באוורסט נדהמו: המטפסים חוזרים למרות האסונות
בהר הגבוה בעולם התכוננו לעונה ללא תיירים אחרי המפולות הקטלניות ורעש האדמה שהרגו המונים, אבל נדהמו לגלות: גם השנה המטיילים נוהרים להגשים את החלום - טיפוס לגובה 8,848 מטר. לתושבים העניים, שזה מקור פרנסתם היחידי, זה נס ששווה המון כסף
כשרעש האדמה היכה בשנה שעברה ואלפי טונות של שלג, קרח ואדמה הידרדרו במדרונות ההר, היו שפחדו שהמטפסים לעולם לא יחזור עוד לאוורסט. אבל למרות שני האסונות שפקדו את האזור בתוך שנתיים – רעש האדמה של 2015 ומפולת אדירה בשנה שלפני כן – מאות מטפסי הרים חזרו לעונת הטיפוס הנוכחית בהר הגבוה בעולם, תוך שהם מביאים איתם השקעה של מיליוני דולרים לנפאל הענייה ומוכת האסון.
מחנה הבסיס של האוורסט הפך שוב לכפר של אוהלי ניילון בוהקים ובקתות תה. הפעילות המסחרית באזור ערה – הודות להמוני המטיילים והמטפסים שעושים עצירות ביניים, חלקם בדרך לכיבוש הפסגה, בגובה של 8,848 מטרים.
הניסיון מלמד שתמיד יש סיכוי לצרות נוספות על האוורסט. יותר מ-250 בני אדם נהרגו על ההר הזה, שפסגתו נכבשה לראשונה על-ידי טנזינג נורגיי ואדמונד הילרי ב-1953. "האוורסט הוא אותו הדבר והסיכונים שהיו בו בעבר הם עדיין אותם הסיכונים", אומר אנג צ'רינג מהתאחדות מטפסי ההרים של נפאל. "זה לא כמו מגרש כדורגל".
ממשלת נפאל הנפיקה השנה לאזרחים זרים 289 אישורי כניסה למתחם המטפסים באזור האוורסט. כל אחד מהם שילם לא פחות מ-11 אלף דולר כדי לזכות בסיכוי להגיע לפסגה. הם יעבירו בערך חודשיים על ההר, תוך שהם מסתגלים לדלילות החמצן באופן הדרגתי באזורים נמוכים יותר שלו לפני שיצאו לניסיון הממשי להגיע לפסגה. "יש לנו כמעט אותו מספר של מטפסים כמו בשנים קודמות", מספר גיאננדרה שרסתה מהמחלקה המשלתית לענייני מטפסי הרים.
הסכנה שווה שכר גבוה פי 10
כבר שנים שאזור האוורסט אינו מבודד באמת. אלפי בני שרפה ואזרחים נפאלים אחרים עובדים כמדריכי טיפוס וכסבלים של המטיילים, או מבצעים עבודות אחרות – מהשכרת פרדות ועד הגשת קפה או בישול אוכל ביתי שנמכר לאורך המסלול של המטיילים. "אין לנו שום הכנסה אחרת פרט לתיירים", מסביר בל קרישנה ראי, סבל בן 15 שנושא מטען כבד בסל במבוק למחנה הבסיס.
בני שרפה רבים מקווים לעבוד כמדריכי טיפוס בגובה רב – עבודה מסוכנת אך נחשקת ויוקרתית שבה אפשר להרוויח עד 7,000 דולר בתוך כמה חודשים. עובדים בעבודות פשוטות יותר מרוויחים חצי מהסכום הזה – אבל גם זה עדיין סכום גבוה מאוד יחסית למדינה שבה ההכנסה לאדם עומדת על 700 דולר בממוצע.
כסף לבדו מספיק כדי לשכנע מדריכים בני שרפה לסכן את חייהם שנה אחרי שנה. "איבדתי חברים רבים בשנתיים האחרונות. אני פוחד אבל אין לי ברירה אחרת", מסביר לקפה נורו, שהיה במחנה הבסיס של האוורסט בשני האסונות האחרונים. גם השנה הוא ייצא לעבודה שם, וינסה לטפס על האוורסט בפעם השישית. "רובנו נמצאים כאן כדי שנוכל להרוויח כסף עבורנו או עבור המשפחה שלנו. אם התיירים הזרים לא יבואו – נגווע ברעב".
המפולת באוורסט באפריל 2014, שבה נהרגו 13 מדריכי שרפה ושלושה עובדים נפאלים אחרים, הייתה מכה קשה לקהילת השרפה. כמעט כל בני שבט השרפה ששרדו באסון ההוא סירבו להמשיך לעבוד באותה השנה ודרשו בין השאר תנאי עבודה טובים יותר, ביטוח טוב יותר וחינוך חינם לילדיהם של ההרוגים. הממשלה ענתה על רוב הדרישות הגדולות שלהם, אבל עונת הטיפוס ההיא בוטלה למעשה.
שנה בלי פסגה
בשנה שעברה מדריכי השרפה הספיקו להקים כבר שני מחנות במחנה הבסיס כשרעש האדמה החזק היכה בנפאל וגרם למפולת שקברה תחתיה את עיר האוהלים עם עשרות מטפסים ואנשי צוות. 19 בני אדם נהרגו, 61 נפצעו ונתיבי החבלים והסולמות שהוכנו מראש נהרסו. כשמדריכי השרפה סירבו לבנות מחדש את הדרך, עונת הטיפוס בוטלה. איש לא הצליח להעפיל לפסגה בשנת 2015.
בשנתיים האחרונות הוציאה ממשלת נפאל לפועל שורה של שינויי מדיניות לגבי הטיפוס באוורסט. היא הציבה גורמי ממשל רשמיים במחנה הבסיס כדי ליצור קרן רווחה עבור משפחותיהם של מדריכי השרפה שנהרגו, צעד שנועד בעיקרו לשכנע את המטפסים והמטיילים להמשיך לבוא לאוורסט. אבל מתברר שזו לא משימה קשה במיוחד: המטפסים ממשיכים לבוא, גם אלה שיש להם מעט מאוד ניסיון.
"אני רואה סכנה הולכת וגוברת לתאונות קשות על ההר בגלל רמת הניסיון הנמוכה של כל המעורבים – לא רק הלקוחות אלא גם השרפה והמדריכים", אומר אדריאן בלינגר,
מדריך מטעם חברה בקליפורניה. בלינגר, שטיפס לפסגת האוורסט שש פעמים, נמצא כעת בהכנות לטיפוס השביעי שלו לפסגה.
התחרות הגוברת בין חברות הטיפוס הפחיתה משמעותית את העלות של טיפוס מודרך לפסגת האוורסט, ולדבריו לקוחות שבעבר נדרשו לשלם 65 אלף דולר יכולים לשלם כיום אפילו 22 אלף דולר בלבד. בלינגר סבור שמי שמטפס על האוורסט צריך לבוא עם בטיפוס, ושמדריכים – הן מקומיים והן זרים – חייבים להיות מצוידים באישור טיפוס רשמי: "הוספה של עוד אנשים עם סטנדרטים נמוכים יותר בכל מה שקשור לניסיון, לציוד ולניהול הופכת את ההר למסוכן יותר".
לפנייה לכתב/ת 
