בית קטן בשמיים: ההיסטוריה של תחנות החלל
היום לפני 45 שנים שיגרה ברית המועצות את תחנת החלל הראשונה. מאז הציב האדם במסלול סביב כדור הארץ כמה תחנות חשובות בדרך לישיבת קבע של האנושות בחלל, ונראה שהחלל הופך להיות קרוב מאי-פעם, לא רק לאסטרונאוטים מקצועיים
תחנת חלל, שקרויה גם "תחנה אורביטלית" היא חללית שנועדה להישאר באופן קבוע בחלל לתקופה ממושכת ולשמש גם למגורי צוות חלל, בניגוד לחלליות אחרות שמשימתן מוגבלת בזמן והן חוזרות לכדור הארץ בסיומה. לכן משולבים בה אמצעים שונים לאספקת הצרכים של דייריה. תחנת חלל משמשת למעשה לוויין מלאכותי של כדור הארץ שמקיף אותו בגובה נמוך יחסית. היא יכולה לשמש גם תחנת עגינה לחלליות. מכיוון שהיא נמצאת בחלל דרך קבע, אין לה מערכות הנעה או נחיתה.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן
134 שנים למותו של צ'רלס דרווין, הוגה תורת האבולוציה
מדענים מצרפת: אבן בניין ב-DNA יכולה להיווצר מהחומרים הקיימים בחלל ובתנאים השוררים שם
מקר אנתרופולוגי: מחלות מין הפכו את הזוגיות המונוגמית לאורח החיים המועדף בחברת האדם, במקום ריבוי נשים
תחנות החלל של היום משמשות פלטפורמות מחקר לבדיקת ההשפעות של שהות ממושכת בחלל על גוף האדם. הן מאפשרת מחקרים ארוכי טווח שאי אפשר לבצע בטיסות חלל קצרות. חברי צוות שוהים בדרך כלל בתחנה למשך שבועות או חודשים, ולעיתים רחוקות למעלה משנה. שיא השהות הרצופה בחלל שייך לקוסמונאוט ואלרי פוליאקוב, ששהה בתחנת החלל "מיר" 437 ימים בשנים 1994-5. עד כה, רק שלושה בני אדם השלימו משימות שארכו למעלה משנה, כולן על "מיר".
כיום שוהות בחלל תחנת החלל הבינלאומית המשותפת לארה"ב, רוסיה, האיחוד האירופי שמאוישת באופן קבוע ותחנת החלל הסינית טיאנגונג 1 שרוב הזמן אינה מאוישת.
סאליוט 1
המין האנושי השתעשע ברעיונות להקים תחנת חלל כבר במחצית השניה של המאה ה-19, וכמה ספרי מדע בדיוני עסקו בנושא, אולם רק ב-19 באפריל 1971 - בדיוק היום לפני 45 שנים - שיגרה ברית המועצות את תחנת החלל הראשונה, "סאליוט 1" (ברוסית: "זיקוקים"). היא שוגרה ריקה, וכעבור ארבעה ימים שוגרה בעקבותיה החללית המאויישת סאיוז 10.
אולם החללית לא הצליחה לעגון בתחנת החלל ולאחר כמה ניסיונות כושלים בוטלה המשימה ואנשי הצוות שבו בשלום לכדור הארץ לאחר פחות מיממה.
הצוות הראשון שהצליח לעגון ב"סאליוט 1" שוגר בסאיוז 11 ונשאר עליה במשך 23 יום. אולם המשימה הסתיימה באסון. שסתום הלחץ בחללית נפתח בטרם עת, מה שגרם למותם מחנק של שלושת הקוסמונאוטים עם שובם לכדור הארץ. אחרי חצי שנה בחלל סיימה "סאליוט 1" את משימתה ונשרפה עם כניסתה לאטמוספרה ב-11 באוקטובר 1971. במסגרת תכנית "סאליוט 1" שוגרו עוד 6 תחנות חלל עד 1982. תחנות מספר 6 ו-7 היו הראשונות שנבנו עם שני פתחי עגינה, דבר שאפשר לשתי חלליות לעגון יחד בתחנה.
