ביונסה החדש: לימונדה אמיתית מוגשת מרה
הפתעה הפתעה, המלכה חזרה כדי לשיר את כל האמת בפרצוף על הבגידה של בעלה ג'יי זי, שהיתה או לא היתה. ב-"Lemonade", אלבומה השישי ואחד הטובים שברפרטואר, ביונסה סוחפת את המאזין לרכבת הרים רגשית, בזעם, בסערה, באצבעות משולשות - הפעם בלי להיטי ענק פוטנציאליים או טבעות
להגיד שלאלבום החדש של ביונסה יש תמה ברורה יהיה חתיכת אנדרסטייטמנט. אם יש דבר ש"Lemonade" לוקה בו, הרי שזהו סאבטקסט. זה נעדר לחלוטין מהיצירה - כן, יצירה - הזו, שנחתה השבוע בהפתעה, תחילה בפלטפורמת הסטרימינג טיידל של הבעל ג'יי זי, בה היא גם שותפה. ברוח התקופה היא מטיחה למאזיניה ללא פילטרים, הנחות או מסיכות, את כל האמת בפרצוף. זו בערך הלקות היחידה ממנה סובל האלבום, ובאשר לאותה אמת, ובכן, היא שם בכמויות - גם אם לא תמיד ברור של מי היא.
כמו קודמו מ-2013, "Beyoncé", גם הלימונדה הטרייה של הזמרת מוגשת בליווי עזרים ויזואלים. אז זה היה קליפ לכל טראק באלבום, הפעם מדובר בסרט קצר שודר ברשת HBO. אבל ההתראה הקצרה, הבלעדיות לאתר אחד והסרט הנלווה הם בעיקר גימיקים של תעשייה שמחפשת עצמה לדעת ומנסה להשיב עטרה ליושנה על ידי הענקת משמעות עודפת למעמד יציאת אלבום בעולם בו הסינגל הוא המולך.
אלו הן לא יותר משיטות שיווק חדשות להנגשת קונספט ישן. קונספט בו שיר חובר לשיר חובר לשיר לכדי יצירת אמירה ברורה-שלמה וחוט שני תוכני. במקרה של ביונסה, אמנית שתמיד לכדה ודיגמנה למופת את רוח הזמן, זה אפילו עובד.
עוד ביקורות אלבומים במדור המוזיקה של ynet:
החדש של פט שופ בויז: האושר מתחיל בתוכו
איגי פופ החדש: המוות נשמע טוב משחשבתם
החדש של קניה ווסט: אסון מרהיב לשמיעה
12 קטעים יש ב"Lemonade", רובם המוחלט מציירים תמונה של אישה במשבר זוגיות חמור. הרשת גועשת כבר כמה ימים בטענה שביונסה הוציאה אלבום "אני מאמין" מדמם וחושפני, שעוסק ביחסיה הבעייתיים עם ג'יי זי. נאמנות, אומרות השמועות, היא לא הצד החזק שלו. אישוש כמעט ודאי לאלו הגיע במאי 2014, עם תמונות מצלמת אבטחה שתיעדה את האחות סולאנג' תוקפת את הראפר במעלית ובועטת בו ללא רחמים. ביונסה ניסתה אז להפחית מחשיבות התקרית, להגדירה כ"ויכוח משפחתי" ובעיקר להשקיט את הלחשושים לפיהם אחותה יצאה לקרב על כבודה האבוד.
אם לא האמנתם לשמועות, ייתכן שתאמינו אחרי "Pray You Catch Me". השיר, שפותח את האלבום, טוען שאת חוסר הכנות אפשר לטעום, שהוא כבר שם על השפתיים. התחלה מלנכולית משהו עבור מי שהרגילה אותנו להמנוני חתונות והעצמה נשית קצביים. גם "Hold Up" העוקב נשאר באזורי הכאב. שם ביונסה לא בטוחה אם זו קנאה או אובדן שפיות, אבל יודעת שהיא מעדיפה להיות מטורפת מאשר שיידרכו עליה. "איזו בושה, אתה נותן לאהבה הזו להתבזבז", היא גוערת.
בקטע הבא, "Don't Hurt Yourself", היא כבר ב"תזונה רעה" במילותיה, שואלת "מי אתה חושב שאתה?" ומפגינה מינונים גבוהים של אטיטיוד בשורות כמו "תן לתחת השמן שלי נשיקה גדולה". לא במקרה ביונסה נשמעת כאן מלוכלכת כמו להקת הדד וות'ר - מדובר בעבודה של ג'ק ווייט שמשתתף בטראק ובורא את גברת נואלס בצלמו.
