"בזות למי שחושב שאישה צריכה להיות ליידי"
עם אלפי עוקבים בפייסבוק וגישה פתוחה לגבי מין, החליטו תמר ומרינה להקים פודקאסט נשי שיאפשר להן לדבר מלוכלך ללא הגבלה. בראיון עם יעל גזית הן מספרות על המלחמה בדימוי הגרושה, על תחושת המיאוס כלפי תרבות הפוליטיקלי קורקט ועל הטוקבקים, שמנהלים איתן יחסי אהבה-שנאה משתנים
באטמן ורובין, תלמה ולואיז, פינקי והמוח. העולם מורכב מצמדים שהצליחו לשבור מוסכמות תוך טיפוח חברות אמיצה, וגם הסיפור של מרינה קיגל ותמר בלומנפלד מוכיח שאפשר גם ביחד. הן משלימות את המשפטים אחת של השנייה, מדברות בפאנצ'ים ועל הדרך מרכלות על כולם.
אפשר היה לחשוב שהן גדלו ביחד באותו ארגז חול, אבל מסתבר שמרינה ותמר הכירו רק לפני שלוש שנים במסגרת לימודי כתיבה בגיבור תרבות, כשכל אחת הגיעה ממקום שונה לחלוטין: מרינה היא גרושה לוהטת ואמא לבן מתבגר בן 13, מפיקה תוכניות רדיו ב-103fm, כותבת ועורכת ב'לאישה' וב-ynet. תמר היא גרושה לוהטת לא פחות, שמתפעלת זוגיות על הקו של לונדון-תל אביב ומפרסמת מדי שבוע את הבלוג המאויר והסאטירי 'קשקושי רחוב'. החיבור ביניהן הוליד את 'פותקאסט', פודקאסט נשי במיוחד, שכולל שיחה פתוחה על מיניות, גיחוך משותף על כל מה שנחשב פוליטיקלי קורקט והרבה מאוד אלכוהול.
תסבירו לאלה מאיתנו שהם לא גיקים, מה זה פודקאסט ולמה צריך את זה בכלל?
מרינה: "הרעיון נולד כשדורון ניר וראם שרמן מהפודקאסט 'גיקונומי' הציעו לנו להקים את המקבילה הנשית. פודקאסט, למי שטרם הכיר, זה כמו משדר רדיו, אבל הוא לא משודר על תדר כלשהו ואת יכולה להאזין לזה בזמנך הפנוי. זה סוג של דרך להעביר מידע דרך שמיעה".
תמר מציינת ש"זה כמו בלוג שמופיע באתר של עיתון, רק ברדיו", ומרינה מוסיפה: "רק שאנחנו לא ברדיו, ככה אנחנו יותר עצמאיות ויש לנו את החופש לטנף". והן בהחלט מטנפות. מהשוואה מתבקשת בין אשכים של גבר למרקם של ליצ'י ועד דיונים ברומו של עולם כמו האם זה הכרחי להסיר שיער מאיברי המין, מרינה ותמר מקשטות את אוזני המאזינים להן בשלל דימויים בוטים ומשעשעים, כאשר אף מגזר לא חסין בפני הצמד ואין טאבו או סוד מחיי המין שלהן שלא נחשף מול כל העולם.
למה נשים שמדברות באופן פתוח על סקס עדיין נחשבות פרובוקטיביות?
תמר: "אנחנו חיות בחברה שמרנית, גם גברים לא מדברים באופן פתוח על סקס. מצד שני, כל העיקרון של אישה שמדברת מטונף - עוד לא עברנו את זה, יש עוד דרך לעשות. זה שוביניסטי להגיד שאישה צריכה להיות ליידי ולא לדבר מלוכלך".
מרינה: "ברגע שיהיה שוויון מלא בין נשים לגברים, אז יהיה גם דיבור יותר פתוח בין כולם".
תמר: "זה דיבור פתוח במובן הזה שזה לא שקר. אנחנו אוהבות לדבר על מין, אנחנו אוהבות מין, אנחנו יצורות מיניות, ובכללי, זה לא רק לגבי מין. לדעתי, כמה שיותר אמת צריכה להיאמר. אנחנו צריכים להגיד יותר את מה שאנחנו חושבים".
מרינה: "את חייבת כמה שיותר לחיות לפי מה שאת מדברת. כמו שאנחנו חיות - ככה גם אנחנו נדבר. זה לא שנתחיל עכשיו לייפות את המציאות כשאנחנו פותחות את הפה".
ואיך התגובות בינתיים?
מרינה: "שואלים אותנו הרבה למה בחרנו במילה פות. אני מאמינה שאם אנחנו נתחיל לדבר על זה, אז גם נשים נוספות יצטרפו. אף אחד לא מדבר על זה שיש נשים בגיל 30 שלא יודעות מה זה אורגזמה ולא חוות אורגזמות. מבחינתי, יש כאן אג'נדה שאם אנחנו נפתח את הנושאים האלו, אז נשים יתחילו לקחת את הפות שלהן בידיים ולהזיז את עצמן".
להזיז את הפות, רשמתי לפני. מה מיוחד בשיתוף הפעולה ביניכן?
מרינה: "יש לי בעיה עם כל העניין הזה של דיבור נשי, קהילה נשית, פרויקטים נשיים. עד עכשיו, כל מיזם נשי ששמעתי עליו עורר בי גיחוך, כי אני מאמינה בפילוסופיה שאישה לאישה כלבה. אבל אצלנו זה עובד כי אנחנו עושות את זה אחרת. לא הייתי מוכנה לעשות את זה עם אף אחת חוץ ממנה. זה עובד כי אנחנו לא נשים לפי איזושהי הגדרה, אנחנו לא ליידיז, נכון?"
