קיבלתי מתנה אחרי חודשים של כאבים ובכי
סגנית אלופת העולם בקפיצה משולשת, חנה קנייזבה מיננקו, מספרת בטור מיוחד ל-ynet ספורט על הניתוח שעברה וההתאוששות לקראת האולימפיאדה: "לפני הניתוח לא יכולתי לדרוך על הרגל. להגיע לריו עם פציעה שלא טופלה זו לא אופציה"
ריו 2016 - העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט
פסח הוא הזדמנות עבורי לכתוב קצת ולשתף אתכם במה שקורה איתי. בשנה האחרונה כבר יותר קל לי לקרוא בעברית ואני קוראת רק ספרים בעברית. הפעם לשם שינוי החלטתי לנסות לכתוב גם בעברית.
כרגע אני בתקופת החלמה וחזרה לכושר מניתוח שעברתי לפני חודש. הרבה שאלו אותי מאיפה האומץ לעשות ניתוח בכף הרגל חצי שנה לפני האולימפיאדה? התשובה פשוטה: לא הייתה לי ברירה. לא יכולתי לדרוך על הרגל מרוב כאב. הציפייה שלי מעצמי היא להיות הכי טובה שאפשר באולימפיאדה באוגוסט – אין בכלל אופציה להגיע למעמד הזה עם פציעה שלא טופלה.
הכל התחיל ביולי 2015. התחילו לי כאבים בעקב של רגל שמאל בכל פעם שנדרשתי למאמץ. גם באליפות העולם היו לי כאבים חזקים ולכן קפצתי רק פעם אחת במוקדמות. קפצתי וכאב לי מאד כבר בקפיצה הראשונה והחלטתי יחד עם אלכס מרמן המאמן שלי לשמור את עצמי לגמר.
בגמר עצמו הכאב היה חזק, אבל החלטתי שאני מתעלמת ממנו לחלוטין ומתמקדת רק בטכניקה שאלכס ואני עבדנו עליה במשך חודשים. לא חשבתי על כלום חוץ מלקפוץ טכנית הכי טוב שאני יכולה, ממש על אוטומט. זה עבד. 14.78 מ'! שיא אישי ומקום שני בעולם!
מאוגוסט עד עכשיו ניסיתי לעשות כל דבר אפשרי כדי להימנע מניתוח. זריקות, פיזיותרפיה, דיקור, חיזוקים, מדרסים, טיפולים אלטרנטיביים, מה לא? אין טיפול שלא ניסיתי, אבל הכאב חזר וחזר בכל פעם. המשכתי לנסות ולהתעלם, אבל כשהכאב כבר מנע ממני ללכת, לא הייתה עוד ברירה.
קבענו את הניתוח ליום האישה הבינלאומי השמיני במארס. הניתוח היה בפינלנד אצל רופא שמתמחה באתלטים מקצוענים וכבר טיפל בי בעבר. הניתוח עצמו עבר חלק. בשבילי הניתוח היה ממש הקלה, מתנה של בריאות לרגל אחרי חודשים של בכי וכאבים.
חזרנו לארץ עם תכנית מאוד מפורטת של שיקום בתיאום עם אלכס ומאיה קאלה הפיזיותרפיסטית שמצילה אותי בכל פעם מחדש.
אנחנו עובדים הרבה בחודשיים האחרונים ומקפידים על כל פרט ופרט עם הרבה סבלנות. מהליכה עם קביים, להליכה רגילה, לעבודה עם כדור, יציבה, משקולות והרבה תרגילים פיזיותרפיים. השבוע סוף סוף התחלתי לרוץ ועוד מעט אוכל להתחיל לעשות ספרינטים וכמובן אחר כך – הכי חשוב - לחזור לקפוץ. אני מאוד שמחה שעשיתי את זה ומרגישה טוב.
זהו. אני הולכת לאכול קצת מצה ואז לצאת להדר יוסף לעשות קצת עבודת כוח. אלכס מחכה! יום טוב, ותמשיכו לעקוב אחרי ולעודד אותי בפייסבוק. מבטיחה לכתוב כאן שוב.
שלכם,
חנה.