"בינת השכוי": התרנגול שהפך לקאלט

השם אביגדור דגן אולי לא אומר הרבה לרוב הקוראים, אבל יש מי שעבורם הוא מתקשר ליצירה שבמשך שנים נשארת קרובה מאוד לליבם, אולי אף שינתה את השקפתם על החיים. בדומה לספרים אחרים שהצליחו למשוך קהל מעריצים והעבירו את שמעו לאחרים, "בינת השכוי", הרומן המוכר ביותר של דגן בישראל, נשאר בתודעה של רבים כיצירה יוצאת דופן. לשמחתם של אוהדיו, יצא לאחרונה הספר בהוצאה מחודשת במלאת עשור לפטירתו של דגן.

הספר מגולל את סיפורם של הרופא הכפרי הזקן, פראן, והתרנגול פדרו שהוא גם ידידו הקרוב עמו הוא משוחח ויוצא לשיטוטים בעיירה. כיוון שפראן מתבונן בחיים, בטבע ובכל מה שסביבו בנימה של איש זקן למוד ניסיון, פדרו משלים את ההתבוננות הזו על ידי הצגת תפיסה אופטימית וחיובית על החיים. דרך השיח המשונה והמפתיע הזה מתקבל דיאלוג פילוסופי, הומניסטי, ומלא תובנות מרגשות ומעניינות, על יחסים בין בני אדם, בינם לבין הסביבה ובינם לבין אלוהים.

בינת השכוי. שיר הלל לקיום

"בינת השכוי", ראה אור ב-1975, לאחר לא מעט פרסומים קודמים של דגן. הוא פורסם לראשונה בשוויץ, אך נכתב בשפה הצ'כית. בשפת המקור, אגב, נקרא הספר פשוט "תרנגול". שלוש שנים לאחר מכן תורגם לעברית ויצא לאור ב"עם עובד". עם פרסומו התקבל הספר בחום ובהצלחה בצ'כיה ולאחר מכן במדינות נוספות באירופה. השמועות על קיומו וטיבו עברו מפה לאוזן ומעט לאחר צאתו אף דורג במקום הראשון במשאל שערך "רדיו אירופה החופשית" – רשת ששידרה מאז סוף מלחמת העולם השניה מידע למדינות מזרח אירופה ואסיה בהן היתה צנזורה של השלטון.

"'בינת השכוי' הוא אחד הספרים האופטימיים, מלאי החיים והאהבה לטבע, לבעלי החיים ולבני האדם שאני מכיר, הוא אחד הספרים האוהבים עלי", מגדיר אותו הסופר ומאתר הספרים איתמר לוי.  דומה שאין מתאים מלוי, שנתקל במהלך עבודתו בתשוקות הספרותיות של הקורא הישראלי, לספר על הפופלאריות הרבה של "בינת השכוי" בארץ, על אף שזמן רב הוא לא היה זמין בחנויות הספרים הממוסדות. "כמה מלקוחותיי הם ממעריצי הספר", הוא אומר. "הערצתם חורגת מגבולות ההיגיון", ומספר על לקוחה מבוגרת שבמהלך השנים קנתה ממנו עשרות עותקים כדי לחלק לידידיה ותירצה את הקנייה בהסבר מפתיע " 'אני כבר בגיל כזה', אמרה לי, 'שאני הולכת לבקר חברים או בבית החולים או בבית הקברות. אין כמו הספר 'בינת השכוי' כדי לעודד את רוחו של אדם חולה'. לקוח אחר שלי מכיר את הספר בעל פה, ויכול בכל מצב לצטט מהפילוסופיה של התרנגול".

מפתיע לגלות שמי שעומד מאחורי התרנגול הפלספן הוא דיפלומט לשעבר, שנולד בשם ויקטור פישל. הוא היה בעל תואר דוקטור למשפטים ומדעי המדינה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הוא עזב את מולדתו ועבר להתגורר ללונדון, שם עבד לצד שר החוץ הצ'כוסלובקי הגולה, יאן מסריק. כשעלה לארץ ב-1948 הוא השתלב במשרד החוץ הישראלי ומאוחר יותר עברת את שמו לאביגדור דגן. עם פרישתו ב-1977 הקדיש את כל כולו לכתיבה.

