הפוליטיקה של אנטרקטיקה: רק שם כולם חברים
בזמן שרוסיה מתנצחת עם ארה"ב ונדמה שכל העולם מלחמה, יש מקום אחד על פני האדמה שבו הבדידות, הקור והמרחק מהבית הופכים את כולם להרבה פחות שונאים - בלי קשר ללאום. מדענים מעשרות מדינות שמוצבים באנטרקטיקה חיים בשלום נדיר, ואם כבר מתווכחים - אז רק על ציד סרטנים
החורף בא, וכמו הרבה מדענים שמוצבים באנטרקטיקה, בוגדאן גבריליוק מחכה כבר לחזור הביתה. שנה עברה מאז שהגיאופיזיקאי החל את שהותו כאן כדי לעקוב אחרי תופעה אקלימית באי שנמצא מול מערב אנטרקטיקה. "כולם מתגעגעים הביתה. לכולם יש משפחה או חברה וברור שאנחנו מתגעגעים אליהם, אבל כאן יש עבודה שאנחנו חייבים לעשות". עזיבתו של גבריליוק את תחנת המחקר ורנדסקי יועדה לתחילת אפריל, כדי לפנות מקום למחליפו לפני שהים יקפא.
מדענים קוראים לאנטרקטיקה "ארץ הפרא האחרונה על כדור הארץ", האזור היחידי שבו אפשר למצוא באמת טבע בתולי. יש כאלה שעבורם זהו גן העדן האחרון לשיתוף פעולה בינלאומי. אלפי חוקרים ואנשי מקצוע משלל מדינות נמצאים שם וחולקים את היבשת כפי שנקבע ב"אמנת אנטרקטיקה".
דיפלומטים מוקירים את "אמנת אנטרקטיקה", שעל פיה מתנהלים העניינים ביבשת הזו מאז 1959. "היא החזיקה מעמד יותר מ-50 שנה. היא מאחדת את כולנו למען המדע והשלום", אומר ריי ארנאודו, מי שהיה פקיד הממשל הבכיר יותר של מחלקת המדינה האמריקנית לענייני אנטרקטיקה.
להציל את הפינגווינים
אבל כשהעניינים נוגעים להגנת האזור, אמנת אנטרקטיקה נופלת כטרף לפוליטיקה הבינלאומית שמתנהל מעבר לחופיה הקפואים. "אנטרקטיקה הייתה באופן מסורתי מקום שבו אנשים מסוגלים לשתף פעולה יותר מכפי שהם יכולים לשתף פעולה בעניינים אחרים. למרות זאת, יש עדיין רשימה ארוכה מאוד של דברים שצריך לעשות", אומרת קלייר כריסטיאן, המנהלת בפועל של קואליציה אנטרקטיקה והאוקיינוס הדרומי, התאחדות של כמה ארגוני סביבה.
עד לשנת 1996 הופעלה "תחנת ורנדסקי" על-ידי בריטניה, אבל אז היא נמכרה לאוקראינה. עד למכירה ההיא הייתה התחנה אחד מבסיסי המחקר שהקריאות האטמוספריות שלהם חשפו את החור בשכבת האוזון בשנות ה-80. כעת מתמקדים שם בנושא שינויי האקלים. חצי האי המערבי של אנטרקטיקה התחמם בשלושה אחוזים בממוצע בחצי המאה האחרונה, והתקווה היא שהנציבות לענייני הסביבה של אמנת אנטרקטיקה תצליח לסכם על צעדים להגנת היבשת. "יש הרבה מכשולים פוליטיים", אומרת כריסטיאן. "קשה מאוד למדינות בנציבות להסכים על אזורים ימיים מוגנים".
בתחנת אלמירנטה בראון של ארגנטינה, הביולוגית רוסיו פאיו ועשרת עמיתיה מנהלים חיים מבודדים. "אין כאן חיבור לאינטרנט, כך שלחברי הקבוצה יש קשרים חזקים מאוד ביניהם", אומרת פאיו בת ה-31 כשהיא עומדת תחת השמיים האפורים של "מפרץ פרדייס", מחוץ לבקתת העץ האדומה שבה ישנים אנשי הצוות שלה. "עלינו לפסגה, שם למעלה, כמה פעמים. אנחנו מטפסים וגולשים למטה חזרה על הישבן בשלג. זה כיף".
פאיו העבירה את הקיץ באנטרקטיקה בחקר מיקרו-אצות. חוקר אחר הציב שם מצלמה כדי לחקור את הפינגווינים במפרץ. פעילי סביבה חוששים שהפינגווינים מאוימים על-ידי הדיג ושינויי האקלים, ומאשימים שיש מדינות שמתנגדות למאמצי ההגנה על הסביבה שמפעילים עמיתיהם. לדברי אנדריאה קוואנה, ראש קמפיין למען הפינגווינים מארגון אמריקני בלתי ממשלתי, רוסיה וסין רוצות להיות חופשיות לתפוס כמה סרטנים שהן רוצות ליד חצי האי האנטרקטי, כולל ממש בסמוך למושבות הפינגווינים שהלכו והצטמצמו בשלושת העשורים האחרונים.
כאן שמים את הפוליטיקה בצד
אבל הרחק מארצותיהם, בבסיסים באנטרקטיקה, החוקרים ואנשי המקצוע מספרים שהיחסים ביניהם מתנהלים בלי בעיות מיוחדות. "יש שיתוף פעולה בינלאומי נהדר. כאן מניחים את הפוליטיקה בצד יותר מאשר ברוב המקומות", אומרת קרוליין ליפקה, בת 35. היא עצמה נערכת לקחת הפסקה אחרי שסיימה את שנתה השישית בתחנת פלמר, אחת מכמה תחנות שמפעילה ארה"ב באנטרקטיקה.
בין שלל המחקרים שנערכו בתחנה שלה אפשר למצוא מחקר שבמסגרתו בוחנים כימאים חסרי חוליות ספוגיים על קרקעית הים, שהם חושדים כי פולטים רעלנים שעשויים לעזור להילחם במחלת הסרטן. כשהם לא צוללים לעומק הים או עובדים במעבדה, לדבריה 40 אנשי הצוות שלה משחקים קלפים, צופים בסרטים ועורכים תחרויות כשרונות.
בחורף הם יכולים לצאת לטייל בים הקפוא לאיים סמוכים. אינטרנט לווייני וקשר טלפוני עוזרים להם לשמור על קשר עם יקיריהם. "זה הופך את המשימה של להישאר כאן
פרקי זמן ארוכים לקלה יותר, ומקל על המדענים שבינינו לתקשר", אומרת ליפקה. "אתה יכול לתקשר עם המשפחה שלך, אבל יכול גם לעשות המון עבודה".
לפנייה לכתב/ת 
