באמצע החיים: שרון, ורדה ודנית התאהבו בים - ועוסקות בשיט תחרותי

בגיל 40, כשהייתה כבר אם לשני ילדים, דנית כהן ז'ורבין, החליטה לשנות את חייה. היא רק התגרשה, התפטרה מהעבודה וטסה לטורקיה לראות עולם. "שם ראיתי על הרציף את הספינה הקטנה 'גראנד אילוז'ן'. התאהבתי, רכשתי אותה ומאז השתנו חיי", היא מספרת.

"תמיד הייתה לי פנטזיה על הים וסוף סוף הצלחתי לממש אותה. מאז עשיתי קורס סקיפרים, רכשתי יאכטות ויש לי עסק להשכרה שלהן ואני גם מתחרה בשיט תחרותי".

דנית, יחד עם שרון שפינט-סיראי וורדה מסר משתתפות השבוע (חול המועד פסח) ב- SAIL TEL AVIV-YAFO 2016 - הפסטיבל הימי הגדול ביותר בישראל, הנערך ביוזמת אתרים, הפורום לקידום השיט ועיריית תל אביב.

החלום: לשוט מסביב לעולם

היא מספרת שמאז היא מחלקת את חייה בין הים למשפחה. "בקיץ אני בארץ ובחורף אני מטיילת בעולם. אני תמיד חושבת לעצמי ושואלת את הילדים אם עדיף אמא קרייריסטית שלא נמצאת בבית או אמא מאושרת. כשאני בארץ אני עובדת מהבית ומבלה איתם זמן".

הילדים גם הם נדבקו בחיידק הים?

"לא כולם אבל הבת שלי שלומדת במכמורת ביולוגיה ימית ועשתה קורס סקיפרים היא כבר דור שלישי. ההורים שלי גם הם אהבו את הים והשרישו בנו את האהבה הזו".

לפני עשרים שנה העיסוק בים נחשב לגברי יותר, איך הגיבה הסביבה?

"כולם סביבי אמרו לי שהתגרשתי בלי כסף ושאני צריכה לפרנס את עצמי ואת ילדיי ולכן אני צריכה למצוא משהו בטוח ויציב. אבל לי היה ברור שהצעד שעשיתי, ההחלטה להתגרש, הוא לא צעד בטוח ויציב אז אמרתי לעצמי, נלך על זה בכל תחומי החיים - הרגשתי שאני חייבת לעשות את מה שאני אוהבת ורוצה.

"אני לא יודעת אם בדיעבד הייתי טיפשה או פנטזיונרית אבל עובדה שאני היום פה אז נראה שזה היה צעד נכון עבורי ולדעתי כל אחת שיודעת מה היא אוהבת- צריכה ללכת עד הסוף ובטח בשלב השני בחיים. שלא כמו בעבר, החיים הם יותר ארוכים ואפשר תמיד לעשות את התפנית".

ים מבחינתי זה אושר. דנית כהן ז'ורבין

מה את מרגישה כשאת רואה את הים?

"מה זה עושה? מה אתה עושה כשאתה מנסה סמים? זה עלול למכר זה נכנס לווריד ולעצמות - שקיעות, זריחות, ים, מזג אוויר, אין דבר יותר יפה מזה וזה פשוט ממכר. אנחנו מקבלים את הכל מאלוהים בצורה הכי טובה בעולם ואתה רוצה עוד ועוד וזה לא נגמר.

בצורת החיים שלנו היום שבה אנו רודפים אחרי אושר ורכוש כל הזמן, אחרי יום יומיים על היאטה אתה מבין שזוג מכנסיים ושתי חולצות מספיקות לך בחיים, ומעבר לזה פשוט לא צריך כלום כדי להיות מאושר.

"הצבתי לעצמי מטרה: לקום בבוקר וללכת לים - ואותה אני מממשת כל יום וזה חלום שהתגשם. עכשיו אני ובן זוגי מתכננים שיט גדולה מסביב לעולם על הספינה".

להפעיל את החושים

גם שרון שפינט-סיראי מכורה לים. היא גדלה בבית ינאי ולצד עיסוקה כעורכת דין היא מתחרה בשיט מפרשיות. לפני יותר מעשור היא הקימה צוות שיט תחרותי על טהרת המין הנשי, עטור מדליות ומשאיר לא מעט אבק למתחרים מהמין השני שלדבריה מפרגנים.

"אני חייבת להגיד שתמיד פרגנו לנו ואף אחד לא התרעם שניצחנו, להיפך. אני חושבת שמאז נכנסו הרבה יותר נשים לענף וזה כבר לא כזה נדיר לראות בו מתחרות".

