בנות מלך: הצצה לחושניות הדתית
פרויקט צילומים שהחל בברוקלין והמשיך לרחבי העולם, מביא תיעוד מרגעים אינטימיים בחייהן של נשים בקהילות החרדיות ונותן משמעות אחרת ל"כל כבודה בת מלך פנימה". הצלמת האיטלקייה פדריקה ולברגה, שמציגה אותו בימים אלה בפסטיבל הצילום הבינלאומי ביפו, מסבירה כיצד "כיסויי ראש ושמלות עם שרוולים ארוכים הופכים לאלמנטים שמבליטים את הנשיות"
"בהתחלה חשבתי שנשים חרדיות הן עיוורות, שהן לא יודעות כלום ונשלטות על ידי הבעלים שלהן", אומרת הצלמת האיטלקיה פדריקה ולברגה, שבמשך ארבע שנים צללה לתוך העולם החרדי באמריקה ובמדינות נוספות ותיעדה אותו באדיקות, כזו שכמעט מתחרה באדיקותה של הקהילה שצילמה. "אבל במהלך הצילומים למדתי שנשים בקהילה החרדית בברוקלין מאוד בטוחות ברוחניות שלהן ובוחרות בדת. הן עצמאיות ויודעות מה הן רוצות. למדתי שיש להן קול, הן רק צריכות להרים אותו".
הכל התחיל כשוולברגה, שתערוכה עם צילומי הפרויקט שלה מוצגת בימים אלה בפסטיבל הצילום הבינלאומי ביפו (23.4-7.5), החלה להתעניין בעולמן של נשים יהודיות אורתודוקסיות. ערב אחד היא הצטרפה לארוחת שבת אצל משפחה יהודית בשכונה של חסידי לובביץ' בברוקלין. במהלך הארוחה אשתו של רב המשפחה אמרה לוולברגה משפט שפער את צוהר הסקרנות שלה: "כל כבודה בת מלך פנימה".
"היא הבהירה לי שאם אני באמת רוצה שהצילומים שלי 'ידברו', עליי להבין באמת את משמעות המשפט הזה", מספרת ולברגה. "לאט לאט הפכתי חלק מחייהן של הנשים הללו, אותן פגשתי באופן רנדומלי ברחובות ברוקלין. לאחר זמן מה, הן התחילו להזמין אותי לחתונות שלהן ולארוחות ערב".
ולברגה, שבכלל נולדה לאמא שאינה יהודייה אך היא עצמה עברה מעין גיור בילדותה, לקחה על עצמה משימה לא פשוטה: להילחם בסטריאוטיפים שלעתים קרובות מאפיינים יהודים אורתודוקסים, ובעיקר יהודיות. "כאישה, הכוונה שלי היתה להראות מבעד לעדשה את היופי והחושניות שיש לנשים הללו. כך, בצילומים שלי, עזרים כמו כיסויי ראש ושמלות עם שרוולים ארוכים, שנועדו לחצוץ בין האישה לבין עיניים לא רצויות - הופכים להיות דווקא אלמנטים שתורמים להבלטת הנשיות".
בהמשך התרחב הפרויקט ויצא מגבולות ארצות הברית אל מרוקו, תוניסיה, צרפת וגם ישראל. אם כי כשניסתה לצלם
נשים חרדיות במאה שערים, הסטריאוטיפים שבו והתחזקו: "במאה שערים נתקלתי בהתנגדויות רבות מצד בעליהן של נשים, שלא הסכימו שבת הזוג שלהם תצטלם בכלל", היא מספרת. "באחת הפעמים פגשתי ברחובות מאה שערים באישה לבושת שחורים מכף רגל ועד ראש. היא דיברה איתי וצילמתי קצת תמונות שלה, אבל היא בשום אופן לא היתה יכולה להסתכל עליי ישירות. זה היה מוזר. לא היה לי החופש לדבר איתה ולהסביר לה מה אני צריכה ממנה בתור מצולמת".
"בהתחלה הדינמיקה היתה לא פשוטה", היא מספרת. "היה לנשים חשש שהמטרה שלי היא לבקר את אורח החיים שלהן דרך נקודת המבט החילונית שלי. למזלי, ברגע שהן הבינו שאני בסך הכל רוצה לחקור עולם שבו הייתי בורה, ולנסות להסביר אותו למתבוננים מבחוץ כדי למתן את השיפוטיות, הן אימצו אותי בשתי ידיים. הנשים הללו חשפו אותי לסיפורים שלהן ולימדו אותי לטפח משמעות משלי ל'בת מלך'. הן הפיגו את הספקות והפחדים שהיו לי עוד מילדות לגבי דת".