ווייט הוא אורח אחד, נציגות רוקרית ברשימה מרשימה של כוכבי תקופה ז'אנריים ונכונים. באגף הפופ היא מארחת את דה וויקנד ב-"6 Inch" המצוין, ב-"Forward" אי אפשר שלא לזהות את הקול והסול של ג'יימס בלייק ואילו "Freedom" הוא מאמץ משותף ומוצלח עם קנדריק לאמאר, האיש הנכון ביותר בהיפ הופ האמריקני כרגע.
אז כן, ביונסה, כמו מדונה של פעם, יודעת לבחור את השותפים והמפיקים הנכונים, איש איש בז'אנרו. גם ההצצה בשמות השירים ובסדר שלהם ממשיכה לחשוף כאן סיפור: מאובדן דרך אבל ועד השלמה והחלטה להתקדם לחופש המוחלט. ביונסה לוקחת את מאזיניה לרכבת הרים רגשית, ועושה זאת בצורה הגיונית ומתוחכמת. שלא יהיה לכם ספק - ברור לה שיציאה כמו "כדאי שתתקשר לבקי עם השיער הטוב", זו שנזרקת בסוף השיר "Sorry", תשלח את המעריצים למשימת פענוח זהותה של אותה מפרקת משפחות (שככל הנראה מעצבת האופנה רייצ'ל רוי, שנחשדה בעבר בניהול רומן עם ג'יי זי).
זוכרים את הטבעת הזו, שהיא אמרה פעם שצריך לשים על האצבע? אז זו נולדה כשעוד היתה ילדה של אבא, שהפך אותה לחיילת ואהב את הויסקי שלו עם התה של הצהריים - בדיוק כמו שהיא מספרת ב-"Daddy Lessons". סביר שהשיר יהפוך ללהיט ממש בקרוב, לא מעט בשל גוון הקאנטרי שלו, כמחווה של הזמרת לעצמה של פעם (אל תשכחו שהיא מגיעה מיוסטון, טקסס, כן?).
"Sandcastles" הוא ביכוי האובדן, שיר פיכחון על החלום ושברו ועל ההבטחות של תחילת קשר שלא תמיד מתקיימות, "All Night" מדבר על האמת שמתחת לשקרים שלך. תשכחו מ-"Who Run The World", בנות. הפעם ביונסה מציגה בפניכן בלב כואב ו"אצבעות משולשות מתנופפות" כתב אישום מריר נגד גבריות דושית באשר היא, שמתפתח לכדי סיפור העצמה.
יוצא הדופן בסיפור הזה, באופן מעניין, הוא דווקא "Formation" - הסינגל שהוביל את האלבום, שיצא בפברואר האחרון וגרם לרבים לתהות הם היצירה הבאה של ביונסה תוותר על העיסוק בזהות מגדרית לטובת זו הגזעית, בעיקר בגלל שורות כמו "ייתכן ועוד אהיה ביל גייטס שחורה". השיר ההוא לא מעיד בשום צורה על אופיו של האלבום המצוין הזה - ולמען האמת, פרט להפקה משויפת ועדכנית לא מדובר בשום צורה בשיר החזק באסופה. כוחו כסינגל מוביל בעיקר בהיותו מעורר מחלוקת.
"Formation". ביונסה אולי עוד תהיה ביל גייטס השחורה, אבל לא באלבום הזה
די ברור למה קוראים לאלבום הזה "Lemonade". בין אם מדובר בסיפור שלה ובין אם בסיפור היחסים בין הוריה - את כל המרמור, הכעס והעצב סחטה קווין בי לכדי אחד האלבומים הטובים ברפרטואר שלה. אכן קשה למצוא בו להיטי מסיבות חד משמעיים כמו באלבומים אחרים, ויש מי שימחה על היעדרם של אלו.
אבל למען האמת, בשלב זה בקריירה שלה, ביונסה נמצאת על גג העולם. היא לא חייבת דבר לאיש, ואם מתחשק לה לעשות את חשבון הנפש שלה, או לכל הפחות לתאר סיפור שמתעלה על תבנית ה"בית-פזמון-בית-פזמון-פזמון" וביי - היא יכולה לעשות זאת. הלימונדה של ביונסה היא קילר נו פילר וזה בסדר, כי לאף אחד אין באמת חשק לרקוד כשעצוב.
