הסיכוי לשינוי חברתי מתחיל בך. פרשת שבוע כלכלית

פרשת קדושים פותחת במספר חוקים חברתיים העוסקים ביחס בין המעמדות. בין העני לעשיר, בין החשוב לדל, ובין אדם לחברו.

טורים נוספים במדור פרשת שבוע כלכלית :

על 7 עקרונות בייעוץ כלכלי. פרשת שבוע

פרשת השבוע: גבולות הרגולציה והרגולטור

כפי שמופיע בפרק יט, פסוק ט: וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט: וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם: לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ: וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹקֶיךָ אֲנִי ה': לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר: לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹקֶיךָ אֲנִי ה': לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ: לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ה': לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא: לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה':

מצוות לקט, שכחה ופאה הינן מצוות חברתיות המבקשות מכל בעל שדה, להשאיר חלק מהתבואה לעניים - שיוכלו לבוא ולקחת. המטרה במצווה היא לזכור ולדעת שאלו שאינם יכולים להרשות לעצמם להחזיק שדה - גם להם יש להם זכות קיום, ויותר מכך - על בעל השדה יש חובה לדעת שלא הכל משלו, ומשם ההצדקה המוסרית האלוקית שגם העני יאכל משדהו.

כמו גם הציוויים: לא תעשק את רעך ולא תגזול, לא תלין פעלת שכיר - שמסבירים כיצד כח יכול ליצור עוול ולא רק חוסר שיוויון מעמדות.

שוויון הזדמנויות ממשי - רק ממקום של שיתוף

אולי נוכל למצוא בפסוק לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול - את מקור העניין. המעמדות אשר מבטאים עניין חברתי וחיצוני יכולים ליצור מציאות קשה מאד בה לגדול יש כח כה רב עד כי "לא נעים" או "לא נח" לשופט לפסוק כנגדו, בעוד לדל, שאין לו אמצעים להשפיע, ואין לו מעמד חברתי - ולכן אפשר לרמוס אותו ברגל גסה. זהו יסוד חשוב מאוד עליו יש להקפיד ולשמור מכל משמר.

העולם החברתי-כלכלי מבוסס על מעמדות באופן טבעי (כחלק מחיינו כאנשים חברתיים). תפיסה אנושית בה האדם ה"גדול" הוא האדם העשיר, בעל הכח, בעל ההשפעה משלה אותנו ביחס שאנחנו נותנים גם לו, וגם לזה שלא.

האם נכון תמיד להעמיד את זה מול זה? נראה שהתורה מצווה אותנו שלא. סוף הפסקה מתמצתת לנו את עיקר העניין - לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ... וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'. האפשרות לראות באחר את מה שאני רואה בי היא האפשרות ליצור שיוויון אמיתי בין אנשים.

מה מניע את האדם בתוך החברה בה הוא חי? האם עולם החומר? האם העובדה שהוא בעלים של שדות? האם העובדה שיש לו בית יותר גדול? נכסים? או שמא העובדה שכל אדם נברא בצלם ולכל אדם יש לתת הזדמנות שווה להצליח?

לעיתים נדמה, שאם אדם התחיל את חייו ב"רגל שמאל", באופן שנראה שלא יתאפשר לו לצמוח - זה אדם כושל, אדם שהחברה תוקיע אותו ולא תכבדהו. אך למעשה, באם ניתן לאותו אדם הזדמנות נוספת, ועוד הזדמנויות נוספות - הרי שהיחס שהחברה תתן לו היא של אדם אהוב.

הנקודה בה האדם מפסיק להאמין בעצמו - זוהי נקודת השבר הגדולה. מתן הזדמנות לאותו אדם שנשבר אינה ממקום של התנשאות ("אני הגיבור יכול להוציא אותך מהבור"), אלא ממקום של שיוויון, של "גובה עיניים". לפסוק: ואהבת לרעך כמוך, כפי שמתאר רש"י בפירושו: "אמר ר' עקיבא, זה כלל גדול בתורה" - יש המשך. אני ה'. אני יכול לאהוב את האחר כפי שאני אוהב את עצמי, אבל האהבה של עצמי צריכה להיות כנה ואמיתית - ולכך "אני ה'" - יש מי שבוחן כליות ולב לראות שאכן אני אוהב את עצמי, ומתוך זה אני אוהב את האחר. מתוך יכולת לתת לאחר את שיוויון ההזדמנויות שמגיע לו ולא בשל רחמים עליו.

נראה שמתן הזדמנות אמיתי בא ממקום של תהליך משותף. בכדי לעבור שינוי בחיי, אני נדרש לתהליך. בכדי לסייע לאחר לעבור שינוי - אני עדיין נדרש לתהליך אישי שלי יחד עם האחר. זהו השיוויון.

לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל - הווה אומר, אל תתן לחיצוניות לשלוט בתוכך. אל תתנשא ואל תכבד. תהיה שם.

הכותב הינו מנהל מחוז מרכז, ירושלים והדרום של ארגון פעמונים