השמדה עצמית / טור
בעונה שעברה ברצלונה המציאה את עצמה מחדש, זנחה את עקרונותיה והפכה להצגה של שלושה שחקנים בלבד. מאז היא זכתה בטרבל, אבל דווקא בגללו ובגלל ההצלחה הגדולה של שלישיית MSN, הקריסה לא אחרה לבוא. עכשיו רק התרסקות טוטאלית תוכל להחזיר אותה למקורות
ההפסדים לריאל ולאתלטיקו מדריד אולי יכולים לרמז על כך שהסיבה לקריסה של ברצלונה היא הראשונה מבין השתיים, כלומר שהיא הודחה מפסגת הכדורגל העולמי על-ידי קבוצות חזקות ממנה, אבל המשחקים מול ריאל סוסיאדד ו-ולנסיה מציפים בעיה עמוקה יותר, שמקורה ממש ביסודות.
גם עכשיו מעט משונה לדבר על ברצלונה במונחים של אימפריה נופלת. הרי רק לפני כמה שבועות היא הייתה השליטה הבלתי-מעורערת של הענף, הקבוצה שזכתה בחמישה גביעים ב-2015 ואפילו חזרה לפרק את ריאל בקלאסיקו. אבל נדמה שזו בדיוק הבעיה. למרבה האירוניה, ההצלחה היא זו שהובילה בסופו של דבר לקריסתה של בארסה הגדולה, והיא זו שהסתירה את הכשלים.
אפשר להניח שרוב אוהדי הכדורגל רואים בקבוצה הנוכחית המשך ישיר לזו של פפ גווארדיולה, אבל בין השתיים הללו אפשר ליצור השוואה בעיקר בכמות הגביעים ולא הרבה מעבר לכך. ברצלונה הנוכחית היא קבוצה מזדקנת, לא מאוזנת, חסרת עומק, אופי ויצירתיות. אבל יש לה כזה חוד איכותי, שמעטים הם אלו ששמים לב לכל הבלגן שמסביב. שלושה שחקנים דרום אמריקאים עולים ערב-ערב על הבמה, ונותנים שואו כל-כך טוב, עד כדי כך שאף אחד לא מרגיש שהרצפה של התיאטרון רועדת.
בהסתכלות מקרוב אפשר היה לראות את זה די בבירור כבר בסוף 2014. העונה הזו של ברצלונה היא בעצם עונת מראה ל-14/15 גדושת הגביעים, כשהסדר כמובן הפוך - קודם האופוריה, אחר כך המבול.
בינואר הקודם, אחרי סדרה של משחקים מאכזבים, נראה היה שהמערכת בדרך לזעזוע. המאמן לואיס אנריקה היה כמעט מחוץ לדלת והנשיא ג'וזפ מריה ברתומיאו הסכים להקדים את הבחירות, אבל אז הגיע הטרבל ושטף הכל. עכשיו הכל בסדר. הסקרים שנערכו לפני סוף העונה ניבאו לברתומיאו כישלון חרוץ, אבל אחרי שלושת הגביעים בקיץ הוא אפילו לא נאלץ להזיע כדי לזכות שוב בכסא שלו. ההנהלה נשארה, לואיס אנריקה הפך לפפ החדש ואת הסדקים בקירות כיסו עם ארונות גביעים. כמה נוח.
וכמו הטרבל, גם שלישיית MSN היא מעין שילוב מוזר בין ברכה לקללה. טריו כל-כך עוצמתי וקטלני, עד שהוא כמעט מייתר את כל מה שנמצא מאחוריו. בימיה הגדולים ברצלונה הייתה שלם שגדול מסך חלקיו, והיום היא צועדת על שלושה חלקים בלבד שמזינים אחד את השני בשערים ובבישולים. השאר הם פועלים זוטרים במקרה הטוב וניצבים במקרה הרע, ופתאום - כשמשהו בשלישייה הזו חורק - אין בכלל קבוצה מסביבה שתנסה לשחק כדורגל.
וזו לא רק ארכיטקטורה - גם לפילוסופיה יש כאן תפקיד. מדהים לחשוב שמתוך חמשת המשחקים מאז מותו של יוהאן קרויף, ברצלונה הפסידה בארבעה (אחרי רצף של 39 משחקים ללא הפסד). מה שעצוב יותר הוא שלמורשתו של קרויף כמעט אין זכר בקבוצה הנוכחית, דבר שמתחיל מההנהלה (פחות או יותר אותה אחת ששללה ממנו את התואר "נשיא כבוד") ונמשך אצל הצוות המקצועי, שמזמן זנח את העקרונות שהביאו את המועדון עד הלום. גווארדיולה תיאר בעבר את פועלו של קרויף כקאפלה שההולנדי עיצב ושמאמני ברצלונה מאז הוסיפו לה קישוטים. לואיס אנריקה לא הוסיף לה דבר וחצי דבר, אלא זנח אותה לחלוטין.
נדמה שלמרבה הזעזוע (מנקודת המבט שלה), ברצלונה הנוכחית הולכת ונהיית דומה יותר ויותר לריאל מדריד, זו שעד לפני כמה שנים נראתה כמו ההפך המוחלט שלה. היא רוכשת כוכבי ענק בסכומים מטורפים, זונחת את שחקני הבית הצעירים ונוטשת את פילוסופיית המשחק שאפיינה אותה לטובת הצלחות אינסטנט. לא "יותר ממועדון", אלא "עוד מועדון". ואם היסודות כל-כך רקובים, ישנו רק פתרון אחד: להרוס הכל ולבנות מחדש.
דאבל, שעדיין עומד על הפרק, עלול להסתיר גם הפעם את הפגמים, אבל אם ברצלונה תאבד את האליפות בצורה כה טראומטית, הזעזוע הכל-כך נחוץ אמור סוף סוף להגיע ולאפשר לה להתחבר מחדש לשורשים. המשך העבודה במודל האינסטנט הנוכחי יכול להביא לה אפילו טרבל בעונה הבאה, אבל בטווח הארוך שום דבר טוב לא יצמח שם. אפילו היריבה המושבעת ממדריד יכולה לפשפש בזכרונות מתקופת הגלקטיקוס ולהעיד על כך שמבנים כאלה סופם ליפול, וליפול חזק.
לפנייה לכתב/ת 
