"ההקרבה והמסירות הן עצומות, אך גם הסיפוק"

ימי טרום חג הפסח הם ימים של פתיחת לבבות. זו שעתו היפה של עם ישראל, שפותח את הלב והכיס, תורם, אוסף מצרכים לנזקקים לשולחן החג ומתנדב למען האחר שלא שפר מזלו.

ימים אלה מחדדים בפניי פעם נוספת את הגדולה של משפחות אומנה. רוב האנשים חושבים על התנדבות במושגים של תרומה לזולת לפרק זמן של מספר שעות בשבוע, שבסופה הם חוזרים לבתיהם וממשיכים בשגרת חייהם.

אין זה כך אצל משפחות האומנה - אצלן לא מדובר בהתנדבות של כמה שעות או ימים בחודש, אלא במעשה שמתקיים יום יום, שעה שעה. המעשה שבחרו לעשות, מחייב לרתום לטובת העניין את כל המשפחה, לשנות סדרי עדיפויות, להקדיש זמן, מרץ ומשאבים נפשיים, לטובת גידול ילד נוסף, ואימוץ אורח חיים תובעני ומחייב למען האחר.

 תמונות אילוסטרציה

קשה להעביר את מורכבות ההתנדבות הזו למי שלא פגש משפחת אומנה או מכיר ילד שגדל באומנה. לטובת אלו שלא נחשפו לפועלן. משפחות אומנה לוקחות אליהן ילדים ובני נוער שהוצאו מביתם על ידי רשויות הרווחה, בדרך כלל בשל מקרים של הזנחה, התעללות או משבר אחר שגרם לכך שהוריהם לא יכולים לגדל אותם.

הן פותחות את הלב אליהם, מכניסות אותם לביתן, ומגדלות אותם באהבה ובמסירות, כשתדיר חגה מעל ראשם האפשרות שאותם ילדים שהם לקחו לגדל, יחזרו ביום מן הימים לביתם ולחזקת הוריהם הביולוגיים.

ילד עם נפש שבורה ורצוצה, שעבר התעללות או פגיעה

משפחות האומנה יודעות שהילד שהן יכניסו לביתן הוא לא ילד "רגיל". ברוב המקרים, אם לא בכולם, מדובר בילד עם נפש שבורה ורצוצה, שעבר התעללות או פגיעה. לעתים הילד מגיע מפוחד, מוכה רגשית ונראה ממש כמו פרח נבול.

כך לדוגמא, נחשפתי לאחרונה למקרה של משפחה, שלקחה לאומנה ילד בן שבועות בודדים, לאחר שננטש במחלקה בבית החולים. אם האומנה סיפרה שכשהגיע אליהם, לא בכה במשך ימים ארוכים ולא השמיע ציוץ, רק משום שלמד, שכשהוא בוכה איש לא ניגש אליו, אף אחד לא מגיע לבדוק מה איתו ובוודאי לא להרים, לחבק ולנשק. כאשר לאחר מספר שבועות הפעוט פרץ בבכי, כל המשפחה הצטרפה אליו בדמעות מרוב התרגשות.

במקרה אחר תיארה משפחה שלקחה לאומנה זוג אחיות איך נשבתה בקסמן על אף שהגיעו אליה קצוצות שיער, מפוחדות, מלאות צער, מבולבלות, כואבות ומכונסות בעצמן, נאחזות זו בזו, כמו מבקשות להפיג פחד ולמצוא נחמה אחת בשניה. היום, כעבור 3 שנים, לשתיהן ראש מלא תלתלים, שגולש על כתפיהן, צחוקן נשמע בכל רחבי הבית וכמעט אין זכר לתחושות העצבות והפחד שאפפו אותן עם בואן.

זה הייחוד של משפחות האומנה. הן מצליחות לשלב את הילדים שמגיעים אליהן בחיי היום יום, לשקוד על שיקומם, להעניק להם את המסד הפיזי להתפתחות, וגם ובעיקר, את כל הקשור בשיקום נפשי, רגשי ומנטלי 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע.

הסיפוק שלהן בא עם הזמן. עם החיוך הראשון, עם הצחוק המתגלגל בבית, עם השמחה בבואו מבית ספר עם ציון טוב בבחינה, עם האושר והגאווה על ניצחון בתחרות ספורט – כל הדברים הקטנים הגורמים לנו אושר כהורים.

המשפחות עצמן מעידות על כך שלמרות כל הקשיים, והם לא מעטים, הנתינה העמוקה הזאת לילד שנמצא אצלן באומנה, מביאה הרבה מאד שמחה ואושר, וכי הם וכל בני הבית יוצאים נשכרים מהתהליך, לא פחות מילד האומנה עצמו. הילדים הביולוגיים שלהם לומדים כיצד להתחלק עם אח נוסף, ומתוך התהליך מוטמעים בהם באופן הכי טבעי ערכים של שוויון, עזרה לזולת, התחשבות, אדיבות, ויתור וכד'.

ההקרבה והמסירות הנדרשות מהן הן עצומות, אך כמוהן גם גודל הסיפוק, תחושת שביעות הרצון, הנחת והאושר, שמביא איתו ילד אומנה. רבות מהן מספרות שברגע שהן טועמות את טעם הנתינה, הן רוצות ממנו עוד ועוד, ואכן רבות מהמשפחות ב"אור שלום" חוזרות לקחת ילדי אומנה נוספים, שממלאים להם את החיים.

אך מספרן עדיין לא מספיק. בכל זמן נתון מחכים כמה עשרות ילדים למשפחות שיאספו אותם אליהן ויעניקו להם את מה שההורים הביולוגיים לא מסוגלים בשלב הזה של חייהם. בסימן הימים של פתיחת הלבבות ועשיית טוב, שאלו את עצמכם - אולי גם אתם מתאימים להיות משפחת אומנה ולקחת ילד המשווע לחום, לאהבה ולבית חם?

• משפחות המעוניינות להיות משפחות אומנה מוזמנות לפנות לארגון "אור שלום" בטלפון 03-5417000 או במייל: Omna@Orr-Shalom.co.il .
• הכותבת היא מנכ"לית אור שלום, ארגון ללא מטרות רווח הגדול בישראל המטפל בילדים ונוער שהוצאו מביתם על ידי שירותי הרווחה.