שומר הטבע "במקום שבו אין חוקים"
אריאל פילבר, רכז החברה להגנת הטבע ביהודה ושומרון, נאלץ להתמודד עם חוקים צבאיים ושכנים פלסטינים עם סדר עדיפויות קצת אחר. "המפסיד הכי גדול מהוויכוח הטריטוריאלי זה הטבע", הוא אומר
הכירו את האזור שבו חוקי הסביבה הולכים אחורה - יהודה ושומרון. "אם יש חוק סביבתי בישראל, כדי להחיל אותו על אזור יהודה ושומרון צריך רצון של אלוף הפיקוד, צו שלו שעושה התאמה ושינויים לאזור. עשו את זה בעבר. ככל שהחקיקה הסביבתית בישראל מתקדמת ומואצת, כאן החוק ברגרסיה", מסביר אריאל פילבר (28), רכז החברה להגנת הטבע ביהודה ושומרון.
ואכן, ניתן להתגאות כי משנת 2009 נעשו הרבה תיקוני חקיקה בישראל. אבל כאשר אנחנו מתקדמים, בשטחי יהודה ושומרון צועדים אחורה. פילבר: "מה בעצם קורה כשנעשה תיקון חוק? זה בעצם חוק חדש. אז אם האלוף לא החיל את החוק החדש עם התיקונים - הצו מבוטל. ואלוף הפיקוד לא העסיק את עצמו בזה. אני לא בא לשפוט אותו. בסוף, יש קצין איכות סביבה שצריך להביא את החוקים האלה בפניו. החוקים ביהודה ושומרון חוזרים אחורה. עד כדי כך שפקחי רשות הטבע והגנים מתלוננים שהסמכויות שלהם נפגעו".
את המצב הקיים כינה בעבר מנכ"ל "ידידי כדור הארץ - המזרח התיכון", עו"ד גדעון ברומברג, "מערב פרוע רגולטורי המשמש גן עדן לעבריינות סביבתית". ואכן, ביהודה ושומרון מתקיים מצב של מעין חוק אין-חוק. "לאזור יש מורכבות מאוד גדולה. המפגעים הם כנראה אותם מפגעים, אבל הטיפול שונה ומורכב. כאן אנחנו נוחלים הרבה יותר אכזבות. אין תסקיר השפעה לסביבה. אין באמת התנגדויות", אומר פילבר.
יכולים רק לצעוק מבחוץ
"הכלים התכנוניים לא חלים כאן", מוסיף פילבר בכאב. "הרבה יותר קשה לנו להצליח במאבק סביבתי נטו. גם אם יש שיתוף פעולה, תמיד יהיה מישהו שידיר את עצמו בגלל שהשני נכנס. ובסוף תמיד יש את העניין הביטחוני, שר הביטחון שיכול לומר כמה המצב מורכב. בסוף אין באמת צדק סביבתי. ועדות התכנון הן של המנהל האזרחי.
מתכנסים כל קציני המטה, כולל קצין איכות סביבה ואנחנו רק משקיפים. היכולת שלנו היא רק לצעוק מבחוץ. אז לא בטוח שישמעו אותנו ולא בטוח שהם ייקחו את עמדתנו כחלק מהשיקולים. אם אתה קצת מפריע לסדר התקין, לפיתרונות הקלים שבדרך כלל הולכים עליהם, הם יילכו על הפיתרון הקל".
דוגמה לקשיים הניצבים בפני המבקשים לשמור על הסביבה ניתן לראות בוואדי קלט. מט"ש אל-בירה מזרים אל הנחל את השפכים והבוצה שלו. המנהל האזרחי, שאמור לאכוף את החוק, מספק תירוצים. "הנחל זורם מירושלים ועד צפון מדבר יהודה-בקעת יריחו. 30 ק"מ של נחל זורם במדבר. אפילו בעין גדי אין דבר כזה", אומר פילבר. "לא סתם המקום הפך לשמורת טבע. מים זורמים במדבר זה דבר ששווה לשמור עליו".
באזור הדרומי של הנחל יש יישובים יהודים, ממצפה יריחו דרך כפר אדומים וענתות. במעלה נחל מכמש בין פסגות לאל בירה נמצא המט"ש. את המתקן תרם הבנק הגרמני לרווחת התושבים. "בשקט, מתחת לשולחן, חיברו גם את פסגות וכוכב יעקב, יישובים יהודים. הבנק הגרמני מתנגד לתשתיות שישרתו גם את הציבור היהודי. המט"ש מיושן, ומתוחזק ומופעל בצורה לקויה. כשצריך לנקות את הבוצה בתוך הבריכות. הם זורקים את זה במורד הנחל. תמיד היו תקלות".