שרון הוסיפה את השם 'סיראי' לשם משפחתה שמשמעותו היא אדם שעוסק בהשטת סירות. "אני אמא לשלושה ילדים וגם הם מחוברים לים. הם מפליגים מהבטן וזה התחביב המשפחתי שלנו". 

הים פותח את הלב ומרחיב את הנפש(צילום: סיגל שגב)

מה זה דורש מבחינת כושר גופני?

"זה יכול להתאים לכל אחד לפי מצבו. שיט ביאכטה לא דורש הרבה כח פיזי ויש בעולם אנשים בני 80 שעושים את זה. גלשנים ומפרשיות קטנות זה יותר ספורטיבי. כמובן שברמה המקצועית באולימפיאדה ברור שכן אבל בשיט כתחביב, כל אחד יכול.

"זה ספורט שעושים בראש ולא בגוף. צריך פשוט להתחבר, להרגיש את הים,ואת הרוח ולהיות מחובר לסביבה, להפעיל את הראש ואת החושים. הפאן הפיזי הוא המשני בעניין וזה מה שנהדר כאן - זו פעילות לנפש".

כמה זה משנה את החיים?

"החיים שלי השתנו והשתפרו בצורה שלא ניתנת לתיאור ביום שהתחלתי לעסוק בשיט ואני לא היחידה, כך גם רוב האנשים. זה פותח את הראש, פותח את הלב ומרחיב את הנפש. זה מחבר אותך למה שחשוב בחיים".

מהם האתגרים בתחום?

"יש בזה כמובן גם אתגרים וקשיים,ובעיקר באלו הארוכות. יוצאים לים וכל פעם זה נראה אחרת. לפעמים תוך שעה נעשה גלי ורוח חזקה ולא הכל צפוי ולפעמים גם נשברים דברים ויש תקלות. אבל זה גם מה שמעניין.

"כמובן חשוב להגיד שזה לא ספורט מסוכן. היום כלי השיט בנויים בצורה כזאת שאי אפשר להטביע אותם. לא כל מי שיוצא לים הוא הימאי הכי מיומן וזה בסדר. אני לא כל כך אמיצה ויצאתי לים רק בגלל שלפי הסטטיסטיקה אין סיכוי להטביע יאכטה".

כל מי שאוהב את הים חייב להיות שם. ורדה מסר

הווי כמו של מילואימניקים

ורדה מסר, נולדה על חוף הים התל אביבי והתאהבה בו, מגיל צעיר היא נהגה לחתור בירקון ובגיל 41 הוציאה את רישיון השיט שלה. "אחרי שנתיים שהייתי חברת מועדון השיט החלטנו להקים קבוצה תחרותית נשית וכך לפני עשור הוקמה הקבוצה.

"אנחנו מתאמנות פעם בשבוע ושטות בשביל הכיף וגם מתחרות. הצוות מאוד מגובש, אנחנו נפגשות וחולקות דברים ויש לנו הוואי ממש כמו של מילואימניקים".

מה התחום הזה דורש מבחינת כושר גופני?

"את צריכה להיות בכושר, אני חושבת שכל אחת מאתנו היא ספורטאית. אנחנו שוחות הרבה, עושות יוגה ופילאטיס, רכיבה על אופניים, ושומרות על הגוף. אתה חייב להיות עם כח בידיים ברגליים שיווי משקל וצריך להיות יחסית חזקות, אתה צריך לרוץ על הסירה וחייב שיווי משקל וקואורדינציה.

"בנוסף זהו אולי תחום עם הילה גברית אבל אני חושבת שהיום הגבולות בין גברים ונשים מטשטשים ואם צריך להפעיל כח אז אנחנו נגדיל את הצוות ונשים יעשו את אותו תפקיד שגבר עושה.

נשמע שאת ממש מאוהבת בים?

"יש אנשים שסובלים כשהם יוצאים לים אבל יש אנשים שמתים על זה. זה החופש, השקט, זה מנקה את הראש ומאפשר להתנתק לכמה שעות בשבוע, למלא את המצברים ולהמשיך הלאה. והתחרויות מזרימות לך אדרנלין מטורך וזה תענוג.

"אני חושבת שכל מי שאוהב את הים חייב לעצמו להיות שם בצורה כזו או אחרת - שחייה, שיט, רביצה על החוף, ריצה. כל מי שגר ליד ויש לו אפשרות להגיע לחוף הים חייב לנצל את זה".