מתוך "בנות מלך", פרויקט הצילום של פדריקה ולברגה:
קינגסטון, ברוקלין. "אישה ושתי בנותיה מקהילת לובביץ'. פסח. האישה מדברת עם בת נוספת בטלפון ומנחה אותה איך להכין את שולחן הסדר. הצילום הוא מחווה לרגע שגרתי ויומיומי".
"פגשתי את חברתה הטובה של המצולמת ברחוב. זה היה ממש בתחילת דרכי, אולי שישה חודשים לפני כן התחלתי להיות צלמת, והמפגש הזה היה מקרי. צילמתי דווקא את החברה, ואז המצולמת שאלה אותי האם אני יכולה להגיע לחתונתה הקרבה ולצלם בה. שאלתי אותה - אם אבוא, האם אני יכולה לשמור את התמונות לעצמי? זה היה הקשר הראשון שנוצר לי עם מצולמת רנדומלית מהרחוב, וגם הפרויקט הראשון שלי. עד היום זו התמונה הכי נמכרת, והמצולמת, שהיום היא כבר פחות דתייה, עדיין חברה טובה שלי. בתמונה רואים אותה מתיזה על עצמה בושם ביום חתונתה.
"אחותה של המצולמת הקודמת מתכוננת לחתונת אחותה. זו תמונה טיפוסית יהודית בעיניי, היא מורכבת מכל האלמנטים הנכונים - נשים שמתכנסות לפני אירוע מנסות ליהנות מהרגע בצורה הכי פשוטה ולהיות יפות יחד. התמונה הזאת מגלמת את המטרה של הפרויקט כולו - להראות שמעבר לאמונתן הדתית ולאורח חייהן, הן בראש ובראשונה נשים, מיניות וחושניות, שנהנות להדגיש את היופי שלהן ולא שונות במאומה מנשים אחרות. המיניות שלהן מאירה אותן".
"שלוש שנים לאחר מכן, זו תמונה מחתונתה של החברה הכי טובה של המצולמת הקודמת, זו שפגשתי ברחוב. עבורי זו מעין סגירת מעגל עם שתיהן. לא אישרו לי להיכנס לחתונה עצמה, אז צילמתי אותה מתפללת לפני החופה כשהיא ישובה במכונית, ואני מחוץ לזגוגית החלון".
פריז. הכנות לבר מצווה. "כל הסיטואציה נראתה לי מלאכותית ואפילו הילדים היו מגונדרים באופן מוגזם. בכלל, בקהילה האורתודוקסית של פריז הנשים היו מפוחדות וסקפטיות יותר. הן לא סמכו עלי".
ים המלח. "מרים, צרפתייה, טובלת בים. חמש שנים לפני הצילום היא סבלה מסרטן השד, ועבורה הטבילה בים המלח היתה מעין טיפול שלאחר המחלה. זו היתה חוויה רוחנית ונטולת סטרס, גם עבורי כצלמת. זו שנראית מרחוק בתוך המים היא אחותה. היתה לנו שיחה נעימה על רוחניות, במקום היפהפה הזה, ב-9 בבוקר. זו התמונה האהובה עליי מכולן".
קוני איילנד. "באמריקה אין חוף נפרד כמו בארץ. שם כל הנשים נכנסות יחד, דתיות וחילוניות. אבל הדתיות נוהגות להיכנס למים כשהן לבושות לחלוטין".
תוניסיה. יום לפני ראש השנה. "הילדה הזאת עקבה אחריי לכל מקום. הנשים בקהילה מאוד שונות מהאשכנזיות אותן צילמתי עד אז. החזות שלהן נראתה ערבית. היא היתה כל כך יפה בעיניי, למרות שהעוני שלה ניכר בבגדיה המלוכלכים, אהבתי כל כך את החופש שהיא הקרינה".
ברוקלין. "אמא מלמדת את בתה להדליק נרות ולברך".
שכונת נחלאות, ירושלים. "יהודיה אמריקאית שעלתה ארצה במהלך תרגול בקורס יוגה".
ברוקלין. "סטודנטית ישראלית שהגיעה לאמריקה לרגל החגים, ועשתה פעמיה לבית הכנסת של לובביץ'. צילמתי אותה באופן ספונטני באמצע הרחוב. חשבתי שהיא יפה וחושנית בצורה תמימה מאוד. הצחוק המובך שלה, שמתבייש מעצם הצילום, כבש אותי".
