לא עזב אחרי אסון צ'רנוביל ונשאר לבד בכפר
הסוד לחיים ארוכים לפי איוואן בן ה-90 הוא לא לעזוב לעולם את מקום הולדתך, גם אם הוא נפגע באסון גרעיני. הוא ואשתו דחו את הקריאה לברוח מהאזור, ובמשך השנים נשאר לבד בכפר: "האנשים לא יחזרו, ומי שרצה למות כבר מת"
איוואן שמאיינוק בן ה-90 אומר שהסוד לחיים ארוכים הוא לא לעזוב את מקום הולדתך, גם אם מדובר בכפר בלארוסי שהורעל בנשורת רדיואקטיבית אחרי האסון הגרעיני בצ'רנוביל.
יותר ממאה אלף תושבים נאלצו לעזוב את בתיהם אחרי האסון בצ'רנוביל ב-26 באפריל 1986. הכפר של איוואן, טולגוביץ', ממוקם בקצה האזור שפונה מאדם. הוא ואשתו דחו את הקריאה לעבור למקום אחר, ולעולם לא הרגישו שהקרינה משפיעה עליהם. "בינתיים הכול בסדר. הרופאים הגיעו אתמול, שמו אותי במיטה ובדקו אותי. הם אמרו לי - 'סבא, הכול בסדר אצלך'", הוא מספר.
"אחותי התגוררה כאן עם בעלה. הם החליטו לעזוב ובמהרה הם מתו. מהחרדה. אני לא חרד. אני שר קצת, עושה טיול בחצר, לוקח את הדברים לאט וככה אני חי", אומר איוואן. שמאיינוק לא מרגיש שינוי גדול מאז האסון הגרעיני. הוא ומשפחתו המשיכו לאכול פירות וירקות שגידלו בחצר האחורית וטיפלו בפרות, בחזירים ובתרנגולות שלהם.
עכשיו כשאשתו מתה וילדיו עזבו את הכפר, הוא ואחיינו - שגר בקצה השני של הכפר - נותרו התושבים היחידים. "האם אנשים יחזרו? לא, הם לא. מי
שרצה למות כבר מת", הוא אומר. שמאיינוק חי חיים שקטים. הוא קם בשש בבוקר לקול ההמנון הלאומי, מדליק את התנור, אוכל ארוחת בוקר ומאכיל את החזירים והכלבים. חנות טלפונים ניידים שפוע
מזנון נייד מגיע לכפר פעמיים בשבוע. בשבתות מגיעה הנכדה שלו לבשל ולעזור לו בניקיונות. הוא אומר שאין לו בעיות בריאות, אבל לפעמים הוא לוקח תרופות ושותה לפני הארוחות כוס קטנה של וודקה. "זה עוזר לתיאבון", הוא מסביר.
לפנייה לכתב/ת 