"הוא היה איש עם חוש הומור מפותח למדי", מספר בנו של הסופר, גבריאל דגן. "אני זוכר אותו יושב בחדר העבודה וכותב, ולאחר שהיה מסיים היה צועק לאמא שלי, שהיתה חצי חירשת, שתגיע לעבור על הדפים. אפשר להבין שהיה שמח אצלנו בבית. היא היתה בוחנת את מה שכתב ובגלל שהיו לו בעיות ראייה חמורות, היא היתה משלימה את המילים שהוא החסיר בהקלדה. לא פעם אפילו קרה שהוא לא ראה שאין נייר במכונת הכתיבה, וכך מספר עמודים הוקלדו לאוויר".

דגן. כתיבה שובת לב ונפש

את הספר קרא גבריאל רק כאשר תורגם לעברית. "אני זוכר את עצמי נחשף אליו בפעם הראשונה", הוא מספר בחיוך. "זה היה מייד לאחר שיצאה המהדורה העברית. הייתי אז במילואים, לפני פעילות מבצעית ולידי עמד חייל נוסף ובידו אני ראיתי עותק של הספר. שאלתי אותו מה דעתו, וכמובן שלא טרחתי לחשוף את זהותי. הוא ענה לי שהספר נחמד, אבל התרנגול הזה מעצבן אותו".

סוד קסמו של הספר, סבור דגן הבן, הוא פשוט ונעוץ במילה אחת: "אופטימיות". תכונה זו, לדעתו, היא מה שמושך את האנשים הרבים לחזור אליו. "אני יודע שיש הרבה חבר'ה צעירים שנוסעים לדרום אמריקה ושם הספר עובר מיד ליד. אולי משהו מרוח החופש שהספר משדר אפשרית בעיקר שם, רחוק מהבית".

"לאחר ההצלחה", מוסיף דגן הבן, "התמלא הבית של אמא ואבא במאות תרנגולים מכל הסוגים – ציורי תרנגולים, פסלים וחפצים אחרים שנשלחו אליהם מכל רחבי העולם. אמא שלי גילתה הבנה, יש לציין, ופעם בשנה אפילו היתה מנקה את היצירות אחת-אחת. אתה יודע מה זה לאבק מאות תרנגולים?"

אהבתו לתרנגול גרמה לו אפילו לכתוב שיר הומוריסטי שמפורסם כאן לראשונה:

הסונטה שכתב דגן לתרנגול(באדיבות גבריאל דגן)

עוד על חוש ההומור של דגן מספר איתמר לוי שזכה לשיחת טלפון מפתיעה ממנו: "יום אחרי שהמלצתי על ספרו בתכנית הרדיו, צלצל הטלפון בחנות, ואיש מבוגר - כך שמעתי

 בקולו - ביקש לדבר עם 'האדון לוי'. מעטים פונים אלי בתואר הכבוד הזה. כאשר עניתי שאני הוא המדבר, הפתיע אותי המתקשר ואמר לי: 'מדבר אביגדור דגן, סיפרו לי כי שיבחת אותי ברדיו לפני כמה ימים...' איני יודע מה חלף במוחי, כאשר נפלט מפי המשפט המוזר ביותר שיכולתי לומר: 'אביגדור, אני שמח שאתה חי...' עד אותו רגע הייתי בטוח שהסופר נפטר מזמן. למזלי - כך התברר - דגן היה בעל חוש הומור בריא, והוא פרץ בצחוק גדול. מכאן ואילך השיחה הייתה נעימה ולבבית, בסופה קבענו כי נוסיף לדבר."

אביגדור דגן הלך לעולמו בגיל 94 לפני עשור בדיוק. התרנגול שלו, עושה רושם, יחיה לנצח.