1 במאי: 40% מהעובדים משתכרים 4,854 ש'
דו"ח מרכז אדווה לרגל יום הפועלים הבינלאומי מגלה כי מדיניות הוזלת עלות העבודה, המתמשכת מאז תכנית החירום לייצוב המשק משנת 1985, היא הסיבה לפריון הנמוך של העובדים בישראל. עורכי הדו"ח: "הרווח שגורפים המעסיקים כיום עלול להתברר כהפסד עתידי של המשק ושל החברה הישראלית"
השכר הנמוך של העובדים הישראלים פוגע במשק כולו. הדו"ח השנתי של מרכז אדווה, המתפרסם לקראת יום הפועלים, ה-1 במאי, מעלה כי תכנית החירום לייצוב המשק משנת 1985, שמטרתה הייתה לבלום את ההיפר-אינפלציה ששררה בזמנו, הובילה להוזלה משמעותית של עלויות כוח העבודה והשכר, במחיר של פגיעה בפריון העבודה בישראל, הממוקם נמוך בהשוואה לשאר מדינות ה-OECD. כלומר התוכנית, שהונהגה לפני 31 שנה, עדיין מורגשת בכיסם של העובדים הישראלים.
בדו"ח מצוין כי רוב העובדים מקבלים שכר נמוך בכל הענפים בישראל, למעט ענף החשמל, הגז ומיזוג אוויר. כך, בשנת 2013, כ-40% מהשכירים קיבלו לפני נתוני הביטוח הלאומי, שכר בגובה של לא יותר ממחצית השכר הממוצע לשכיר: 4,854 שקל בחודש (כשהשכר הממוצע לשכיר עמד באותה שנה על 9,708 שקל).
(באדיבות מרכז אדווה)
עורכי הדו"ח, ד"ר שלמה סבירסקי, אתי קונור-אטיאס, עו"ד נוגה דגן-בוזגלו ורתם זלינגר, מציינים כי המדיניות העקבית של סיוע למעסיקים באמצעות הוזלת עלויות העבודה נחשבת ל"סיפור הצלחה". אבל זו הגיעה על חשבון המשק כולו בשל הפגיעה בפריון העבודה בישראל, שהוא בין הנמוכים בארצות ה-OECD.
לדבריהם: "הרווח שגורפים המעסיקים כיום עלול להתברר כהפסד עתידי של המשק ושל החברה הישראלית, שכן עובדים ועובדות המתקשים לקיים רמת חיים נאותה ולהנחיל לעצמם ולילדיהם הכשרה והשכלה נאותים, יתקשו להוות תשתית איתנה לפיתוח כלכלי ארוך טווח".
צפו בראיון עם ד"ר שלמה סבירסקי:
29% מהשכירים בעלי שכר נמוך
בדו"ח מצוין כי הצלחת המדיניות להוזלת עלויות העבודה ניכרת היטב בנתונים לפיהם 29% מהשכירים נחשבו ב-2014 לבעלי הכנסה נמוכה, עם שכר בגובה של 4,376 שקל, המהווה עד שני שליש מההכנסה החציונית של שכירים. מדובר בשיעור מהגבוהים בארצות ה-OECD.
לעומתם, השכירים המשתייכים למאיון העליון, שהרוויחו כ-43 אלף שקל בחודש - עמד על 1%, אבל חלקם היה זהה בעוגת ההכנסות הלאומית. בדו"ח מצוין כי השכר הנמוך משקף השקעה מעטה בעובדות ובעובדים - בהכשרה מקצועית, בתנאי העסקה ובמיכון - ומכאן הפריון הנמוך.
עוד מצוין כי על אף הגידול בשיעור ההשתתפות של נשים ישראליות בשוק העבודה - 36% מהן מקבלות שכר נמוך. נתונים אלו מרמזים לפי עורכי הדו"ח, על תעסוקה שאינה מצריכה השכלה או הכשרה מקצועית קודמת.
ירידה בחלקם של העובדים בעוגת ההכנסה הלאומית
בנוסף, נרשם קיטון משמעותי בחלקם של העובדים, שכירים ועצמאים, בעוגת ההכנסה הלאומית. אם בשנת 2000 עמד חלקם על 65% - הרי שעד 2015 הוא צנח לשיעור של 57%. עורכי הדו"ח מציינים כי מדובר בתהליך שהתרחש במרבית הארצות החברות ב-OECD, אך עובדה זו לא מנחמת שכן הנסיבות שביסוד התהליך שונות במידה מסוימת מארץ לארץ וההתמודדות עם התוצאות היא משימה של כל ארץ בנפרד.
"התוצאה היא פגיעה ארוכת טווח בפריון", מצוין בדו"ח. "עובדים ועובדות "זולים" הם עובדים שאינם מצריכים הדרכה והכשרה מקצועית, ואילו הם עצמם אינם יכולים להשקיע בהשכלה של ילדיהם, בוודאי לא כאשר המדיניות התקציבית מבוססת על העברה של חלק גדול מנטל המימון של השירותים החברתיים מן המדינה אל משקי הבית. כל אלה מבטיחים פריון נמוך – ואולי אף נמוך עוד יותר - גם בדור הבא".
