מה השתנה המצעד הזה מכל המצעדים?

חודשיים לפני מצעד הגאווה והקהילה הגאה סוערת. לבטל את המצעד או לא לבטל? לחכות בשדה התעופה לאלפי התיירים הגאים או לא? רגע לפני חג הפסח שבו חוגג עם ישראל את יציאתו מעבדות לחירות, מתעוררת הקהילה ודורשת את החירות שלה: שוויון זכויות, יותר תקציבים לארגוני הקהילה ופחות שופוני על חשבונה.

עוד בערוץ הדעות:

מיעוטים בטכניון - גרסת המציאות

חיזוק ההתיישבות בפריפריה - ציונות ב-2016

בעקבות דו"ח האו"ם - למה ילדינו עניים?

חירות מכורח ולא מרצון

חינוך טכנולוגי כמשימה לאומית

הסערה החלה באופן מפתיע דווקא בעקבות בשורה נפלאה: שנים של עבודה מאומצת, רווית מהמורות וקמפיינים, שכנועים ותסכולים הובילו את משרד התיירות להקצות 11 מיליון שקלים לטובת התיירות הגאה לישראל - סכום גדול בהרבה מ-50 אלף השקלים שהוקצו לטובת העניין לפני עשור. הרעיון מקסים ומצטלם נהדר: אלפי תיירים ותיירות גאים וגאות בחופי הארץ, מובילי דעת קהל בינלאומיים שיעשו את המסע לארץ הקודש במטוס ישראלי צבוע בצבעי הגאווה. יח"צ מעולה לישראל כלפי חוץ, תיירים גאים בפנים - אז למה כולם כועסים?

בגלל שמדובר בחלוקת תקציב בעייתית, השקעה בקידום תיירות לישראל במקום עבור האנשים שהמצעד מיועד עבורם ובניצול ציני של הקהילה במסגרת ה"פינקוושינג" האהוב של ממשלת נתניהו - שמתהדרת במצב הקהילה בישראל ולא עושה כלום כדי לקדמה. הפיד שלי מוצף בקריאות נגד המדינה, הממשלה וגם נגד קיום המצעד במתכונתו הנוכחית - עד שיושקעו תקציבים

 גם בצרכים של הקהילה בישראל. בינתיים, כעסה של הקהילה נשמע היטב - עד למסדרונות משרד התיירות שהחליט להקפיא את 11 המיליון עבור התיירים הגאים ולהוריד לטמיון מאות שעות אימון בחדר כושר וריבועים בבטן. כמה חבל.

אז בואו נעשה סדר. הטענות של ארגוני הקהילה ופעילים בולטים נכונות וצודקות, אבל הדרישה לבטל את המצעד בגלל שאין שוויון זכויות וחסרים תקציבים נוגדת את ההיגיון: הרי זו הסיבה שבגללה צועדים מלכתחילה. מעבר לכך, ביטול התקציב הוא ירייה לעצמנו ברגל. החלטת משרד התיירות להתמקד בתיירים הגאים לא נולדה מעצמה, אלא בתום עבודה נהדרת ונפלאה של אנשים מהקהילה שפעלו שנים לטובת המטרה הזו בדיוק. מדובר בהצלחה גדולה, לא בכישלון. צריך לחזק את משרד התיירות וכדאי ללמוד וליישם את שיטת העבודה ושיתוף הפעולה מול כל המשרדים: משרד התרבות, החינוך, הפנים והמשפטים. הצלחה מול משרד אחד אמורה לעודד את הקהילה להמשיך לפעול מול משרדים אחרים, לא לרפות את ידיה.

ועדיין חשוב לזכור כי הכעס של הקהילה והדיון הציבורי בעקבותיו הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לנו. סוף סוף התעוררנו והבנו שאמנם כולנו יפים, כולנו חכמים וכולנו גאים - אבל הגיע הזמן לחזור להיאבק, ולחדד את המסרים. ואם המטוס הצבעוני הצליח לעורר את כעסם של הלהט"בים, דייני.

בחג הפסח הזה, רגע לפני שנקשט את המשאיות ונרים את נשות הקהילה על ראש שמחתנו כדאי שנשאל: מה נשתנה המצעד הזה מכל המצעדים? שבכל המצעדים הקודמים רקדנו, צעדנו, חגגנו וקצת שכחנו בשביל מה. השנה לא. השנה, הקהילה נזכרה שהמצעד הוא לא רק שרירים ואלכוהול, סקס ומשאיות. אותו זעם ותסכול שהוציאו את חברי הקהילה הגאה מהשאננות יהפכו את המצעד השנה למה שהוא אמור להיות: הפגנה למען שוויון זכויות, זמן ומקום להתגאות על הישגי העבר, ההתקדמות והמקום הנפלא בו אנחנו נמצאים כיום – אבל להתמקד במטרות העתיד, המאבקים הבאים למען עתיד טוב עוד יותר.

כנגד ארבעה בנים דיברה הקהילה

כל המתנגדים לקיום המצעד מפספסים את העניין, שכן כל המרבה לצעוד הרי זה משובח ות'כלס בכל דור ודור באים עלינו לכלותינו וכנגד ארבעה ישראלים אנחנו צועדים: אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול.

חכם, מה הוא אומר? "מצעד הגאווה חשוב ואסור לוותר עליו". החכם מבין כי רגע לפני שעפרה עולה והמטוס נוחת, חשוב לגייס את מיטב המוחות כדי להבין איך נמקסם את אירועי הגאווה והקרנבל התקשורתי על מנת להשפיע. החכם רוצה להמשיך בקידומה של הקהילה הגאה באמצעות נראות, השמעת הקול הלהט"בי המגוון והפגנת אחדות וכוח.

רשע, מה הוא אומר? "מה המצעד הזה לכם? לכם ולא לו". הרשע הוא אותו להט"בופוב מסוכן שמקפיד לברך אותנו בטוקבקים בקללות או לדקור במצעדי גאווה. אם נבטל את המצעד, אנחנו נותנים לו לנצח.

תם, מה הוא אומר? "מה זה מצעד?" לתם אין כוונות רעות אבל הוא משול לכל אותם אנשים בקהילה ומחוצה לה שאינם מבינים את משמעות המצעד. אותם צריך ללמד שהמצעד מקורו במהומות סטונוול בניו-יורק בשנת 69'. מהומות שנולדו כתוצאה מהתעמרות המשטרה בקהילה הגאה הרבה לפני שהייתה "קהילה גאה". אותם אירועים שהובילו בשנה שלאחר מכן למצעד גאווה בערים שונות בעולם והגעתו לישראל רק בשנת 93' באירוע קטן בגינת שינקין, המשכו להפנינג ב-96' והפיכתו למצעד הגדול בשנת 98' - בדומה למצעד הססגוני שאנו מכירים כיום.

ושאינו יודע לשאול? הוא משול לכל אותם צעירים וצעירות שמחפשים את עצמם וזהותם.

 הם מרגישים לבד בעולם ואינם יכולים לשתף אף אחד, חלקם בארון או בדרך החוצה ממנו. הם הכי זקוקים למצעד הגאווה – שם יפגשו אלפים כמוהם שיעזרו להם להרגיש שלמים עם מי שהם.

במצעד הקרוב נצא עוד קצת מעבדות לחירות, ומחושך לאור. התיירים ישטפו את רחובות תל אביב ואנחנו נוכיח למדנה שאנחנו לא הולכים לשום מקום. נצא מהארון ביד חזקה, בזרוע נטויה, באותות, מופתים ובאלפי צבעים.