אז מי אחראי על הפיקוח? המנהל האזרחי. פילבר: "יש את קצין מטה תשתיות. קצין מטה איכות סביבה וקצין מטה שמורות טבע. לשלושתם אמור להיות עניין. המט"ש, שהוקם בשנת 2000 עם יכולת ספיקה המתאימה ל-50 אלף תושבים, מתמודד עם הביוב של כ-80 אלף".
היופי של הטבע
כשאנו מסיירים בוואדי (אסור לטייל ביחידים) היופי של הטבע מתגלה בכל מקום. שפן סלע מציץ, פרפרים ודבורים מסתחררים בכל מקום. מלמעלה מרחף עיט וקרקורי הצפרדעים נשמעים בכל מקום. לאורך המצוק ניתן להבחין בקינוני בז אדום, קינונים נדירים יחסית.
"גדר ההפרדה הייתה אמורה לרמוס את כל הקינים, אבל נאבקנו והצלחנו", אומר פילבר. למרות שאת הנחל שטפו מי שטפונות הוא עדיין מלא בוצה. החברה להגנת הטבע בשיתוף עמותת 'ירוק עכשיו' הגישו בג"ץ בנושא. הדיונים נדחו שוב ושוב - אבל הזיהום נמשך. "יש חשיבות גם לשיתוף הפלסטינים. אבל אליהם קשה לנו להגיע מבחינה טכנית.
ברמאללה יושבת מין חברה להגנת הטבע פלסטינית. אבל האמצעים שלהם דלים. שמירה על הטבע זה הדבר האחרון שמעניין אותם. יש להם מספיק בעיות", הוא אומר.
ביחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים אומרים בתגובה כי "בסוף חודש אפריל 2014 הסתיימו עבודות שדרוג מט"ש אל בירה וכיום הוא מתפקד ללא תקלות. לאחר עונת הגשמים האחרונה נחל מכמש נוקה ושוקם וכיום משרד קצין מטה לענייני איכות הסביבה של המנהל האזרחי מבצע באופן שוטף ניקויים בנחל ופיקוח צמוד, זאת בניגוד גמור למצג השווא שמנסה להציג מר פילבר. נדגיש כי העתירה בנושא מט"ש אל בירה נדחתה על ידי בג"ץ בשל השיפור הגדול בתפקוד המט"ש ומי נחל מכמש".
שטחי A, B, C והזיהום
אבל לא הכל שחור. פילבר שואב תקווה מהמאבק של התושבים בזיהום של נחל כנא. "הנחל יורד מאזור שכם ומתחבר לירקון בתוך ישראל. שנים זרם ביוב. של כולם. של שכם, היישובים היהודים קרני שומרון ועמנואל. כל אחד רצה לפתור את הבעיה אבל כל אחד נמנע מלהתעסק. זה היה מורכב מבחינה פוליטית.
מדובר בזיהום שמתחיל בשטח A, עובר בשטח B, דרך שטח C ובסוף נכנס לתוך ישראל. "נתתי את כל הסיבות למה שיתוף פעולה סביבתי לא יצליח", אומר פילבר. "אבל בסוף קם תאגיד משפטי ביוזמת איגוד ערים לאיכות סביבה שומרון. הם היו נציגים אובייקטיביים שדיברו עם כל הצדדים ובנו קו ביוב מוטמן. הורידו במסוקים צינורות כדי לא לפגוע בשמורת נחל כנא. אפשר היום אפילו לשתות את המים".
הרכז באזור יהודה שומרון מוסיף: "בכל נושא שמירת הטבע יש אינטרס כפול. יכול להיות שהרשות הפלסטינית וישראל ימשיכו לריב. אבל על הטבע לכולם יש אינטרס לשמור. זה לא אני פוגע בך אתה פוגע בי. זה אתה פוגע בי ובך ולהיפך. הטבע חוצה גבולות. אני חושב שאין מישהו שלא חושב שזה צריך לקרות. פשוט במערכת השיקולים זה מדורג אחרון. הייתי מבין אם זה היה כך אצל הפלסטינים כי ההתמודדות שלהם יותר קשה. הבעיה שלי היא עם מערכת השיקולים הישראלית. ישראל מתייחסת לעצמה כמדינה מערבית, ששמירת הטבע בראש מעיינה, אבל לא נוהגת כך".
