העלילה מסתבכת / טור

בכל סיפור קצר יש שתי נקודות מפתח, ולפעמים הן מגיעות יחד, באותו רגע. הראשונה היא נקודת שיא אליה - יודעים כולם - הגיעה מכבי תל-אביב בשבוע שעבר עם אותו שיא נדיר של ערן זהבי ועלייה למקום הראשון אחרי זמן רב. הנקודה השנייה, הרי היא נקודת המפנה, הייתה אמורה להיות - כך לפי התחושה - גם באותו משחק מול בית"ר ירושלים. מפנה בו האלופה הופכת מרודפת לנרדפת. אבל לפעמים הסיפור מסובך יותר, מעניין יותר, מורכב יותר וכך הפעם: העלילה שוב מסתבכת.

רק שנייה: 0:0 בין מכבי ת"א למכבי חיפה
אוהדי מכבי חיפה: מדוניאנין ירק לעברנו  

האחראית לפיתולי העלילה היא מכבי חיפה, שבעונה בה היא שחקן שולי וחסר משמעות רצינית בסיפור, הפכה לדמות משנית עם תפקיד. היא זו שלקחה נקודות להפועל ב"ש, היא זו שהשאירה את מכבי ת"א במקום השני. ברור שמכבי ת"א סיבכה את עצמה, ולראייה אין אף שחקן התקפי בצהוב שראוי לציון חיובי, אבל במשחק כזה חייב לבוא קרדיט גם ליריבה. חיפה לא זוכה לרגעי מחמאות העונה והפעם מגיעה לה אחת כזאת על משחק ההגנה.

ערן זהבי מאוכזב. עוד טוויסט בעלילה(צילום: גיל נחושתן)

זה אף פעם לא נעים לראות קבוצה בסדר הגודל והאהדה של מכבי חיפה מתבצרת כך הגנתית, אבל זה לא היה בונקר של מזל אלא של הגנה קבוצתית חכמה, שפגעה במכבי ת"א בנקודות הנכונות. דוגמה אחת היא העבודה על אגף ימין של הצהובים, קומבינציית דור מיכה ואלי דסה. ההצבה של אסמאיל ריאן באגף הזה הייתה במקום ובכל פעם שטאלב טוואטחה רץ עם מיכה, ריאן סגר היטב את דסה. אפילו כשאלירן עטר נכנס לשחק הוא תופקד בצד ימין, לא זה שהוא רגיל אליו, במטרה להמשיך את עבודת ההגנה של ריאן.

כל זה טוב ויפה וחכם, אבל היכולת ההגנתית הקבוצתית הייתה במיטבה קודם כל בשמירה על ערן זהבי. מגיעות מחמאות לנטע לביא, שהוצב בצד ימין של מרכז הקישור, המקום ממנו זהבי מתחיל את הריצות שלו. לביא הראה שיש לו שכל, הוא זז עם זהבי לאחור וכשמלך השערים נכנס עמוק מדי - לביא סימן עם הידיים לרומאריו פירס ואז לבלמים להמשיך את הליווי הצמוד. לביא ודקל קינן, מעל כולם, אחראים לסגירה הזו. האיום הראשון של זהבי לשער היה בתוספת הזמן, בבעיטה מרחוק, וזה אומר הכל.

אחרי שקיבלו גזרים באימון השבוע, שחקני חיפה לא הצליחו להראות את המקל כיוון שנדיר לראות שחקן חיפאי מוציא כדור טוב קדימה. אז חיפה התרכזה בהגנה, וזה לא היה נעים לראות, אבל הקריאות "באר-שבע, באר-שבע" של הקהל בדקה האחרונה וצעקות השמחה בסיום ממחישות הכי טוב שהקבוצה עשתה את העבודה וריצתה את האוהדים, שקודם כל רצו לקחת נקודות ליריבה מת"א.

היא לקחה נקודות גם כי התל-אביבים לא הצליחו לנחות מרגש השבוע החולף ולכן נחתו בטבלה. השטף שאפיין את הקבוצה מאז עברה לשחק עם חאריס מדוניאנין מאחור נעלם לגמרי. קרלוס גרסיה עשה עבודה טובה, גל אלברמן, ביום ההולדת, היה טוב כהרגלו, אבל התקפית – נאדה, כלום. איזה הבדל מהניצחון על בית"ר. אורלנדו סה נראה מסורבל, וזו לא פעם ראשונה, ומכבי לא קיבלה מספיק משחקני האגף, במיוחד ממיכה, שאחרי משחק ענק ירד לגמרי בתפוקה. הבעיטה הראשונה של מכבי לשער - לא למסגרת, לשער - הגיעה קרוב לדקה ה-40.

מכבי סיימה משחק בלי שער לראשונה מזה ארבעה חודשים וחצי, זה המון. בפעם האחרונה שלא הבקיעה שער במשחק ליגה היא עוד שיחקה במקביל בליגת האלופות. וכך, שישה ימים בלבד אחרי שעלתה לפסגה וחשבה לתקוע דגל, הרוח דירדרה אותה לאחור. האם תצליח לעשות שוב צעד גדול ולחזור לשם?? חכו. סיפור העונה, כבר הבנו, מיוחד ומפתיע. העלילה תגיע לסיום רק בעמוד האחרון.