פסטיבל הצגות הילדים בחיפה: חוויה קסומה

יום ראשון של חול המועד פסח. ארזנו את פצפון, לולה ויונקי, קשרנו את כולם בחגורות בטיחות והתנענו. את הדרך לפסטיבל הצגות הילדים בחיפה האוטו נוסע על נהג אוטומטי, אחרי הכל מדובר במסע שהפך למסורת שאי אפשר בלעדיה. בכל דור ודור מצווה עלינו לספר על המסע הקסום אל הכרמל, ועם מצוות אנחנו לא מתווכחים. שנה וחצי, עשר או שש עשרה, לא משנה בני כמה הקטנים-הגדולים שלכם, כל אחד מהם ימצא בפסטיבל את מקומו.

אתם סקפטים? אין סיבה. השנה הוא מציע לצד התפריט המוכר גם שתי הצגות לפעוטות ומסגרת מיוחדת של הצגות תחרות לבני נוער. תוסיפו לזה את תיאטרון הרחוב, שלפחות על פי היום הראשון נדמה לי שהשנה הגיע לשיאו, ויש לכם תפריט עשיר, מגוון ומזין.

"תיאטרון פצפון"(צילום: כפיר בולוטין)

זה התחיל בתיאטרון פצפון, הפקה אורחת של תיאטרון אורנה פורת שמיועדת לתינוקות מגיל עשרה חודשים. זוחלים על הרצפה צבאו על דלת הכניסה לספרייה, שמארחת זו השנה הרביעית הצגות לקטנטנים. שורת העגלות שחנתה במבואה לא היתה מביישת צבא קטן, וההיענות הרבה להצעה המצוינת הזו – לחשוף זאטוטים לתיאטרון כבר מינקות – עושה כבוד לכולם.

אהבת תיאטרון, מוזיקה, שפות, קריאה, מה לעשות, קשורה גם בהקניית הרגלים וחשיפה. פסטיבל חיפה פותח דלת ואת השאר עושים ההורים. "תיאטרון פצפון" הוא חוויה מפעימה, בעיקר כיוון שהוא מדייק את החוויה. שתי ילדות. שתי חברות. יוצרות עולם-חלום שלם של צלילים, צבעים וקולות, כמו חלונות שנפתחים בזה אחר זה. חצי שעה בזמן קטנטנים זה לא מעט, אבל כמו שאומרים – כשזה טוב, זה טוב. ההצגה, שיצר וביים גיל צרנוביץ, היא מנוע שמפעיל את גלגלי הדמיון. במקרה הנוכחי את הפצפון הפרטי שלי היה קשה להוציא מהאולם.

הכובען המטורף(צילום: מרב יודילוביץ')

בין ההצגה להצגה אי אפשר שלא להתחכך בהפקות המעולות של תיאטרון הרחוב שמציגות במתחם התיאטרון העירוני. הפצפון השתולל מצמד התינוקות בעגלות ענק, שהתגלגלו להם ללא כל מבוגר אחראי ברחבה, צועקים בשפת תינוקות על עוברי אורח תמימים, מציעים מוצץ, מדגדגים, מחפשים ציץ פנוי ובוכים כשלא מקבלים מה שהם רוצים. It takes one to know one כנראה.

מבחינת פצפון, המפגש עם הצמד האיטלקי הזה – Le Due Un Quarto, היה ללא ספק מפגש משמח. עבור יונקי, האמצעי, היה זה הכובען המטורף, דמות א-לה ג'וני דפ, שהצית את הדמיון. המופע של השחקן הברזילאי אזביו סנטוס, הוא הצעה לכוס תה קצת אחרת. אחד אחרי השני הוא מעלה ילדים מהקהל להרפתקה שמתחילה בשתייה משותפת ולך תדע איך היא מתפתחת, והיו גם שני שיחי הוורדים הענקיים שמהלכים בתוך הקהל, מפזרים אחריהם שובל ריח משכר. את הולכי הקביים שבתוכם אי אפשר לראות, הם מכוסים לחלוטין וזה חד פעמי, מקורי, קסום ויפהפה.

