מלכוד 28 בדרך לטסט

כל הכבוד. עשית את זה. טופס ירוק. תיאוריה. עשרים ושמונה שיעורים. שלושת אלפים ארבע מאות ושישים שקלים עלה לך התענוג המפוקפק, אבל חייך, עשית את זה! עכשיו לפי החוק הרשמי של מדינת ישראל, אתה רשאי לגשת לטסט נהיגה רשמי ולקבל את הרישיון שתמיד חלמת עליו. עכשיו תוכל להתעורר בבוקר, לשבת על ההגה, לסובב את המפתח, להתענג על רעש המנוע הנכנס לפעולה, להוריד במלוא הביטחון את בלם היד, ופתאום להיזכר שמאז אותו השיעור ה-28 עברו כבר חודשיים, ואתה בינתיים בסוף השיעור הארבעים, בדרכך לקבוע את שני השיעורים שלך לשבוע הבא, ה-41 ו-42 במספר.

עוד בערוץ הדעות:

לא רק אכיפה: תנו לרוכבים שבילים בטוחים

יורשיה של האנטישמיות התיאולוגית

החוק שמונע שילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה

הפתרון לאנושות בידינו

שחרור ירושלים - אז והיום

מה השתבש בדרך אתם שואלים? אז בהתחלה אמרו לי ''ככה זה ללמוד נהיגה בתל אביב. הכי קשה אבל בסוף שווה את זה''. אבל השטויות האלו הפסיקו להשפיע אחרי השיעור השלושים, כשבאמת הרגשתי שאני יכול לגשת לטסט המיוחל. ''אני רק צריך ללטש אותך עוד שיעור אחד שניים ויש לך טסט'', נאמר לי בשיעור ה-32. פייר? התרגשתי. לא יכולתי לחכות לרגע שבו הוריי יסתכלו עליי בגאווה, ואבי סוף סוף יוותר על מושב הנהג ששירת אותו נאמנה וודאי קיבל כבר את צורת הגב שלו, וייתן לי, בפרצופי הזחוח ומשקפי השמש הילדותיות שלי, להסיע אותו לעבודה. עוד שני שיעורים. רק 260 שקל, והכרטיס פלסטיק הקטן והקדוש הזה יהיה כולו שלך.

אחרי השיעור ה-32 האמנתי שהטסט יבוא. הייתי עוד תמים וצעיר (וממש הייתי צריך את הכסף). כבר התחלתי להפיץ את הבשורה על בוא הטסט, אבל אז השילוב של מחסור חמור בטסטים ועומס אדיר של המורה מרח אותי, וכך אני נמרח עד היום:

שיעור 33

לשיעור הנהיגה ה-33 שלי נכנסתי בזון ממוקד ויצאתי עם חיוך על הפרצוף, שואל את המורה באגביות ''אז, מה עם הטסט?''. אבל גם אז הטסט לא הגיע. מסתבר שרשימת ההמתנה של המורה ארוכה, והטסטרים מאוד ''קמצנים'' לאחרונה עם הטסטים שהם נותנים לו. ''בקצב הזה, נראה כאילו גג חודש ויש לך טסט''. בסדר. גג חודש. נגיד 4 שבועות, אקח עוד שיעור אחד בשבוע, סכום פעוט של 520 שקלים, שודאי מתגמדים בצילם של ה4,160 ששילמתי עד כה. עוד חודש רוי. אתה לא יכול לסגת עכשיו. עוד חודש ותוכל לנסוע עם חברים לאן שבא לכם בחופשת הפסח, לנסוע לים, אולי גם לנסוע לטיול ספונטני עם חברתך לעתיד;

 אפילו סינג'ורים כמו לאסוף את אחותך מבית הספר נשמעים הרבה יותר מהנים כשאתה יכול לעשות אותם באוטו. עוד חודש רוי, ואת כל הסינג'ורים בעולם תוכל לעשות מאחורי ההגה. רק עוד חודש אחד.