לפי הדו"ח, לו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה היתה מפרסמת נתונים על התפלגות עוגת ההכנסה הלאומית לפי עשירונים - סביר להניח שהנתונים היו מצביעים על הצטמקות גדולה עוד יותר בחלקם של העובדים בעוגת ההכנסה הלאומית. זאת מכיוון שהקטגוריה "עובדים" כוללת גם בעלי שכר גבוה במיוחד, דוגמת המנהלים הבכירים בחברות ציבוריות, ששכרם גדל מאוד בעשור האחרון.
עוד עולה מהנתונים, כי ההשתתפות של המעסיקים במימון התנאים הסוציאליים של עובדיהם היא נמוכה בהשוואה בינלאומית. "לא רק זאת אלא שהשתתפות זו אינה אחידה - היא גבוהה בענפי תעשיות הטכנולוגיה העלית ונמוכה בענפי תעשיות הטכנולוגיה המסורתית", נכתב.
מנתוני מינהל הכנסות המדינה עולה כי בשנת 2015, הכנסות המאיון העליון של הנישומים (שכירים ועצמאים כאחד), היוו 13% מסך ההכנסה ברוטו בישראל - גידול של 44% מאז 1990. לפי הנתונים, בין השנים 2007 ל-2015, ההכנסה הממוצעת לנישום במאון העליון גדלה ב-7% - מכ-130.6 אלף שקל לחודש לכ-139.5 אלף שקל לחודש, זאת, בשעה שהשכר במשק בכללותו כמעט שלא השתנה.
עורכי הדו"ח מציינים כי אם לשפוט על פי גובה התגמול של המנהלים הבכירים - נראה שרק הם ניחנים בפריון גבוה. לפי הנתונים, גובה התגמול שלהם גדל בין 2014 ל-2015, בעיקר בחלק התיגמול שמבוסס על מניות. בתוך כך, מנכ"לי תאגידי "תל אביב 100" תוגמלו, בממוצע, בסכום שנתי כולל של 5.1 מיליון שקל, או 425 אלף שקל בחודש - פי 44 מן השכר הממוצע (שעמד על כ-9,592 שקל ב-2015 - ב.פ.) ופי 91 משכר המינימום (4,650 שקל).
שיעור גבוה במיוחד של עובדים זרים
כחלק ממגת הפחתת עלויות העבודה - בדו"ח מצוין גם כי ישראל "מצטיינת" בשיעור גבוה של עובדים ועובדות זרים, המועסקים בשכר נמוך ובתנאים ירודים. זאת כתחליף זול גם השקעה במיכון ובאוטומציה, המאפשרים פריון גבוה יותר. "מאז 1967 מהווים עובדים משטחי הרשות הפלסטינית חלק אינטגרלי של כוח העבודה הישראלי ומאז האינתיפאדה הראשונה נכללים בו גם אלה הקרויים עובדים זרים", מצוין.
"בשני המקרים, התפיסה הרווחת היא שמדובר בתופעות זמניות: אלא שהנתונים המוצגים במסמך זה מראים שמדובר במרכיב משמעותי וקבוע של כוח העבודה הישראלי. מדינת ישראל מתכחשת לכך וממשיכה להילחם בתופעה בידה האחת ולעודד אותה בידה השנייה".
ההמלצה: לשנות כיוון
לפי עורכי הדו"ח - עם תום שלושה עשורים של הוזלת עלות העבודה, הגיע הזמן לשנות כיוון. "העלאה של פריון העבודה בישראל כרוכה בהגדלת ההשקעה בכלכלה הריאלית (במקום, למשל, בפיננסים) ובהשגת הסדר מדיני אזורי", מצוין. "אך היא מחייבת גם מעבר למדיניות שכר נדיבה ושוויונית יותר, מחד גיסא, ובהגדלת חלקה של המדינה במימון השירותים החברתיים, כולל בהשכלה ובהכשרה מקצועית, מאידך גיסא".
ד"ר סבירסקי מסר בשיחה עם ynet, כי "מדינת ישראל צריכה לשנות כיוון להעלאת שכר גם ביחס למערב אירופה וגם ביחס לישראל. חלק גדול מהעובדים, בין 55% ל-60% מהשכירים, משתכרים לא יותר מ-75% מהשכר הממוצע. בתנאים של היום זה לא מספיק גם לרמת חיים של המשפחה וגם לא להבטחת חינוך להשכלה גבוהה לילדים, כאשר חלק גדול מהשירותים החברתיים הולכים ונסמכים על השתתפות כספית של משקי בית".
"המדיניות הנוכחית טובה לחלק מהמעסיקים, שיכולים לעשות רווחים נאים, וטובה לממשלה שדוגלת בצמצום ההוצאה התקציבית", הוא מוסיף, "אבל היא לא טובה לחברה הישראלית ולמדינת ישראל, מכיוון שאין פה הבטחה שבדור הבא הפריון יהיה יותר גבוה. יש פה פגיעה משקית, כי יש ענפים שמגשגים וכולנו מתגאים בהם כמו מדינת הסטארט-אפ - אבל רוב הישראלים רחוקים משם".
