אייל גולן נגד הרמטכ"ל

הרמטכ"ל איזנקוט ואייל גולן. התנגשות ערכית(צילום: ירון ברנר, אבי מועלם)

כמה כיסאות בלבד הפרידו אמש בתיאטרון הקאמרי בתל אביב בין דובר צה"ל, תא"ל מוטי אלמוז, לבין רני רהב, היחצ"ן והיועץ הצמוד של אייל גולן. רק כמה כיסאות - אבל עולם שלם של ערכים.

על הבמה נערכה מחווה מרגשת לליאור וישינסקי ז"ל, שנהרג באסון הנגמ"ש בציר פילדלפי בעזה לפני 12 שנים בדיוק. אלמוז, קצין הנדסה קרבית בעברו, היה אז מפקדם של וישינסקי וחבריו.

כשהחליט גולן לבוא לשיר למען החייל היורה בעצרת התמיכה שתיערך מחר (ג') בכיכר רבין בתל אביב, הוא הכריז מלחמה על צמרת הפיקוד של צה"ל ועל דמותו ורוחו של הצבא. אסור להתבלבל: העצרת בכיכר מחר היא שיאו של קמפיין מתוזמר ומתוכנן היטב נגד הרמטכ"ל גדי איזנקוט, נגד שר הביטחון משה יעלון ונגד כל שרשרת הפיקוד של הצבא.  

מיד לאחר המעשה קמו דובר צה"ל, הרמטכ"ל ושר הביטחון ואמרו בקול חד וברור: "המעשה הזה אינו עולה בקנה אחד עם ערכי צה"ל. הוא סותר את רוח צה"ל. זה לא מה שמצופה מלוחם וחובש קרבי". אבל בניגוד לטענות המשפחה, הם לא הרשיעו את החייל ללא משפט. אף אחד מהם לא ערך לו "משפט שדה".

החייל היורה מחברון אינו רוצח. איש אינו חושב כך, והחשד הזה נמחק מזמן. אבל הוא גם אינו גיבור. הוא ירה במחבל מנוטרל ששכב על הקרקע פצוע. הוא פעל בניגוד לפקודות הצבא, ופתח באש מבלי שקיבל פקודה. בעברית פשוטה: הוא עבר על החוק. זו בדיוק הסיבה שבגללה הוא יובא הבוקר לבית הדין הצבאי לפתיחת משפטו. סעיף האישום נגדו חמור דיו: הריגה.

אז מדוע החליט גולן להעמיד עצמו הכי רחוק שאפשר ממפקד הצבא והעמדה הערכית שהציג? לאן נעלמה הממלכתיות?

מה אמורים לחשוב חיילי צה"ל, אלה שאוהבים את גולן, שרים את שיריו והולכים להופעותיו? שהזמר החביב עליהם מעודד אותם לקחת את החוק (והנשק) לידיים ולירות בראשו של כל מחבל מנוטרל ששוכב על הקרקע?

גולן אמר לאחרונה בראיון שעכשיו, אחרי שהתיק בפרשת עבירות המין בה הסתבך נסגר, הוא קרוב מתמיד, ממש מרחק נגיעה, לחזור להיות "הזמר הלאומי". כשיעלה על הבמה בעצרת התמיכה למען החייל שירה מטווח קצר בראשו של מחבל וישיר לצד הראפר סאבלימינל, הוא יהיה קרוב מתמיד להיות זמר אחר: הצל.