לצאת מעבדות לחירות נפשית: סכיזופרניה לא מה שחשבתם

זיו קורן (26) ושני ברנר (27) מתמודדים מעמותת אנוש - העמותה הישראלית לבריאות הנפש הפועלת למען רווחתם וזכויותיהם של מתמודדים עם מגבלה נפשית ופועלת לשילובם בקהילה בתחומי החברה, התעסוקה והדיור. כשזיו השתחרר מצה"ל, הוא גילה שהחיילים ששירת איתם בצבא ממשיכים ללוות אותו לכל מקום. "בהתחלה לא הבנתי את זה", הוא מספר, "התחלתי לשמוע קולות של חיילים ומהר מאוד זה הפך לסוג של דו שיח איתם". כשזיו סיפר על כך לאמו, היא לקחה אותו לייעוץ פסיכיאטרי שקבע אבחנה ברורה – סכיזופרניה.

"התפרצות המחלה הייתה תוצאה של ההתעללות שעברתי בצבא", מספר זיו. "התגייסתי לכפיר ורציתי להיות קרבי, אבל הורידו לי את הפרופיל ל-64 וסרבתי פקודה כי לא הסכמתי להיות ג'ובניק. במעצר חיילים ירקו עליי, זרקו עליי חפצים והעבירו אותי גיהנום".

זיו קורן. צריך לקום כל בוקר ולהתחיל מחדש

להקשיב לקול הפנימי

המחלה גרמה לזיו להתנתק מהחברה. "דברים התחילו להידרדר, בשלב מסוים הפסקתי לצאת מהבית, ניתקתי את הקשר עם העולם. לפני התפרצות המחלה הייתי אדם חברותי".

במשך הזמן הצליח זיו להתגבר על הקושי, לחיות חיים מלאים בדיוק כמו כל אחד אחר ואפילו לעזור לאחרים. כיום הוא מתנדב זיו בעמותת 'שק"ל' המסייעת לאנשים עם צרכים מיוחדים. הוא עובד עם אנשים על הספקטרום האוטיסטי ומסייע אף לנוער בסיכון לשוב ולחזור לחברה.

"היום אני נמצא במקום אחר לגמרי" זיו אומר, "אני מאוד מודע לעצמי ולדברים שקורים בתוכי, אני עושה הרבה מדיטציות ומדבר עם עצמי. אהבת החיים היא מה ששמרה עליי ונתנה לי את הכוח לחיות את החיים ולמצות אותם הכי טוב שאפשר".

זיו הקים בלוג בשם "הזווית שלי", בו הוא מסביר לאנשים המתמודדים עם מחלת הסכיזופרניה ועם בני משפחותיהם, כיצד ניתן לחיות חיים מלאים ומאושרים עם המחלה. בנוסף, הקים זיו עמוד פייסבוק בו הוא מתעד את חייו, ומשתף בכל מה שהוא עובר.

"זה לא פשוט להיות אתה עצמך, יותר קל לשים על עצמנו מסיכות ולהתעלם ממצבים בעייתיים", הוא אומר. "אבל אני מאמין שצריך לקום כל בוקר ולהתחיל מחדש. התרופה למחלה היא לחייך- כי אז העולם יחייך אליך בחזרה", הוא מסכם באחד מהשירים שלו.

"החלטתי לצאת מעבדות לחירות הנפשית", אומר זיו "יצאתי מ'הארון' הסכיזופרני ואני לא מתכוון להתבייש בזה שאני חולה. לכולנו יש יתרונות וחסרונות ועלינו להתגבר על החסרונות ככל האפשר".

שני ברנר. להפסיק לפחד - ולצאת מהסטיגמות

מניסיון התאבדות להחלמה וטיפול באחרים

אצל שני ברנר (27) המחלה פרצה בגיל 13. בזמן שחברותיה למדו, בילו ושיחקו, היא עסקה במחשבות אובדניות ובניסיונות לשים קץ לחייה.

איך פרצה המחלה?

"בגיל 13 התחלתי לחוות הזיות, וסיוטים בלילות, שהביאו אותי למצב של חוסר שינה וחשדנות. כיוון שאני חולת אפילפסיה, הרופאים חשבו בתחילה שאלו תסמינים נוירולוגיים הקשורים למחלה. אך בהמשך הרופאים אבחנו כי אני חולה בסכיזופרניה בנוסף".

כיצד טופלת מרגע האבחנה?

"עברתי אשפוזי יום בבית החולים 'גהה' בגיל 15, אני נוטלת תרופות פסיכיאטריות באופן קבוע ואף משתתפת במועדון החברתי של עמותת אנוש - העמותה הישראלית לבריאות הנפש, המעניקה לאנשים המתמודדים עם מגבלה נפשית מגוון שירותים, בתחומי הדיור, התעסוקה, והחברה, המבטיחים שיקום מיטבי ומקלים את השתלבותם בקהילה.

"הפריצה שלי החוצה מהדכאון היא בזכות המועדון של 'אנוש' שם אני עוברת אימוני קואצ'ינג, עוסקת בבישול, משוחחת עם אנשים וגם מסייעת למתמודדים אחרים".

כיום את מטפלת באנשים החולים במחלה?

"בהחלט. למרות המחלה אני מרצה לחולי נפש ובני משפחותיהם מטעם עמותת אנו"ש ומסייעת לאנשים להתמודד עם המחלה ולהתגבר על הקשיים. בנוסף, אני עובדת כמדריכה שיקומית ומסייעת לחולים נוספים".

פרסמת לאחרונה פוסט בנושא בפייסבוק שגרף אלפי תגובות?

"כן. עם ההחלטה 'לצאת מהארון' ולהתמודד עם המחלה שלי, פרסמתי בפייסבוק פוסט גלוי לפני כשנה. הסברתי בעצם בפוסט, על מחלת הסכיזופרניה שלי ושהמחלה הזו אינה מגבלה. זה שאני מוגדרת כנכה סכיזופרנית, לא מונע ממני לעבוד, להרצות ולהדריך אנשים אחרים.

"בחיים לא קיבלתי כל כך הרבה תגובות. המון אנשים כתבו לי תהיי בריאה, למרות שאני נחשבת כיום בריאה, גם נפשית וגם פיזית".

הפוסט שפרסמה שני בפייסבוק

מהו המסר שניסית להעביר באמצעות פרסום הפוסט?

"המסר שלי לנפגעי הנפש הוא חד וחלק - לא לפחד, ולצאת מהסטיגמות. מחלת נפש זה לא סוף העולם אפשר לחיות איתה בשלום, ואפשר לנסות ולהגשים כל חלום שחלמת ולשאוף הכי גבוה שאפשר.

"לאנשים בריאים אני רוצה להגיד- דעו להקשיב ולקבל את האחר ואת השונה ולהיות סבלנים וקשובים. אני לא אומרת שצריך לרחם עלינו, אנחנו לא בנויים מסוכר ואם שופכים עלינו מים אנחנו לא נמסים, כי אנחנו יודעים לעמוד על שלנו ולחיות את החיים ולעשות כיף ולמצות כל רגע ורגע".

איך השפיע הפרסום על חייך?

"מאז הפוסט בפייסבוק החיים שלי השתנו. לפני כן מלבד משפחתי הקרובה אף אחד לא ידע שאני חולה. כיום הרבה אנשים יודעים ואני מרגישה שיצאתי לחופשי".