צעדת ה-1 במאי: "אנחנו נביא את השינוי"
5,000 בני נוער מתנועות שונות צעדו בתל אביב ביום הפועלים במחאה על ניצול בני נוער, צעירים ומבוגרים בשוק העבודה. אחד מהם סיפר: "להילחם בניצול זאת עבודה קשה, אני יודע את זה על עצמי"
מעל ל-5,000 בני נוער, חברי תנועות הנוער העובד והלומד ודרור ישראל, צעדו אחר הצהריים בצעדת ה-1 במאי המסורתית מרחבת בית אריאלה בתל אביב לרחבת בית ההסתדרות ברחוב ארלוזורוב. השנה צעדו האלפים, מלווים בנציגי ארגוני העובדים וההסתדרות, בסימן "המאבק בניצול בני נוער, צעירים ומבוגרים בשוק העבודה".
במהלך הצעדה הניפו הצועדים דגלים אדומים וערכו מיצגים הממחישים את תופעת הניצול בעולם העבודה. כשהגיעו לבמה ברחבת בית ההסתדרות, הוענקו תעודות הוקרה עבור התאגדויות מובילות וחדשות שקמו בשנה החולפת. "אתם מסמנים את השינוי החברתי", אמר יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן לצועדים. "כולנו צריכים חברה שיוניות ולצמצם פערים שיובילו לראות את האדם העובד. אתם דור העתיד שמסמן את זה ואנחנו סוללים לכם את הדרך. כשאני רואה אתכם אני מאמין בעתיד טוב וורוד למדינת ישראל. זה יום חג שמסמן סולידריות ושיתוף. יש לנו כאן אמירה ברורה והיא שאנחנו נביא שינוי חברתי. זה בידיים שלנו".
ניסנקורן הוסיף: "העלינו את שכר המינימום בעוד אלף שקלים, נעשה שינוי בעובדי הקבלן שכבר התחלנו, נדאג שיראו את המוגבלים ויקבלו אותם כשווים, נפעל ונלחם שנשים עובדות וגברים ירוויחו אותו שכר עבור אותה עבודה. החובה שלנו לדאוג לגמלאים כי אלו הם אנחנו".
אסתר אביט (17), תושבת לוד וחברה בהתאגדות עובדי בורגראנץ' ובגרעין "רוג'ום" של הנוער העובד והלומד, סיפרה על הקמת התאגדות עובדים בסניף בו עבדה. "במציאות שבה מתייחסים לנוער ככוח עבודה זול וזמין, קל מאוד לפגוע בנו ולא לראות אותנו. במציאות כזו ההתאגדות שלי שומרת עליי. אני לא שקופה. בזכות עבודה משותפת של הסתדרות הנוער העובד והלומד, ההתאגדות וההנהלה - בורגראנץ' היום זה מקום עבודה טוב יותר".
נור סועאד (21), תושב הפזורה הבדואית בצפון, ספר על הצטרפותו לפעילות הנוער העובד והלומד. "לפני שהגעתי לתיכון עמל שמשון, עבדתי בתנאים לא תנאים, ורק בעבודה בבית הספר הבנתי שאני לא עבד של אף אחד ולא ינצלו אותי", אמר. "סיפרתי לנציג
הנוער העובד והלומד בהסתדרות שעבדתי כשומר לילה בחברת עפר וניצלו אותי בעבודה. אחרי שלוש שנים של מאבק משפטי ניצחתי. להילחם בניצול זאת עבודה קשה, אני יודע את זה על עצמי".
1 במאי, יום חגם הבינלאומי של הפועלים, נקבע בוועידת האינטרנציונל השני בפריז ב-1889. המועד נבחר לזכר השביתות וההפגנות שפרצו בשיקגו במאי 1886 בתביעה להנהגת יום עבודה בן שמונה שעות. בהתנגשויות עם המשטרה נפצעו ונעצרו אז עשרות. שמונה ממנהיגי השביתה נידונו למוות, וארבעה מהם אכן הוצאו להורג. ב-1887 נקבע 1 במאי כחג העבודה על ידי פדרציית הפועלים האמריקנית. התאריך צוין כחג רשמי במדינות הסוציאליסטיות, ובראשן ברית המועצות לשעבר.