פקקים בדרך לנשיא / "הכל מקצועי"
הצפיפות הקיצונית היא הנשק החדש של מכבי חיפה מול הגדולות. למה מאור מליקסון הוא השחקן המתאים ביותר להתמודד איתה ואיך הדילמה לגבי אלירן עטר קשורה לעניין
מדובר במאבק ידוע. קבוצת ההגנה מצופפת את האמצע, מציפה אותו בשחקנים ומכריחה את היריב לתקוף מהאגפים, שם לתוקף יש פחות מרחב תמרון בגלל גבולות המגרש. ההתקפה, מצידה, מחפשת פתרונות שונים שכוללים עלייה מתוזמנת של המגנים, חילופי מקומות, נסיונות ליצור יתרון מספרי ועוד. בהנחה הלא-מאוד-מופרעת שחיפה תמשיך לצופף הערב כפי שעשתה במשחקים האחרונים, ושבאר-שבע תחזיק הרבה בכדור כפי שהיא עושה תמיד, יש לנושא חשיבות גדולה בדרך לגמר הגביע.
במשחקים האחרונים של חיפה מול שתי המוליכות היא סגרה את המרכז בכל הכוח. לא מדובר רק במעבר למשחק עם שלושה קשרים אלא לעבודה קבוצתית כוללת. שימו לב לתרשים שמציג את העמדה הממוצעת של שחקני חיפה מול באר-שבע לפני שבוע וחצי. חמישה שחקנים, כולל הקשר ההתקפי יוסי בניון והחלוץ גלינור פלט, ממוקמים ממש בעיגול האמצע, דבר נדיר.
באר-שבע היא קבוצה שאוהבת לתקוף מהאגפים, אבל בתיקו הזה לא שיחקה חכם. בן שהר ומאור בוזגלו לא חיבקו את קו החוץ שלהם, לא ריווחו את המשחק, ובאר־שבע, שבדרך כלל רק רבע מההתקפות שלה עוברות מהמרכז, תקפה כ-40 אחוזים מהזמן מהאמצע ושיחקה לידיים של רוני לוי. ראש בקיר.
התנועה והדריבל
ברק בכר הראה העונה שהוא יודע לשנות מערכים תוך כדי משחק במטרה לפרוץ הגנות חזקות, ועל כך מגיע לו קרדיט, אבל במשחק האחרון מול סכנין, בהתפוצצות המחודשת של הקבוצה, ראינו כמה תורמת ההצבה של מאור מליקסון במרכז. בגלל הברך הבעייתית אנחנו לא יודעים בוודאות אם מליקסון יפתח ובאיזו עמדה, אבל בניכוי המשתנים הנוספים אין ספק שהוא הפתרון הטוב ביותר לפריצת הביצורים של קבוצה מתגוננת.
תנו מבט במפת הנגיעות בכדור של מליקסון מול סכנין. עמדת המוצא שלו הייתה במרכז המגרש, אבל רוב הפעולות בוצעו באגפים. אם נחלק את המגרש במאונך לשלושה חלקים, אפשר לראות שרק 21 מהנגיעות של מליקסון בכדור היו במרכז לעומת 53 בצד ימין ו-32 בשמאל.
מליקסון נייד מאוד, נע כל הזמן לצדדים, בעיקר לימין, ובמהלך הבישול הגדול שלו בשער השני עבר את וונדרסון ממש על קו החוץ. התנועה הזאת נותנת לבאר־שבע יתרון מספרי באגפים וגם מאפשרת לבוזגלו ולטוני ווקאמה, ששיחקו ליד הקווים, לעשות תנועה לרחבה.
לא רק המיקום והתנועה של מליקסון הם העניין, כיוון שלא כל שחקן שעוזר באגף מחזיק ביכולת לתרום מהעמדה. למליקסון יש את היכולת הזו, כי הוא הדריבליסט הטוב בקבוצה ואחד הטובים בארץ. מול סכנין, מליקסון ניסה לבצע עשרה דריבלים – כדרור מול יריב – ותשעה מהנסיונות היו מוצלחים. לשם השוואה, לווקאמה היו במשחק הזה ארבעה דריבלים מוצלחים ולבוזגלו אחד. שהר עמד על אפס משלוש. כפי שאפשר לראות בטבלה, מליקסון מצליח לדרבל כל 18 דקות משחק, טוב בהרבה מכל חבר לקבוצה. ככה פורצים צפיפות.
ההתלבטות של רוני לוי
רוני לוי, יש להניח, ימשיך לשחק היום עם קישור מעובה, זו אפילו לא שאלה, אבל החזרה של ווקאמה ומליקסון לכושר מציבה בפניו שאלה אחרת: מה חיפה תעשה על המגרש מעבר ליצירת הצפיפות. באר-שבע, כבר אמרנו, תלמד מטעות העבר ותנסה לתקוף הפעם יותר מהצדדים, ובמקרה כזה יש אחריות גדולה לשחקני האגפים, שעליהם לתרום גם הגנתית. אז מי מהם ישחק?
ההבדל בתרומה ההגנתית של שחקני ההתקפה הירוקים הוא עצום. איסמעיל ריאן, כפי שאפשר לראות בטבלה, מבצע תיקול מוצלח או חטיפה כל 9 דקות, יותר מכל שחקן אחר בתפקיד. אלירן עטר, לעומת זאת, מבצע פעולה כזו רק פעם ב-22 דקות, הכי מעט מהשחקנים ברשימה. לא סתם עלתה אתמול האפשרות שריאן ישחק כמגן אם אייל משומר לא יהיה כשיר. העזרה שלו לטאלב טואטחה מול השילוב של דור מיכה ואלי דסה בתחילת השבוע הייתה פשוט מצוינת.
מדובר בדילמה. במשחק מסודר חיפה הולכת לאיבוד ובקושי מצליחה להחליף כמה מסירות רצופות – מול מכבי ת"א רומאריו פירס דייק ב־56 אחוזים בלבד מהמסירות שלו, מחריד עבור קשר אחורי – והנשק היחידי שלה הוא ההתקפה המתפרצת. שחקני הקו שעוזרים יותר להגנה – ריאן, לודוביק אוברניאק, בניון – פחות יעילים במתפרצות. אז במה בוחרים, בתרומה להגנה או בהגדלת הסיכוי להוציא התקפות מסוכנות?
כאן הדילמה לגבי אלירן עטר. מצד אחד הוא השחקן שעוזר הכי מעט לטואטחה בצד שמאל. מצד שני, לחיפה כמעט אין יצירתיות התקפית בלעדיו. כשעטר על המגרש חיפה מבקיעה בכל 55 דקות בממוצע. בלעדיו היא חוגגת בכל 146 דקות, יותר ממשחק וחצי. וואו, איזה הבדל.
זו הסיבה לכך שעטר עלה מהספסל בשלושת המשחקים האחרונים. למרות שפלט לא מוערך מספיק, ולמרות העבודה המצוינת שעשה בשמירה על הכדור במשחק האחרון בין הקבוצות, רוני לוי צריך לשקול להציב את עטר כחלוץ המרכזי.
כך או כך, הפקקים בדרך הראשית של המגרש יהיו הנקודה המרכזית במשחק הערב. פקקים שכבר הוכח שהם הדרך הטובה ביותר של חיפה להתמודדות עם שתי המובילות; פקקים שמליקסון ינסה לעקוף מדרכים צדדיות במטרה להגיע באמצעותן עד לנשיא.
לפנייה לכתב/ת 
