת אתונה-2004 ו-19 באליפות העולם ב-2007. "אני מאוד מקווה לרוץ בצורה מכובדת. תן לי לעכל את המצב החדש, ואתחיל להתכונן הכי טוב שאפשר לאולימפיאדה. למרות שאני לא מופתע שהצלחתי, אני עדיין נרגש כי כל ספורטאי חולם להגיע לאולימפיאדה, והנה אני מגיע".
לפנייה לכתב/ת 
