קלינטון וטראמפ שמרו על הבית ב-NY ונערכים לקרב טיטאנים על הבית הלבן
סנדרס הדמוקרטי וקרוז הרפובליקני מסרבים לפרוש מהמרוץ לנשיאות, אך ניצחונם הגדול הלילה של קלינטון וטראמפ ב"תפוח הגדול" סולל את דרכם לקרב ראש בראש ביניהם בנובמבר. והם כבר מתכוננים אליו - היא ממקדת את התקפותיה על טראמפ, ואילו הוא פתאום שומר על איפוק ונשמע ממלכתי
עם סיום ספירת הקולות במדינת ניו יורק, החל הבוקר (יום ד') המרוץ האמיתי לבית הלבן: הילרי קלינטון מול דונלד טראמפ. שני המועמדים המובילים במפלגותיהם היו זקוקים לניצחון מהדהד, משמעותי, כזה שמצלצל בכל הפעמונים. ניו יורק איננה רק מדינת הבית שלהם. היא מדינה מרובת צירים שהיא גם סמל.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
מה שהיה לפני הפריימריז בניו יורק לא יהיה דומה לאופן שבו יתנהל המרוץ אחריהם. גם מזכירת המדינה לשעבר קלינטון וגם איל הנדל"ן טראמפ לא יכלו לצפות ללילה מתוק מזה - ניצחון דו-ספרתי שלא מותיר מקום לספק, ומחזק רבות את מעמדם במפלגותיהם. "מתמטית, טד קרוז כבר לא במרוץ", אמר טרטמפ בנאום הניצחון שלו בהתייחסו לסנאטור האולטרה-שמרן מטקסס שקורא עליו תיגר. טראמפ נכנס לאולם קבלות הפנים במגדל במנהטן הנושא את שמו וצעד לבמה מלווה ברעייתו מלניה ובילדיו, כשברמקולים בקעו צלילי השיר שהוא עבור המקומיים כמו המנון "ניו יורק ניו יורק" בביצועו של הזמר המנוח פרנק סינטרה.
קלינטון נגד טראמפ - קרב בין שני עולמות שונים
הקרב בין קלינטון לבין טראמפ לא יהיה רק קרב בין בין אישה לבין גבר שבאו מעולמות הפוכים עם סיפור חיים שונה, אלא גם קרב בין שתי השקפות עולם. הגברת הראשונה לשעבר מייצגת את היד המושטת לעולם, את החמלה החברתית, את הבנת הזר והאחר. המיליארדר הרפובליקני מניף את אגרוף הפלדה, ההתנהלות הבריונית, את שנאת הזר והאחר. הוא מדבר בשפה שחצנית של מי שנולד עם כפית זהב בפה וסלל את דרכו לצמרת העסקית בדורסנות עם הרבה חוצפה. קלינטון, לעומת זאת, תמיד הייתה צריכה להתאמץ יותר. מה שבא בקלילות לבעלה שופע הקסם ביל קלינטון, הושג על ידה בייסורים, בעבודת נמלים ובשקדנות אין קץ.
קלינטון איננה טירונית פוליטית. ההיסטוריה שלה רוויה בתככים ובמזימות לאורך כל הדרך, אולם היא צמחה במציאות שאילצה אותה לסלול את דרכה ביתר ענווה. היא למדה להיות קשובה ודרוכה. המרוץ המסתמן בין שני המועמדים המובילים הוא בעצם קרב בין שתי האמריקות שבתוך ארצות הברית: אמריקה האדומה, כצבע המפלגה הרפובליקנית, מול אמריקה הכחולה, כצבע המפלגה הדמוקרטית. מדובר בשני חצאים שווים פחות או יותר, והבוקר אפשר לומר כמעט בוודאות שטראמפ יוביל את האדומים מול קלינטון שתעמוד בראש הכחולים.
הטעות הגדולה של הממסד הרפובליקני
סקרי עומק שערכו סוקרי המדגמים שרטטו את הפרופיל של מצביעי טראמפ בניו יורק, שדומה לפרופיל מצביעיו ברחבי ארה"ב - רובם בעד למנוע כניסת מוסלמים לארה"ב, בעד גירוש מהגרים בלתי חוקיים והם מצפים לנשיא שיהיה "אאוטסיידר". כלומר, שלא היה כזה ש"הזדהם" בפוליטיקה ובממסד הישן והרקוב.
