הכנה לכיתה א' - הרבה מעבר לאחיזת עיפרון
חופשת פסח הסתיימה והגיע הרגע להתחיל לחשוב על המעבר מהגן לבית ספר. חוגים וחוברות יכולים לעזור אבל ההכנה היעילה והפשוטה ביותר יכולה להתבצע בבית. אז מה הקשר בין סידור החדר, חיתוך סלט וישיבה בכיתה?
חוברות וחוגים אינם יכולים לעמוד בפני עצמם, כשאנחנו מעוניינים בהכנה מלאה ורחבה של הילד הצעיר לקראת המעבר לבית הספר, והם מהוויים תמיכה נוספת. המוכנות לכיתה א' היא הרבה מעבר לאחיזת עיפרון וכתיבת אותיות ומספרים.
נתתם לו לחתוך סלט?
המוכנות כוללת מספר רבדים ויכולות בחיים של הילד שהמענה אליהן יכול להינתן אך ורק על ידי ההורים ולא על ידי אף אחד אחר. לא על ידי הגננת, לא המרפאה בעיסוק, לא קבוצת הכנה לכיתה א' ובוודאי שלא חוברת עבודה. למשל - העצמאות, עד כמה הילד עצמאי ביום יום, האם הוא מתלבש לבד והאם הוא עושה זאת ביעילות? כשהוא הולך לחוג האם מארגן לעצמו תיק? האם הוא משתמש בסכו"ם מלא בזמן האוכל? האם כבר ניתנה לו ההזדמנות להשתמש בסכין?
לשימוש בסכין, למשל, יש אינדיקציה לא מבוטלת למספר יכולות של הילד. האפשרות של ההורה לסמוך על ילדו שיעשה שימוש ראוי בסכין לחיתוך המזון, כוללת את היכולת הגופנית של הילד והשליטה בתנועות הידיים, את הבנת הסכנה ומידת האיפוק הנדרשת, את הרגלי האכילה שלו ליד שולחן בצורה נאותה ועוד.
הילד יודע להפסיד בכבוד?
בתחום החברתי והרגשי, כדאי לבחון האם הילד יודע להפסיד, האם הוא מצליח לשמור על כללים ותורות במשחק? האם הוא מסוגל להישאר לבד אצל חבר ובחוגים? אם לילד שלכם קשה כשמישהו אחר מנצח, ההמלצה שלי היא שתתרגלו איתו את העניין ותרשו לעצמכם לנצח אותו. אם רק תפסידו למולו בכוונה, הרי שבמפגש עם הילדים הוא יחווה קושי רב.
אז מהו תפקיד ההורה אם כך? ההורה מהווה את התשתית עליה נבנות יכולותיו של הילד. דרישותיו מהילד ותגובותיו אליו, אם להצלחותיו ואם לקשיים שילדו יגלה הן שיעצבו את הילד ולפיכך ההורה אוחז במפתח המשמעותי לקידום התפתחות ילדו ולהעצמתו.
בתקופה הזו של המעבר מגן הילדים לבית הספר, יש חשיבות עליונה ליצירת כמיהה ללמידה. כשרוצים להעצים את הילד ולהכין אותו לכיתה א', אין הכרח לפנות שעה בסדר היום כדי לשבת וללמוד איתו. ההכנה לכיתה א' לא מצטמצמת לישיבה עם דף ועיפרון. היא יכולה להיעשות ואף מוטב שתיעשה, דרך פעילויות שגרתיות של היום יום, כמו בזמני ארוחות, בהליכה לחבר ובנסיעות ודרך משחקים. בדרכים אלו הילד יטמיע את הידע בצורה חווייתית ונשיג את שיתוף הפעולה המרבי אתו.
לא להתעלם מהפן הרגשי
על כתפי ההורה מוטלת האחריות לייצר מרחב בריא ומזמין של שיח רגשי. תקופת המעבר מהגן לבית הספר מעוררת מטען רגשי הן אצל ההורה והן בקרב הילד ויש חשיבות עליונה ליצור מרחב שיאפשר שיחה פתוחה על הרגשות המתעוררים. כולנו נושאים עמנו זיכרונות ומטענים רגשיים מהיותנו תלמידים. חוויות שצברנו כתלמידים לאורך השנים עיצבו את יחסינו אל המערכת הלימודית, וגיבשו בנו את השקפתנו כלפי מסגרת הלימוד ועמדתנו כלפי מערכת החינוך.
רגשות חיוביים וציפיות, רגשות מעורבים, אמון חלקי במערכת או אף ביקורת, כל אלו מקבלים ביטוי בהתנהגות ובמלל של ההורה מבלי משים. בנוסף, כשיש ילדים גדולים יותר במשפחה, הרי שהם הוסיפו למצבור החוויות המשפחתיות בנוגע מעבר זה.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
מידת ההצלחה של הסתגלותם למערכת הלימוד תשפיע על הציפיות הן של ההורים והן של הילד הצעיר שרואה ולומד מאחיו הגדולים אבל מגיע כפרט שונה, עם היכולות והקשיים האישיים שלו. בדומה ללידה, אנחנו מגיעים ללידה שניה עם הזכרונות והחוויות של הלידה הראשונה, ובהתאם לכך נבנים הן הציפיות והן החששות. ובדומה ללידה, אין האחת דומה לרעותה.
אז ההורה עצמו מגיע עם ציפיות וחששות, אבל הוא לא היחיד. אל לנו לשכוח שגם הילד מגיע עם רגשות וציפיות, מחשבות וחששות משל עצמו. על פי רוב, הילדים טרודים בנושאים שונים מהנושאים המטרידים את הוריהם והם נוטים לאגור את דאגותיהם מבלי לדבר על כך. רק כשנדע מה מטריד את הילד נוכל לתת לזה מענה.
לכן, הזמנה לדבר על הדברים ופיתוח שיחה סביב הרגשות והציפיות הינם קריטיים. זה לא תמיד קל כל כך, כיוון שלרב, לילדים לא קל לשתף בצורה מילולית ישירה ולעתים שאלות ההורה גורמות לילדים להסתגר ולתת מענה מצומצם, בשל כך יש חשיבות ללמוד כיצד להעלות את הנושאים הללו לשיחה, בדרכים עקיפות ויצירתיות.
רעיונות שתוכלו ליישם בעצמכם:
1. שימרו על הסקרנות של הילדים והפכו את הלמידה למקור של כיף והנאה.
2. הרשו לעצמכם לנצח אותו במשחקים. כך יוכל להתנסות ולתרגל הפסד בצורה מותאמת.
3. שאלו את עצמכם היכן תוכלו להגביר את מידת העצמאות שלו. אולי בתחום האכילה, אולי סביב הלבוש או ההתארגנות.
4. מצאו דרכים משחקיות לתרגל היכרות עם אותיות ומספרים.
5. בבואכם לארגן פינת למידה בבית, ארגנו אותה כך שתתמוך בתהליך למידה יעיל והפחיתו הסחות סביבתיות.
ואיך בכל זאת מלמדים את הילדים לאחוז בעיפרון? צפו:
הכותבת היא בעלת הקליניקה לריפוי בעיסוק אופטימי, מפתחת הסדנה "הורים בילקוטים"