ארץ ישראל השבורה
אנחנו מגיעים סמוך לצומת רימונים, מקום שבו עתיד לקום אתר סילוק פסולת אס"פ ראמון. מרחוק ניתן להבחין ביישובים ראמון ודיר דעבואן. "ליד פסגות קיים אתר סילוק פסולת גדול משותף לערבים ויהודים שכבר לא עומד בעומס. הקרקע ליד דיר דבואן הופקעה לצורך האתר החדש, אבל שם אמרו: לא בבית ספרנו והעבירו את זה לבקעה. המאבק פה הוא פוליטי ולא ענייני. אתר הפסולת לא עומד בקריטריונים, ומי שמימן את זה הוא הבנק הגרמני", אומר פילבר.
פילבר מוסיף: "אנחנו נמצאים על גבול שמורת טבע ואדי מכוח, על שבר גיאלוגי ויש סכנה שהמים יחלחלו ויזהמו את מי התהום. המנהל רשום כיזם של הפרוייקט הזה, אך הוא אמור גם לפקח. אז אם הוא היזם, המפקח והאוכף, אם יהיה משבר המנהל יקנוס את עצמו?" מתנגדים רבים יש להקמת אתר הפסולת, גם מבין הפלסטינים וגם היהודים. בדיון במועצת התכנון העליונה הוגשו מעל 100 התנגדויות. המתנגדים ניסו להסביר כי הקמת אתר הטמנה רק תחזיר את כולם אחורה. אפילו בגרמניה, המממנת של המיזם, אין אתרי הטמנה אלא אתרים לטיפול בפסולת.
"הגשנו התנגדות למיקום של האתר וההתנגדות שלנו התקבלה", אומר פילבר. ואכן הוועדה החליטה לדחות את התוכנית, לאחר שקבעה כי "התוכנית אינה נותנת מענה מספק, אשר מסיר את חשש הוועדה מקיומו של נזק בלתי הפיך".
בין היתר היה חשש כי הדבר יוביל לפגיעה קשה בשמורת הטבע נחל מכוך, חשש לפגיעה באתר ארכיאולוגי וטכנולוגיית טיפול בפסולת לא מספקת. "שבוע אחר כך קיבלנו מייל. טופס שאומר כי בדעת מיעוט, ובניגוד להחלטה הקודמת, בוועדת בזק שהוקמה הוחלט לאשר את האתר במקום הזה".
הדוגמה הזו ממחישה שוב את הקשיים בכל הנוגע לשמירת טבע ביהודה ושומרון. ניתן להשוות זאת לותמ"ל בישראל, שיכול לאשר תכניות שנדחו על הסף, דוגמת תוכנית הבינוי המאסיבית במערב ירושלים. אבל כאן במקרה הזה ההחלטה צורמת במיוחד. "אנחנו אומרים, בואו תשקיעו באתר הפרדה במיקום אחר, שגם ממחזר. ואז אתה יכול להקים מערכת כלכלית שתממן את תפעול האתר. כך שלא יסתמכו רק על כספי תרומות", אומר פילבר.
בתגובה מסבירים ביחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים כי "אס״פ ראמון נועדה למנוע את הזיהום הסביבתי על ידי הטמנת הפסולת בצורה מפוקחת וחוקית תוך הקפדה על המגבלות הסביבתיות. האתר יוקם על פי כל הסטנדרטים הנדרשים היום בישראל אשר מטרתם לצמצם את הפגיעה בסביבה לרבות הפגיעה במי התהום שנפגעים אף יותר מהמצב הקיים בשטח כיום. הקמת אס"פ ראמון תאפשר הסדרת השלכת הפסולת בגזרת רמאללה ותפחית באופן משמעותי את הזיהום הסביבתי המתמשך.
הקמת אס"פ ראמון אושרה כל ידי כלל גורמי המקצוע הנדרשים, הן התכנונים והן הסביבתיים, זאת לאחר שנבחנו כ-26 חלופות שונות וניתנה הזדמנות למתנגדים להציג את טענותיהם בוועדה ייעודית לכך".
"בסוף הגופים פה - המנהל, האוכלוסיות המקומיות והרשויות - כולם נתלים בפוליטיקה", מסכם פילבר. " לכל אחד יש את הקיצונים אצלו ובדרך כלל זה בהנהגה. המפסיד הכי גדול מהוויכוח הטריטוריאלי זה הטבע. בסוף מי שמקבל את הטרקטור זה השטח. יש פה התנגשות של ערכים. וצריך ללמוד לחיות עם הדבר הזה. לא כל גבעה שנראית יפה צריך להרוס אותה עבור איזה קרוואן עם דגל של ארץ ישראל השלמה. בסוף תהיה לך ארץ ישראל השלמה, אבל היא תהיה כולה שבורה".
לפנייה לכתב/ת 