סקיילאב
תחנת החלל האמריקנית הראשונה יצאה לדרכה אחרי סיום תכנית "אפולו" של הטיסות המאויישות לירח. "סקיילאב" ("מעבדת חלל") הייתה במסלול מ-1973 ועד 1979 וכללה מעבדה, מצפה כוכבים ומערכות נוספות.
התחנה ניזוקה במהלך השיגור כאשר מגן המטאורואידים (גופים קטנים שנעים בחלל) נקרע ממנה, תוך שהוא הורס את אחד משני קולטי השמש ופוגע קשות ביכולת הכיוון של השני. התקלה גזלה מ"סקיילאב" את מרבית הכוח החשמלי שלה, שהיו אמורים לספק הלוחות הסולאריים, וגם הסיר את ההגנה שהייתה לה מפני חום השמש, כך שהיה חשש שלא תהיה שימושית. הצוות הראשון הצליח להחליף את מגן החום ולשחרר את הפאנלים התקועים, במשימת התיקון הראשונה בחלל.
במהלך שהותה בחלל, בוצעו על סיפונה של "סקיילאב" כמה
ניסויים מדעיים, וצוותיה הצליחו לאשש את קיומם של חורים בהילת השמש. כמו כן האסטרונאוטים בחתנה צילמו אלפי תמונות של כדור הארץ ושברו שיאים של שהייה. לקראת התרסקותה המתוכננת של "סקיילאב", ב-1979 נערכו הימורים מתי והיכן יפלו השברים שלא יישרפו באטמוספרה. עיתונים אף הציעו פרסים של אלפי דולרים לראשונים שיביאו למערכותיהם פיסה מ"סקיילאב". לבסוף התרסקה התחנה במערב אוסטרליה. הרשויות שם קנסו את ארה"ב ב-400 דולר על השלכת פסולת ברשות הרבים. הקנס שולם רק 30 שנים מאוחר יותר, באפריל 2009, לאחר ששדר רדיו אמריקני גייס את הסכום הדרוש ממאזיניו, ושילם אותו בשם נאס"א.
מיר
"מיר" (ברוסית "שלום" או "עולם"), שהייתה בשירות ברית המועצות ואח"כ רוסיה בין 1986 ל-2001, קבעה שלושה תקדימים: היא הייתה תחנת החלל הראשונה שאוכלסה ברציפות לתקופה ממושכת. את השיא שקבעה - 3,644 ימים, שברו רק ב-2010 בתחנת החלל הבינלאומית. "מיר" גם הייתה התחנה המודולרית הראשונה, והורכבה במסלול סביב כדור הארץ בין 1986 ל-1996. היא גם הייתה הלוויין המלאכותי הגדול ביותר עד להקמתה של תחנת החלל הבינלאומית.
"מיר" שוגרה במסגרת המאמצים של ברית המועצות לקיים תחנת מחקר ארוכת טווח בחלל. רוב אנשי צוותה היו מברית המועצות (ואחרי פירוקה - מרוסיה). עם זאת, שיתופי פעולה הפכו אותה נגישה למדינות רבות, ובמהלך פעילותה ביקרו בה 104 חוקרים מ-12 מדינות. היא שימשה מעבדת מחקר של חוסר כבידה. אנשי הצוות ביצעו בה ניסויים בביולוגיה, פיזיקה, אסטרונומיה ומטאורולוגיה במטרה לפתח טכנולוגיות להתמודדות עם שהות ממושכת בחלל. אספקת החשמל שלה באה מתאים פוטו-וולטאיים.
תחנת החלל הבינלאומית (ISS)
כבר ב-1984 העלה נשיא ארצות הברית רונלד רייגן את ההצעה לבנות תחנת חלל בינלאומית שארה"ב תעמוד בראשה, במסגרת התחרות עם ברית המועצות. התוכנית בוטלה בתחילת שנות ה-90 לאחר סיום המלחמה הקרה, אך מצד שני נפתח פתח לשיתוף פעולה בין סוכנויות החלל של ארה"ב ורוסיה.
