לא כל עץ יכול להציל את העולם מהתחממות
יום כדור הארץ לשנת 2016 שחל היום, מוקדש לעידוד נטיעת עצים ברחבי העולם - בעיקר בגלל תפקידם החשוב בקיבוע פחמן. אך האם היערות החדשים באמת יכולים לעזור בעיכוב ההתחממות הגלובלית? מחקר
בסוף השנה שעברה חתמו כמעט כל מדינות העולם על הסכם האקלים בפריז, והתחייבו להפחית את פליטת גזי החממה כדי להגביל את ההתחממות הגלובלית לפחות מ-2 מעלות צלזיוס. בניגוד לאמנת קיוטו שקדמה לו, הסכם פריז מכיר בחשיבותם של יערות כדור הארץ בעצירת התחממות כדור הארץ. לראשונה הוא נותן מקום של כבוד לתכנית REDD של האו"ם שמטרתה להפחית את פליטת גזי החממה המתרחשת בגלל כריתה והרס של יערות. השנה גם יום כדור הארץ, אחד מאירועי השיא של התנועה הסביבתית בעולם, מוקדש לעידוד נטיעת עצים ברחבי העולם. אך האם כל היערות באמת יכולים לעזור בעיכוב ההתחממות הגלובלית?
עוד כתבות בזווית, סוכנות ידיעות למדע ולסביבה :
הצד המכוער של מוצרי הטיפוח
הסיבה העיקרית לתפקיד המרכזי המיוחס ליערות במאבק בהתחממות היא שיערות הם מאגרי ענק של פחמן, והם ממשיכים לקלוט ולאחסן אותו כל עוד הם מתקיימים. תהליך זה נקרא קיבוע פחמן. בפוטוסינתזה צמחים קולטים פחמן דו-חמצני מהאוויר, מפרקים אותו ומשתמשים במולקולות הפחמן ליצירת אבני הבניין של גופם - הגזע, הענפים, העלים והשורשים. כשהם מתים, נרקבים ומתפרקים חלק מהפחמן הזה משתחרר חזרה לסביבה, אך במקרים שבהם הם נערמים בשכבות על הקרקע - למשל בעקבות נשירת עלים, שבירת ענפים, או נפילת עצים - הפחמן מצטבר בקרקע.
התוצאה היא פחות פחמן דו-חמצני באטמוספרה ויותר פחמן המאוחסן בעצים ובקרקע. בתנאים מסוימים, הפחמן שבקרקע אף יכול להפוך בתוך כמה עשרות או מאות מיליוני שנים לדלקי מאובנים. המסקנה המתבקשת היא שאם ניטע יותר עצים, נסיר יותר פחמן מהאטמוספרה ונצליח לעצור את התחממות כדור הארץ.
אז למה עוד לא הצלנו את העולם?
נראה שכמו תמיד, זה לא פשוט כל כך. עורכי מחקר שהתפרסם בכתב העת Science טוענים שלא כל סוגי היערות יכולים לעזור בעצירת ההתחממות. המחקר, שנערך על ידי ד"ר קים נאודטס (Naudts) ועמיתיה, מנתח את השינויים שחלו ביערות ובאקלים של אירופה ב-260 השנים האחרונות - משנת 1750 עד שנת 2010.
מפתיע לגלות ששטח היערות באירופה גדל בכ-10 אחוזים בתקופה הזו למרות המהפכה התעשייתית, הגידול באוכלוסייה והתרחבות השטחים החקלאיים; מפתיע עוד יותר לגלות שלפי המודל שיצרו החוקרים, הגידול הזה לא הוביל לירידה נטו בכמות הפחמן שבאטמוספרה. האם באמת לא נכרתו יערות באירופה מאז 1750? התשובה היא שנכרתו יערות רבים, והסיבה לכך ששטח היערות גדל היא שניטעו יערות חדשים - אלא שהיערות החדשים לא דומים לאלה שנכרתו.
הכריתה המשמעותית ביותר של יערות התרחשה במאות ה-18 וה-19, ורובם היו יערות טבעיים של עצים רחבי עלים, נשירים, כמו אלונים. מאמצע המאה ה-19 האירופאים נטעו יערות חדשים בהיקפים נרחבים, בעיקר כדי לספק עץ לאוכלוסייה ההולכת וגדלה.
מיני העצים שניטעו נבחרו בהתאם לתפקידם והיו כאלה שגדלים מהר ונוחים לכריתה ולעיבוד. אלה היו בעיקר מחטניים, כמו אורנים, והיערות היו תחת ממשק ניהול שכלל דילול וכריתת עצים וגם נטיעה מחדש. בסך הכול, אם בשנת 1750 היו 70 אחוז מהיערות באירופה של עצים רחבי עלים, הרי שעד 2010 רוב היערות (57 אחוז) היו של עצים מחטניים הנטועים בדלילות ומנוהלים לניצול גזעים וחומר צמחי אחר.
טענתם של החוקרים היא ששני השינויים המהותיים האלה באופיים של יערות אירופה - יערות המנוהלים לצורך אספקת עץ, ונטיעת יערות מחטניים במקום יערות של עצים רחבי עלים - הם שעומדים מאחורי השינוי בהשפעת היערות על האקלים.
למעשה, יער טבעי שאינו מנוהל משמש כמחסן מוצלח לפחמן דו-חמצני, בעוד שיער שמוציאים ממנו הרבה מהעצים ואת רוב החומר הצמחי שנמצא ביניהם אוגר הרבה פחות פחמן. באופן דומה, יערות הניטעים לגידול מהיר של עץ כמו מחטניים אינם מהווים מחסן מוצלח של פחמן עקב שינויים בלחות באזור וניהול אינטנסיבי.
