ליל סדר אלטרנטיבי שילדים יאהבו
במקום לדבר על ארבעה בנים ולספור את הדקות עד תחילת הארוחה, אפשר לעשות ליל סדר יצירתי ולנצל את הזמן לחוויה משפחתית. ד"ר אייל דורון מציע קצת לחרוג מהכללים ולעשות ערב בלתי נשכח עם הילדים. אז מה ישתנה הלילה הזה?
נתחיל מהסוף: החובה היחידה בליל הסדר על-פי התורה היא לספר ביציאת מצרים. על-פי חז"ל מומלץ לדבר על פסח, מצה ומרור, להתחיל בגנות (במצב הרע) ולסיים בשבח (יציאת מצרים) ולדרוש בפסוקים עצמם. אבל אף אחד מהם לא חובה, אלה עקרונות להעמקה.
התוצאה היא הזמנה לפרשנות אישית בדרך שבה כל זה יחד בא לידי ביטוי. אפשר להתפלפל עכשיו על מיני פסוקים והלכות, אבל העובדה היא שחברים דתיים מספרים לי על ליל סדר שכולו מצעד תחפושות למכות מצרים, מערכונים פרועים ומשחקים, או ליל סדר שנחגג על שטיחים וכריות ולא ליד השולחן.
עוד על פסח:
- אטרקציות פסח לילדים בצפון ובמרכז
- פסח משפחתי: אטרקציות בירושלים ובדרום
- כך תלמדו ילדים בני 3 לסדר את החדר
איפה זה ואיפה כל הילדות שלי?? אצלנו בבית הכול היה במשך שנים מוקפד ונוקשה. אף אחד לא נוגע באוכל עד שמותר, קוראים כל שורה, שרים כל פזמון. משפחה שנוסעת בשבת, מערבבת בשר וחלב ושלא נדע - עד שמגיע ליל הסדר. אני גם עד גיל 16 בערך קראתי את "מה נשתנה" ולא ויתרו לי, אז בכלל היה כיף גדול.
כל הרעיון של פסח הוא חג של חירות ויציאה משעבוד. הגיע הזמן לציין את חג החירות בדגש על רוח חופשית של יצירתיות, דמיון וקסם משפחתי, זה כל הרעיון של פסח: ניצחון החופש, לא? ליל הסדר הנוקשה הוא שיקוף של חוסר חשיבה מקורית ברוב הטקסים והחגיגות שמלוות אותנו בחיים. כל יום הולדת יהיה מקושט בבלונים, עוגת שוקולד, נרות - והכול כל כך דומה. כאילו שאם נחרוג מהכללים ירד ברק גדול מהשמים ויעניש את כולנו.
ההורים מחפשים את האפיקומן
מי חושב על השאלה הכי יצירתית ב"מה נשתנה? "הרעיון הוא לשאול שאלות, אקט חינוכי קלאסי גם למבוגרים שהפסיקו לפעמים לשאול ולהיות סקרנים. השאלות הכתובות הן נקודת מוצא בלבד. ולמה שסבא יחביא את האפיקומן? חברים שלנו הפכו את זה - הילדים מחביאים והמבוגרים מחפשים, ואולי כל אחד מחביא אפיקומן? ומה עם להמציא סוף אחר לסיפורים בהגדה? ומה עם שאלות טריוויה על ההגדה? שעשועון נושא פרסים כמובן.
לטורים וכתבות נוספות - היכנסו לפיסבוק הורים של ynet
משפחה פמיניסטית יותר מציינת ארבע בנות במקום ארבעה בנים - אקט מקסים של עדכון הטקסט לזמננו. משחק אחר: בוא נחליט שממשיכים אחד את השני בקריאה, אבל חלוקת תפקידים והקבוצה צריכה להבין לפי מבטי העיניים מי ידבר עכשיו. בכלל, רוב השירים והטקסטים הם רק בסיס שמבקש אלתור ומשחק. קצת כמו קומדיה דל-ארטה: קיבלתם סיפור בסיסי ודמויות - ועכשיו הכל תלוי בדמיון שלכם. ככה תעשו את זה באהבה וכולם ירוויחו.
השתוללות משפחתית מאורגנת
השאלה היא הרי מה עם החופש האישי שלנו? מתי אני יצאתי מהעבדות האישית שלי? פסח מושיב אותנו לחשוב על זה ולהשתולל עם הדמיון. חלומות מתגשמים ואפילו ניסים, עובדה. הכול חייב להיות יותר אינדיבידואלי, והאתגר של כל משפחה הוא לחגוג את הסדר שלה באופן מיוחד ושונה מאחרים.
במקום אירוע משפחתי מתוח ועצבני שחייבים להופיע אליו ולהתאפק עד האוכל, זה יכול להפוך ליום של השתוללות משפחתית מאורגנת.
גם חילונים מופקרים שקוראים את הטקסט ואומרים בזלזול: "אצלנו זה לא ככה, אצלנו קוראים מה שרוצים וישר אוכלים". השאלה היא האם לקחתם את חג החירות הזה לערב מיוחד ומקורי ושונה. גם אתם מחמיצים הזדמנות למשהו אחר ויוצא דופן.
יש כבוד לאבותינו ונאכל מצות. אבל אבותינו גם מביטים בנו ואומרים: בים סוף חצוי לשניים לא תצעדו כנראה, במצרים לא תמרדו, אז מה המרד שלכם? והנה הפכנו גם את ההגדה של פסח לטקסט של אימון אישי ברוח ימינו. לא נורא, עדיף על האופציה הקיימת.
הכותב
הוא חוקר חשיבה ומפתח שיטת SEISEI למוכנות לעולם החדש
לפנייה לכתב/ת 