תמר: "אנחנו נשים, ואנחנו גם אוהבות נשים, אבל כשנשים כועסות זה לא תמיד נעים".
תמר, את יצאת לא מזמן במלחמה נגד קבוצות פמיניסטיות בפייסבוק, איך הקרב הסתיים?
"קודם כל, אני מגדירה את עצמי כפמיניסטית. יש פשוט זן מסוים שמרגיש לי שהוא מקלקל את כל המין הנשי ואת כל האנושות. יצאתי נגד ההתנהלות הלא מגניבה שלהן, קצת כמו של מלכות כיתה נגד בחורות שהיו בשוליים. אנחנו ילדות מהשוליים, אני ומרינה. יש קבוצות מסוימות שמנהלות אותן נשים וזה נראה לי סוג של דיקטטורה שהדעה שלהן היא תמיד הנכונה. זאת מסכה שמסתירה הלבנת פנים. למצוא את הדבר הפוגעני הבא ולהעליב את מי שניסה להגיד משהו זה נהיה ערך עליון. ולעשות שיימינג לכל אחד - אין לזה הצדקה אם זה פוגע באנשים אחרים".
ב'פותקאסט' אתן מדברות הרבה על תדמיות סטריאוטיפיות של נשים, כמו למשל 'גרושה ממורמרת' או 'רווקה פתטית'. אתן חושבות שאפשר לתקן את הרושם הזה שכל הנשים מחפשות גבר שיציל אותן?
תמר: "אני חושבת שזה הרבה יותר אגואיסטי מזה. אנחנו באות לדבר, אנחנו גרושות עם אישיו לגבי הדימוי הזה. אז כשמנסים לתקן, אתה קצת עושה שירות לעצמך בעצם".
מרינה: "אני חושבת שאנחנו כן באות לתקן. אני כן באה לתקן כי יש לי הרבה מאוד תדמיות לתקן. תדמית של רוסיה, תדמית של גרושה, תדמית של אמא. אז כן, אני באה לשנות. זה חשוב לנו. מצד שני, התדמית של הגרושה השתנתה גם בלעדינו. יש גם את העניין הזה שמנסים תמיד לשים נשים אחת נגד השנייה - גרושה משתרללת נגד רווקה ממורמרת שהיא לחוצת חתונה. הרווקה לחוצה כי היא רוצה כבר שישימו לה טבעת, והגרושה היא כבר יותר משוחררת. אז אני לא חושבת ככה, אני חושבת שכולנו פתטיות באותה מידה. פשוט גרושות כבר עברו את זה על בשרן ולמדו להסתיר את זה".
תמר ממהרת להוסיף: "ופתטים". "כן!", מצטרפת אליה מרינה, "הגיע הזמן להגיד את זה: מי שמתבייש להיות פאתט, זאת בעיה שלו".
ובכל זאת, אנשים מאוד עסוקים בניהול רושם ובמה יגידו עליהם ומה יחשבו עליהם. אתן גם מתעסקות הרבה בתגובות ובטוקבקים. אפשר להגיד שכן אכפת לכן ממה שאנשים אחרים חושבים?
תמר: "לי זה מזיז משהו. פעם זה כאב, היום אני מאושרת מזה כי אני מפחדת מאדישות. זה אנושי להיפגע, ולפעמים צריך לחגוג את זה".
מרינה: "יצירה שלא קיבלה טוקבק שלילי היא לא יצירה בעיניי. וגם לטוקבקים יש את המקום שלהם, תגובות גנריות כמו 'איזו מהממת' לא עושות לי את זה".
תמר: "בואי נודה בזה: לא היינו נהנות ממה שאנחנו עושות בלי תגובות. תגובות זה המניע ליצירה".
מרינה, את אמא לילד מתבגר בן 13. איך הוא מגיב לזה ועד כמה הוא חשוף לדיבור הפתוח שלך לגבי מיניות ובכלל?
"אנחנו מדברים על זה המון. אני אמא גרושה והוא בן יחיד, אבל זה לא שיש לי כוונה לשמור אותו בצמר גפן כל החיים. לפעמים אני מתנהגת כמו מתבגרת והוא המבוגר האחראי, אבל אנחנו מתמודדים עם זה יפה מבחינת הגבולות. הוא חסם אותי בפייסבוק ואת הפותקאסט הוא לא שומע, כך שהוא לא חשוף לסיפורים שלי, אבל אני אמרתי לו: אמא שלך יצור מיני, וזה לא שהוא חושב שעשיתי סקס פעם אחת בחיים כשהבאתי אותו. ובסך הכל, לכל אחד יש את הסיפור שלו עם האמא הדפוקה שלו. כולנו חוסכים קצת בצד לפסיכולוג כדי לדבר על מה אמא שלנו עשתה לנו".
ולסיום, יש לכן טיפים טובים ליוצרת רשת מתחילה?
תמר: "להתחיל לכתוב גם אם זה בפייסבוק או בבלוג. להיות אותנטי עם עצמך ולא לדפוק חשבון, אבל גם לא להתנחמד".
מרינה: "את חייבת לרצות את זה מספיק, ולא להפסיק בגלל טוקבקים מעליבים. צריך ללמוד גם לקחת אותם בפרופורציה, ולא לפרוש בגלל כמה תגובות שליליות. והטיפ הכי חשוב מבחינתי - לא לקחת שום דבר כמובן מאליו. לא להפסיק אחרי כתבה אחת כי קיבלת חשיפה והרבה תגובות".
תמר: "קריירה זה לא מרתון. בסוף, זאת תמונה רחבה של עשרות שנים והרבה יצירות, אז לא להיתלות רק בדבר אחד וכל הזמן להמשיך ליצור".
לפנייה לכתב/ת 