"מדף הספרים"(צילום: יוסי צבקר)

כשחושבים על זה לעומק, הצגות הרחוב בפסטיבל הצגות הילדים בחיפה, בטח ובטח מאז לקחו על עצמם את ניהול הפלטפורמה הזו אבי גיבסון בר-אל וינון צפריר מקבוצת אורתו-דה, הם כמו המזטים במסעדת מנטה ריי – המנות העיקריות מצוינות, אבל בסופו של יום, כשאתה חושב על הארוחה, אתה נזכר בחיוך בשלל הצבעים הטעמים והמרקמים שהציע מגש המזטים. רמת ההפקות המתארחות במסגרת הצגות הרחוב מאתגרת יותר ויותר מדי שנה, וזה הופך את הפסטיבל להפנינג במובן הקלאסי של המילה, חגיגה אמיתית. חבל שאת הדוחק אי אפשר לפתור אבל גם זה חלק מהעניין.

ואז הגיע תורה של "ים קטן", הצגת תחרות שמקפלת בתוכה את כל הקסם שאשליית תיאטרון יכולה לייצר לקטנים ולגדולים. שלושה אקווריומים יהפכו לאוקיינוס בעזרתן של ליאת שבתאי ומעיין רזניק, יוצרות ומבצעות נפלאות. שפריצר ומאוורר ייצרו סופה, פיסות בד צבעוניות – הופכות לדגים וחיות ים בכל מיני גדלים צורות וצבעים. ויש גם מטבעות שוקולד בתוך תיבת אוצר. כל הסיפור מתרחש בתוך המים. אלה האור והחושך, תנועת הבדים במים, הסיפור שמפנה בתוכו מקום לצופה הקטן והגדול - שעושים את כל ההבדל. זו לא עוד הצגת תיאטרון אלא חוויה קסומה, טיול לתוך סיפור אגדי נהדר.

"ים קטן"(צילום: יוסי צבקר)

את היום חתמנו עם "מדף הספרים", הצגה על ילד שבין שלל מתנות יום ההולדת שקיבל – טאבלט, פלייסטיישן, אייפון יו ניים איט – גם ספר. את הספרים הישנים הוא כבר הכניס לקרטון במטרה לזרוק אותם לפח, אבל הם החליטו להתקומם ובעזרת הספר החדש ארגנו הפסקת חשמל שתאלץ את הילד להתנתק מהמחשב ולחזור אל קסם הקריאה. קצת דידקטי, אבל בסוף היום נוגע ללב ועושה את העבודה, בעיקר בזכות צוות שחקנים נפלא – שירי אלרז, דודי גזית, דורון עמית ודנה קיילה, ובזכות תפאורה מעולה שיוצרת מעין חדר ילדים דיגיטלי טכנולוגי שהוא כל מה שלא היינו רוצים לדמיין כילדות.

דמיון, מחשבה ויצירתיות מלווים את הפסטיבל המצוין הזה כל שנה, ונדמה שבכל פעם מחדש מצליחים העושים במלאכה לדחוף עוד קצת למעלה את הרף. זה לא ברור מאליו, בטח ובטח לא בתחום פרוץ כמו זה, שמרכולתו מכוונת לקהל יעד צעיר שמתורגל יותר במוצרי צריכה מביצירה פר-סה. בכל הנוגע אליי, אם להודות על האמת, הילדים הם רק תירוץ לחזור אל הפנינג התיאטרון הזה, שמאפשר ולו רק ליומיים בשנה לחזור אחורה בזמן ולהשיל מעלייך את הציניות, הסקפטיות וכל שאר הדברים שהופכים מבוגרים למבוגרים, ולהתבונן בעולם בעיניים פעורות ובלב פתוח.