בסוף המדבר יש יער
פרופ' דן יקיר וד"ר איל רוטנברג ממכון ויצמן למדע גילו תופעה דומה ביער יתיר בישראל. זהו יער נטוע ברובו באורנים, שנמצא מדרום להר חברון וממזרח ליישוב מיתר, על סף הנגב. למרות התנאים השונים מאוד מאלה של היערות באירופה ובאזורים ממוזגים אחרים, רוטנברג מספר שאחד מממצאי המחקר היה שיכולת קיבוע הפחמן של היער מפתיעה - ודומה לממוצע של יערות בעולם.
עוד הוא מסביר שיערות משפיעים על האקלים גם באופן פיזיקלי - הם מחזירים או קולטים את קרינת השמש כמו כל משטח אחר. משטחים בהירים מחזירים יותר קרינה ממשטחים כהים, ושיעור הקרינה המוחזרת נקרא אלבדו (albedo). יערות מחטניים כהים יותר מיערות רחבי עלים, וצבעם נשאר כהה לאורך כל השנה משום שאינם נשירים. לכן האלבדו שלהם נמוך יותר, והם מתחממים יותר.
"באזורים מדבריים הקרינה חזקה, והשינוי באלבדו הוא משמעותי מאוד במעבר מתווך בהיר כמו קרקעות מדבריות לתווך כהה כמו יער", אומר רוטנברג, "והאלבדו הנמוך של היער ביחס לסביבתו גורם להתחממות". הוא מדגיש שההבדלים בשיעור הקרינה המוחזרת בסביבה המדברית גדולים בהרבה מאלה שנמצאו במחקר האירופי, בין עצים מחטניים לעצים רחבי עלים.
בנוסף, רוטנברג מסביר שלעצים יש יכולת להעביר את החום לסביבה בצורה יעילה מאוד: "אם הולכים ביער באמצע היום בקיץ אין בעיה לגעת בעלים, אבל אם הולכים יחפים על הקרקע החשופה לשמש קשה לדרוך עליה. זה קורה למרות שהתווך הצמחי כהה יותר מסביבתו המדברית וקולט יותר קרינה". את הפרדוקס הזה אפשר להסביר על ידי פליטה של חום מוחשי (sensible heat): "זה האוויר החם שאנחנו רואים עולה מהאדמה במדבר ביום קיץ חם, או מרגישים מעל תנור צלעות", מסביר רוטנברג. "לכן, היער בקיץ הוא כמו תנור קטן שמחמם את סביבתו".
התופעה הזו קשורה גם למחסור במים ביער יתיר: "בדרך כלל יערות גדלים במקומות שבהם יש הרבה מים והיער מקרר את עצמו על ידי אידוי מים דרך הפיוניות שבהן הוא משתמש לפוטוסינתזה", אומר רוטנברג. ביתיר, לעומת זאת, העצים נאלצים לסגור את הפיוניות שבעלים בשביל לא לאבד מים, ולכן גם קצב הפוטוסינתזה נמוך יותר.
בסך הכול, יקיר ורוטנברג מצאו שההשפעה נטו של יער יתיר על הסביבה היא מחממת, אך הם גם אומרים שההשפעה המקררת של קיבוע הפחמן תגבור על החימום בתוך כ-50 שנה מנטיעת היער. "הסביבה מתחממת, אך עודף האנרגיה נפלט בסופו של דבר מהאטמוספרה ולא נשאר על פני כדור הארץ", מסביר רוטנברג. מה שנשאר הם גזי החממה, שלהם השפעה מתמשכת. עם הזמן, היער יקבע יותר ויותר פחמן והשפעתו המקררת תלך ותגבר.
לשמר את הקיים, לשפר את העתיד
כפי שאפשר לראות, לא לכל היערות יש השפעה דומה על האקלים. ההשפעה הזו תלויה באזור הגיאוגרפי, במיני העצים, בגיל היער ובממשק הייעור. ובכלל, צריך להזכיר גם שיער הוא יותר מסך העצים המקבעים פחמן שנמצאים בו: הוא מערכת אקולוגית שהיא בית גידול למינים רבים של צמחים ובעלי חיים, ובמקומות שונים בעולם גם ביתם של אנשים וקהילות שלמות.
לכן נשמעת ביקורת לגבי מדיניות האו"ם ביחס ליערות שאומצה בהסכם פריז. תוכנית REDD מתגמלת
מדינות שמורידות את כמות גזי החממה שנפלטים כתוצאה מכריתת יערות בשטחן, ולא בהכרח מדינות ששומרות על יערות קיימים. זה לא בדיוק אותו הדבר. מהבחינה האקולוגית וגם מהבחינה האקלימית יער שנכרת וניטע מחדש, או יער שיש בו כריתה שוטפת של עצים לאספקת עץ, הוא יער שונה מאד מיער שלא נכרת מלכתחילה.
הפתרון נראה על פניו פשוט - מדינות העולם יצטרכו למצוא את הדרך לשמר את היערות הקיימים. זה אומר להאט את קצב כריתת העצים ולחפש פתרונות אחרים, כדי שבעוד כמה עשרות שנים הם ימשיכו למלא את תפקידם האקולוגי.
המאמר פורסם בזווית, סוכנות ידיעות למדע ולסביבה
לפנייה לכתב/ת 
