אמת בפרסום
אם המצב האמיתי של חברי הקהילה הגאה בישראל יהיה כזה שניתן להתגאות בו - הקמפיין התדמיתי של המדינה גם יצליח. אבל אם מישהו פה חושב שלשים פלסטר על הפצע הפתוח הזה יסגור אותו - כנראה לא מבין את הפצע
אירועי הימים האחרונים סביב מצעד הגאווה והקמפיין עתיר התקציבים שהממשלה ייעדה לו, היוו תזכורת כואבת לבעייתיות של השיח הממשלתי סביב קהילת הלהט״ב בישראל. לא פחות מכך, הוא הזכיר למי שכנראה שכח שפרמטר בסיסי בקמפיינים ובעיצוב תדמיות הוא הרלבנטיות שלהם לאמת.
עוד בערוץ הדעות:
מיעוטים בטכניון - גרסת המציאות
חיזוק ההתיישבות בפריפריה - ציונות ב-2016
בעקבות דו"ח האו"ם - למה ילדינו עניים?
מצעד הגאווה העירוני בתל אביב הוא אירוע מחאה. הוא נולד ככזה לפני לא מעט שנים, והוא בבסיסו כזה גם עם הפיכתו להפנינג צבעוני של אהבה ללא גבולות. מי שרואה אותו כמסיבה אחת גדולה ותו לא - באמת לא מבין מה זה אומר להיות הומו/לסבית/ביסקסואל/טרנסג'נדר בישראל. ומי שלא מבין כנראה חושב שאין בעיה להשקיע תקציבי עתק בהבאת תיירים לחגוג כאן גאווה בעוד שרבים מהצועדים מוחים על כך שאין הרבה גאווה באפליה ובקיפוח של זכויות.
השיח סביב ביטול המצעד לאור הקמפיין הממשלתי התמקד ב-11 מליון השקלים שיועדו להבאת התיירים, כשהעיסוק האמיתי שלנו הוא בכלל לא בהם. לא ב-11 מיליון השקלים אנחנו עוסקים, אלא ב-1.5 מיליון שקלים בלבד שמוקצבים לצרכי הקהילה הגאה בישראל. השיח התקשורתי היה על מה שיש, כשהשיחה האמיתית היא על מה שאין. אין לנו בעיה שהממשלה תשקיע מיליונים להביא לכאן תיירים גאים מכל העולם, אבל גם אין לנו יותר מדי מה לספר לאותם התיירים שמנסים להבין אילו חיים אנחנו חיים כאן כבני ובנות הקהילה. האווירה הכללית במדינת תל אביב- חיובית אבל אין לנו יכולת להתחתן בישראל, אין לנו יכולת להביא כאן ילדים, אין לרבים מאיתנו את הלגיטימציה להיות מי שאנחנו ואנחנו מקופחים קשות בכל מה שנוגע להקצאת משאבים ממשלתיים. יש לנו בעיה להיות מי שהקמפיין רוצה להראות לעולם שאנחנו.
אבל מהצד השני, אנחנו כבר מזמן לא מתקרבנים ומרחמים על עצמנו. אמרנו שנעשה בעצמנו את מה שהמדינה לא עושה עבורנו. כך הפך אירוע הגאווה מיום אחד לחודש של אירועים. כך המצעד הפך מאירוע של מאות לאירוע השנתי מהגדולים ביותר בישראל. כך הפכנו מפינה נידחת שהמדינה לא מכירה בה ליהלום נוצץ שהיא אוהבת להתהדר בו. המסר של השבוע האחרון למדינה הוא אחד - ה"דיל" הזה לא יימשך לעוד זמן רב. המדינה לא תוכל להחזיק את המקל מ-2 קצותיו, לנפנף בקהילה מצד אחד ולא להשוות את זכויותיה (וכן, זה כולל גם השקעה כספית) מאידך.
הפתרון פשוט מאוד - מדינת ישראל יכולה להתקדם ולהיות כשאר המדינות שהיא רוצה להימנות עליהן, ובמקביל לקרוא לכל אזרחי העולם לבוא ולראות עד כמה באמת נפלאה ומרתקת היא. היא יכולה לתקצב תקציבי קידום תיירות במליונים רבים באותו יום אחד בשנה, ובלבד שתשקיע מיליונים רבים גם בשאר ימי השנה. אם המצב האמיתי יהיה כזה שניתן להתגאות בו - הקמפיין התדמיתי של המדינה גם יצליח. אבל אם מישהו פה חושב שלשים פלסטר על הפצע הפתוח הזה יסגור אותו - כנראה לא מבין את הפצע. משרד התיירות הוכיח הבנה ויצירתיות בקמפיינים - עכשיו הזמן של שאר משרדי הממשלה להשקיע, כי כדי לייצר תדמית מוצלחת חייבת להיות גם אמת בפרסום.
הכותב הוא חבר מועצת העיר תל אביב-יפו ובעבר יו״ר אגודת הלהט״ב
לפנייה לכתב/ת 