במילים אחרות: אפשר לומר שאחרי שאמריקה עשתה היסטוריה ובחרה ב-2008 נשיא שחור ראשון ב-2008 שהביא עמו את מסר הפיוס, רוצים הרפובליקנים לראות בבית הלבן נשיא צהוב שיער שהוא היפוכו הגמור של ברק אובמה. מנהיגי המפלגה הרפובליקנית התפלצו כשראו את טרטמפ דוהר לעבר הניצחון בניו יורק ובכלל ומוביל בבטחה במרוץ למועמדות המפלגה לנשיאות. אלא שהאשמה רובצת על כתפיהם. במשך שבע השנים האחרונות הם עסקו באובססיביות בדבר אחד בלבד - בהכפשת אובמה. הם כינו אותו מנהיג רופס, מנהיג שמפגר מאחור, מנהיג שהוריד את ארה"ב על ברכיה ושם אותה ללעג בעולם. המסר הזה חלחל לציבור המצביעים הרפובליקנים, והוביל אותם להתפעם ממישהו שהוא ההיפך הגמור מהנשיא המכהן.
בלי להציע פתרונות, בלי מצע: כך המריא טראמפ לצמרת
טראמפ הצליח להלהיב את הציבור הרפובליקני כי הוא לא רק גילה הבנה לזעמם של אלה שהרגישו עצמם מנודים, חסרי משרות וחסרי כושר השתכרות. הוא זעם יחד איתם, והם הוקסמו משום שהוא העז לומר מה שהם מרגישים כבר שנים רבות ולא מעזים לומר - שהם נותרו מאחור, שלא ספרו אותם.
טראמפ ניפץ את ה"פוליטיקלי קורקט" האמריקני, והציע לבוחרים הרפובליקנים לבוא אחריו. הוא הבטיח להם כי יהפוך את אמריקה לעשירה בדיוק כפי שהפך את עצמו לכזה. המיליארדר השנוי במחלוקת לא הציע פתרונות, אין לו מצע, ולא תוכנית עבודה. כמו במשטרים ישנים, הוא הציע את עצמו ואת אישיותו כפתרון לכל הבעיות. לכל אורכו של הקמפיין, טראמפ לא נשא עד כה אף לא נאום אחד מסודר שיש בו תוכנית או הסברים לאופן שבו הוא ירצה לנהל את השלטון מוושינגטון. המסר שלו היה קצר ועצבני - אני אבנה חומה, אני אביא ג'ובים, אני אחזיר את אמריקה לגדולתה. ואיך הוא יעשה זאת? לשיטתו, הוא יביא את עצמו ויאיר מאורו כמו שמש שמאירה אמריקה האפלה.
מועמדת הממסד הדמוקרטי מול "מבשר המהפכה"
קלינטון לא הצליחה להלהיב את הקהל באסיפות הבחירות שלה, היא דיברה על אוטומט, והזכירה לשומעיה שהיא בעצם בשר מבשרו של הממסד הפוליטי שהוא עולמה זה שנים רבות. המועמדה שמולה, סנדרס, הצליח עד כה להסעיר את הצעירים הדמוקרטים שמילאו באלפיהם את עצרות הבחירות שלו, והתלהבו מבשורת המהפכה שהוא נשא עמו.
סנדרס אולי הצליח להסעיר את הצעירים, אבל היה חסום בציבורים שהכי הכרחיים לניצחון בבחירות לנשיאות וגם לפריימריז מפלגתיים, בהם שחורים, נשים והיספנים. אליהם הוא לא הצליח לחדור. בנוסף לכך, בימים האחרונים, לפני ההצבעה בניו יורק, הוא ביצע כמה טעויות. הוא העניק ראיון לעיתון מקומי והתגלה כחסר ידע מינימלי בכל הקשור לנושאי חוץ. לאחר מכן הרגיז דמוקרטים רבים כשאמר על קלינטון שהיא לא כשירה להיות נשיאה וגם עצבן נשים רבות שיצאו נגדו בזעם. התוצאה בניו יורק, העיר שבה נולד סנדרס, הוכיחה כי צעירים בלבד לא מביאים ניצחון.
בניגוד לקלינטון, סנדרס נכשל בבניית קואליציה מגוונת של בוחרים ואילו היא טיפחה אותה בשקדנות, והעניקה תשומת לב לכל המגזרים הקריטיים ובכך הביאה לעצמה ניצחון סוחף בניו יורק, שהפך אותה למועמדת הכמעט ודאית של הדמוקרטים. ניצחונה של מזכירת המדינה לשעבר בלם את המומנטום האחרון שצבר סנדרס. את נאום הניצחון שלה בניו יורק נשאה קלינטון באולם "מלון שרתון" במנהטן. היא נראתה לא רק כנשיאה אלא כמלכה. היא היתה משוחררת, כמו מישהו שעננה שחורה גדולה רבצה מעל ראשו בשבועות האחרונים על רקע ניצחונותיו של סנדרס.
קלינטון נשאה שלשום נאום שהיה בו להט רב, ובעיקר מתקפה על טראמפ ועל קרוז שלטענתה יביאו עתיד קשה לאמריקה. היא לא בזבזה תחמושת על סנדרס. מבחינתה הוא כבר לא אבן נגף והחל מהיום היא מכוונת את כל החיצים למטרה אחת - בין העיניים של טראמפ.
לפנייה לכתב/ת 