החודש המדובר היה ינואר. אפריל עבר והטסט המדובר עוד לא הגיע. בחודשים האלה הספקתי להכיר מישהי, להיפרד ממנה, לבכות על זה, לצחוק על זה, להקליט 3 שירים ולהופיע פעמיים עם הלהקה שלי, לחגוג שני חגים ושני ימי הולדת לשני בני משפחה, לנסוע עם ביה''ס למשלחת לפולין, לחזור מפולין, להיבחן בערך 10 פעמים בביה''ס, לקחת 10 שיעורי נהיגה, לגלות שסוף סוף הגעתי למקום הראשון ברשימת ההמתנה (שהפכה כעת ליותר ארוכה מרשימת הירושה לכתר הבריטי) ולשמוע סוף כל סוף שהגעת לארץ המובטחת; הסתיימו חבלי המשיח; ישוע מנצרת מלך היהודים קם לתחייה: יש לך תאריך לטסט!

שיעור 45

התגברתי על הרצון לפתוח בקבוק שמפניה (אחרי הכל, שיעור נהיגה עם אלכוהול בוורידים ודאי לא ייגמר טוב) ונכנסתי לאוטו של המורה למה שחשבתי שיהיה אחד מהשיעורים האחרונים שלי. השיעור היה בסדר, וכבר תרגלנו נקודות אחרונות לקראת הטסט שכדאי לי מאוד לעבור, שכן אחרי 45 שיעורים שנמרחו להם כך אני מקבל את התחושה שאפילו למורה שלי נמאס ממני.

מאז אותו שיעור 45 נכנס ארגון הטסטרים לשביתה, וביטל את הטסט שעשיתי כ''כ הרבה ע''מ להשיג. כבר לא נשאר לי כסף או צורך לעשות עוד שיעורים, ולכן החלטתי שלא אחזור למורה שלי עד שתסתיים השביתה כדי להסיר חלודה ולהתכונן לטסט שהפעם בתקווה באמת יקרה. השביתה נמשכת זמן רב וסופה עדיין לא נראה באופק.

בזמן הזה עוד ועוד תלמידים מחכים לטסט, ובגלל הלחץ שנוצר אני לא יודע כמה זמן יעבור עד שבאמת אזכה להיבחן. בזמן הזה גם עקפו אותי תלמידים נוספים ב''רשימת ההמתנה'', ובגלל שאני לא נמצא יותר בשיעורים, כנראה יעקפו אותי עוד. איזו ברירה נפלאה עומדת בפניי: לחכות עד שהמורה לנהיגה ייזכר בקיומי (שכן עבר לא מעט זמן מאז שהוא ראה אותי בפעם האחרונה) או להמשיך לשלם 130 שקלים בשבוע רק כדי להיות שם ולקרקר לו באוזן כדי להיות הראשון בתור ברגע שהשביתה תסתיים.

אני לא בא לייעץ כיצד לסיים את השביתה, ובטח ובטח שאיני מתכוון להתערב בפוליטיקה ובבירוקרטיה

 שעומדת מאחורי הדברים. יש גדולים ומנוסים ממני בתחום ע''מ להתרכז בכך, אלא שהם שכחו שעליהם לעשות זאת. אני יודע שבני גילי עוד לא יכולים להצביע, ולכן הדעה שלנו שווה פחות בעיני כל מי שאחראי על העניין, אבל אני בכל זאת מקווה שזה יעיר מישהו שם למעלה מתרדמתו מכיוון שהמצב הזה בלתי נסבל, וחוזר על עצמו לעתים תכופות מדי.

אני עבדתי בקיץ. עבדתי קשה בשביל הכסף שלי. אני יודע שלא מקובל להגיד את זה בפומבי, אבל עשיתי בסביבות ה-7,000 שקלים. הבטחתי להוריי שהכסף הזה ישלם לי את לימודי הנהיגה. בינתיים הוצאתי 5,850 על 45 שיעורים, ובהתחשב בזה שטסט עולה 540 שקל ואצטרך עוד לפחות שלושה שיעורים לפניו, יוצא שכל הכסף שעבדתי בשבילו נעלם. וואללה? עדיף כבר אוטובוס.