תחנת החלל הבינלאומית, כמו "מיר", היא מודולרית, והרכבתה החלה ב-1998. כיום היא החפץ המלאכותי הגדול ביותר שמקיף את כדור הארץ וניתן לראותה אף בעין בלתי מזוינת מכדור הארץ, כנקודת אור שנעה על פני השמיים. המחקר בתחנה מתמקד בהשפעות של חוסר כבידה על בני אדם, בעלי חיים וצמחים, בפיזיקה של נוזלים בתנאי חוסר כבידה, ובהנדסת חומרים.
התחנה מאוכלסת ברציפות החל מ-2 בנובמבר 2000, מועד הגעת המשלחת הראשונה - נכון להיום, כמעט 15 שנים וחצי, התקופה הארוכה ביותר עד כה. עד כה ביקרו בה אסטרונאוטים, קוסמונאוטים ותיירי חלל מ-17 מדינות. תחנת החלל הבינלאומית היא מיזם משותף של חמש סוכנויות חלל: נאס"א, סוכנות החלל הרוסית, הסוכנות היפנית, הסוכנות הקנדית וסוכנות החלל האירופית.
מלון עם הרבה כוכבים
החברה האמריקאית "ביגלו" (Bigelow Aerospace) פיתחה טכנולוגיה של חדרים מתנפחים המיועדים להתקנה בתחנת החלל הבינלאומית. הבסיס לטכנולוגיה הזו הוא שיגור של מבנה "מקופל" וניפוחו לאחר ההתקנה. זה כמובן מקטין משמעותית את הנפח הדרוש לאחסון החדר בטיל השיגור, חדר ראשון מתוצרתה ינופח בתחנת החלל בחודש הבא.
בעת האחרונה הכריזו ביגלו וחברה אמריקנית נוספת, "United Launch Alliance (ULA)" על הצעה לשגר סביבת חיים פרטית בחלל שתהיה עצמאית לחלוטין כבר ב-2020. לפי ההצעה, מדובר בתחנה המורכבת ברובה מחדרים מתנפחים, בנפח כולל של 330 מטרים מעוקבים - כפליים מתחנת החלל הבינ"ל. היא תשמש לתמיכה במחקר על חוסר כבידה, כולל משימות מדעיות, אולם ייתכן שהדבר המלהיב ביותר בתחנת החלל העתידית הוא הפוטנציאל שלה כיעד תיירותי וככלי טיס למשימות שמיועדות לירח ולמאדים.
זו אינה היוזמה היחידה ל"מלון חלל". גם קבוצת Space Island האמריקנית מקדמת הקמה של תחנה תיירותית במסלול סביב כדור הארץ, בגובה של 600 ק"מ ויותר. היוזמות האלה, שפעם היו בגדר מדע בדיוני, הופכות עם התקדמות הטכנולוגיה לחלום בר-הגשמה.
שבעה תיירי חלל שביקרו בין 2001 ל-2009 בתחנת החלל הבין-לאומית שילמו לסוכנות החלל הרוסית בין 20 ל-40 מיליון דולר כל אחד על הטיסה לחלל, השהות בתחנה וההכשרה. כיום, כמה חברות פרטיות מפתחות חלליות שיהיו מסוגלות להביא בני אדם למסלול סביב כדור הארץ עוד לפני סוף העשור, לצד חברות המפתחות חלליות לביקור קצר בגבול החלל. המחיר לביקור בתחנת חלל פרטית צפוי להיות הרבה פחות מעשירית ממה ששילמו תיירי החלל המיליארדרים. אמנם לא מדובר בסכומים פעוטים, אבל ככל שיגדל ההיצע, צפויים המחירים לרדת עוד. אולי בעשור הבא ביקור משפחתי במלון חלל כבר לא יהיה בשמיים.
לפנייה לכתב/ת 
