"מי חשב שהילדה שלי יכולה למות מבלון?"

לפני כשנה ראתה נועה אזולאי מול עיניה כיצד בתה אגם בת השש וחצי נחנקת מבלון שהכניסה לפיה, ונושמת את נשימותיה האחרונות. מאז, היא פועלת למען העלאת מודעות לסכנות הנשקפות לילדים ומבקשת מהורים, תתעוררו, אל תגידו "לי זה לא יקרה".

אזולאי החליטה להעלות פוסט לעמוד הפייסבוק שלה ולקבוצת "מאמזון", בו היא קוראת לאמהות ללכת ללמוד קורס החייאה, וכך היא כתבה - "אני יוצאת וצועקת לכן ללמוד קורס החייאה. הידיעה שאנו יכולות להציל את ילדנו היא מתנה, מה שאני לא הצלחתי בגיל 33".

הפוסט המלא:

כל המשפחה הייתה בהלם

"זו הייתה שבת משפחתית ומהנה", היא מספרת. "כל המשפחה בילתה ביחד בסלון. שרנו, רקדנו וצחקנו. אגם ואני שוחחנו על ההתרגשות לקראת השנה החדשה, היא הייתה אמורה לעלות לכיתה א'. חשבנו איך נבלה יחד בחופש הגדול, היו לנו הרבה תוכניות", מספרת נועה אזולאי.

"הבן השני החליט לפתוח חפיסת בלוני מים שקניתי שבוע לפני. אגם התרגזה, רצתה לשמור את החפיסה לעצמה. תוך כדי מריבה החפיסה נקרעה, אגם הוציאה בלון סגול ואת שאר הבלונים הכניסה לשקית אוכל, שמרה אותם היטב בידה. את הבלון הסגול הכניסה לפיה ולעסה אותו כמו מסטיק.

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

"בקשתי שתוציא אותו אך היא סירבה. ישבתי על הרצפה בסלון, כל ארבעת ילדיי הנוספים מסביב, בעלי שכב על הספה. אגם התקרבה אלי, ניסתה להגיד 'אמא' ואז שאפה את הבלון פנימה תוך כדי דיבור ונחנקה. הבלון נדבק לה לקנה הנשימה. היא התמוטטה על הרצפה, כמו דג שמוציאים מן המים, מפרפר את נשימותיו האחרונות".

לדברי אזולאי, הבית היה בהלם, הילדים צרחו ובעלה היה קפוא. היא הבינה היטב מה קורה אך לא ידעה מה לעשות קודם: להתקשר למד"א, לטפל באגם, להרגיע את הילדים, לצעוק לשכנים לעזרה. "הכנסתי אצבע לתוך הגרון של אגמי, כדי לשלוף את הבלון ולא הצלחתי", היא מספרת. הבנתי שאני מאבדת את הילדה שלי והתקשרתי למד"א אבל הילדה שלי הלכה לעולמה תוך דקה וחצי. הבלון נתקע לה בקנה הנשימה, החמצן לא הגיע למוח. כמעט ולא ניתן היה להצילה וגם אם כן, ייתכן והייתה נשארת נכה לכל חייה, ייתכן ואפילו צמח".

אגם אזולאי ז"ל

מנסים להתמודד עם המשבר

משפחת אזולאי הייתה משפחה מאושרת ומלוכדת. אחרי שאגם נפטרה, המשפחה עברה משבר: הבן הבכור ירד עשרה ק"ג, פחד לאכול, להיחנק, הילד השני החל לסבול מהתקפות זעם, ירד בלימודים, הפך להיות סגור ומופנם. הילד בן השש ביקש להצטרף לאגם, שואל למה לא לקחו אותו במקומה, סובל מסיוטים בלילה. בעלה אף הוא בדיכאון קשה ומסרב ללכת לאירועים, מחייך לעיתים רחוקות.

האם כותבת, משתפת, מנסה להתמודד עם המשבר, להחזיק חזק את המשפחה בכל כוחותיה, לשמור על כולם מלוכדים ומאושרים כמו אז. היא עוטה על עצמה את מסיכת האושר, מרשה לעצמה לבכות ולהתמוטט רק בערב, במיטה כשאיש לא רואה. מול הילדים היא בולדוזר.

איך מתמודדים עם הפחדים ועם הכאב?

"אני בת 33, מרגישה שנפל עלי מכבש שאני לא יכולה להתעורר ממנו", היא אומרת. "הכי פשוט להישאב אל מערבולת של מחשבות אובדניות, ללכת אחרי אגם, לברוח מהכאב הנורא, להתמוטט. אבל בחרתי בחיים, יש לי עוד ארבעה ילדים קטנים שזקוקים לי. איך אני יכולה לעזוב אותם בשיא פריחתם, להוסיף להם עוד כאב? אני מקפידה לחגוג ימי הולדת, ללכת למסיבות, הקריוקי עומד קבוע בסלון ומוזיקה נשמעת בבית. התמונות של אגם מפוזרות בבית, תמיד היא מחייכת, אין תמונה של עצב. הבובה שלה יושבת אתנו ליד השולחן בארוחת שישי, הקטנה משחקת בחדר שהיה שלה, הבגדים מפוזרים. הבית מנוהל כאילו היא פה".

אגם הייתה ילדה שלישית בין חמישה ילדים, ונועה מגדירה את עצמה כאמא חרדתית שתמיד נמצאת בסביבת הילדים. "מי חשב שהילדה שלי יכולה להיחנק מבלון? אם הייתה מודעות, ייתכן והמוות יכול היה להימנע", היא אומרת.

- איזה מסר חשוב לך להעביר להורים שחושבים שדברים כאלו לא יכולים לקרות בבית שלהם?

"הורים תתעוררו, בין אם אתם הורים מנוסים או צעירים, אל תגידו לי זה לא יקרה. היו ערים לחפצים שנמצאים בסביבת ילדכם, תפקחו עינים, תעשו סיבוב, רשימה איפה אפשר לארגן ולסדר כדי למנוע את הסכנה הבאה - גולות, גרעינים, סוכריות גומי, משחקים קטנים והכי חשוב לכו ללמוד קורס החייאה, זה מציל חיים.

"בקורס החייאה מלמדים עזרה ראשונה ומלמדים איך לשמור על קור רוח בזמן חירום, איך להיכנס לפרופורציה, מלמדים איך לא לאבד עשתונות, מה לעשות קודם ואיך לא להיות קפואה בזמן אמת ואחר כך מלמדים איך לעזור לילד שלך או לכל אדם במצוקה".

כיום היא פועלת ליצירת מודעות בכל הקשור בסכנות בבית, ובימים אלו מקימה עמוד פייסבוק בשם "אל תגידו לי זה לא יקרה".