בדיקת הדם שתגלה - כמה זמן תהיי פוריה
בדיקת דם חדשנית מבטיחה לחשוף מה מצב הביציות שלך ולחשב באופן אישי כמה זמן עוד נותר לתכנון המשפחה העתידית שלך. למי היא מתאימה, עד כמה היא מהימנה, והאם היא מקדמת את מצבן של הנשים או שמא מרחיקה מאיתנו את הפתרונות הרצויים?
"את אף פעם לא תתחרטי", אמרו לי כל הנשים הבוגרות באזור. והן צדקו. אף פעם לא התחרטתי שילדתי עוד לפני שסיימתי את התואר השני. אבל למרות זאת כן יצא לי לחשוב: ומה אם הייתי דוחה את הלידה? מה אם הייתי מבססת לעצמי קריירה אקדמית עם סטטוס, משכורת נאה ותואר שלישי לפני שהייתי פותחת בעשור של חופשות לידה, הנקות, מחלות ילדים וחופשות מהגנים שגרמו לקריירה שלי להיראות כמו מגרש של סולמות וחבלים?
אולי אם הייתי צעירה היום, הייתי מקפיאה ביציות ומממשת אותן שלוש שנים אחרי, אבל לפני עשרים שנה עדיין לא ידעתי כלום על הקפאת ביציות. כן ידעתי ש"השעון שלי מתקתק" ושהפוריות יורדת עם הגיל. כן שמעתי סיפורים על נשים שרצו ללדת וכבר היה מאוחר מדי, על כאלה שנכשלו גם בטיפול ההפריה הרביעי ועל כאלה שבעקבות הטיפולים ילדו תאומים ושלישיות, ולא תמיד כל העוברים שרדו. מי יודע, חשבתי אז, איזה גורל טומנות לי החצוצרות - ויצאתי לדרך.
קיראו עוד
המדריך המלא: כל מה שצריך לדעת על הקפאת ביציות
מה הסיכוי להריון מביצית מוקפאת? מדריך למתלבטת
טיפולי פוריות: איך זה מתבצע, מי זכאי ואיך מתחילים
שבועיים אחר כך, כשהמקלון הראשון שקניתי מימיי בבית המרקחת הראה סימן חיובי, הבנתי שההיסטריה הייתה לשווא. סטטיסטיקה היא לא נתון שאפשר לתכנן עליו חיים פרטיים וייתכן שבמקרה שלי היה אפשר לסיים בקלות עוד כמה דברים קודם, אבל אז איך יכולתי לדעת?
היום, כך נראה, דווקא כן הייתי יכולה לדעת. בדיקת דם חדשה מבטיחה להפסיק את מחול השדים שמתרוצץ בראשה של כל רווקה, קרייריסטית או מי שעדיין לא רוצה להיות אמא, ומתמקד בשאלה הרת הגורל: "כמה זמן עוד נשאר לי?".
הבדיקה הפשוטה מבטיחה לאפשר לכל אישה חלון הצצה למחסן השמור שבתוככי גופה, לאמוד את מספר הביציות שמחכות לה שם, כמו גם להעריך כמה מהן ימשיכו לשכון שם גם בעוד כמה שנים. ואת זה היא מבטיחה לעשות על בסיס קצב תקתוק השעון האישי של האישה ולא על סמך סטטיסטיקות ממוצעות על נשים בגילה, שהרלוונטיות שלהן אליה מוגבלת.
אם גם את תוהה כמה זמן פוריות נותר לך עד ש"תמצאי את האחד" או תשלימי את התואר השלישי, כדאי שתכירי את המסייעת החדשה לתכנון המשפחה בגיל הפוריות: בדיקת ההורמון האנטי מולריאני, או בקיצור: ה-AMH.
מה אומרים המאגרים
"ההורמון האנטי מולריאני (AMH) היה ידוע עד לא מזמן כהורמון שמשתחרר על ידי האשכים של עוברים ממין זכר כדי לדכא את ההתפתחות של המערכת הנקבית (רחם ושחלות), או בשמה הרפואי - המערכת המולריאנית", מסבירה פרופ' טליה אלדר-גבע, מנהלת היחידה לאנדוקרינולוגיה וגנטיקה של הפריון במחלקת פוריות והפריה חוץ גופית במרכז הרפואי שערי צדק.
"לפני כ-15 שנה התגלה שההורמון נמצא גם בדם של נשים בוגרות. מקורו בזקיקים קטנים (הזקיקים מכילים בתוכם ביציות) הנמצאים בשחלה ותפקידו למנוע הבשלה של כל הביציות בבת אחת, ובמילים פשוטות: לווסת את תהליך שחרור הביציות."
התובנות האלה היתרגמו בתוך זמן קצר לבדיקה שמדדה את ריכוז ההורמון בדם כדי לאמוד באמצעותה את כמות הזקיקים וללמוד ממנה על מאגר הביציות הכולל, או על מה שקרוי ברפואית: "רזרבה שחלתית".
הראשונים ליישם את הידע הזה היו רופאי פריון, שכבר בתחילת המילניום התחילו להשתמש בבדיקת AMH כדי לאמוד את כמות הביציות של נשים בטיפולם. במחקרים שערכה קבוצת החוקרים מהמרכז הרפואי שערי צדק בראשות פרופ' אלדר-גבע יחד עם קבוצות חוקרים אחרות בעולם, הם נוכחו לדעת שמנשים עם רמות AMH גבוהות קל יותר לשאוב ביציות, ונעזרו במדד כדי לקבוע את מינון ההורמונים שיש לתת למטופלת לצורך גירוי השחלה וייצור ביציות.
באופן תמוה נדרשו עוד כמה שנים עד שהתחילו להבין שהערכת מצב מאגר הביציות עשויה לעניין לא רק נשים בעיצומם של טיפולי פוריות, אלא גם את אלה שטרם הגיעו לשלב הזה ומעוניינות לתכנן את חיי המשפחה שלהן בהתאם למצב הפוריות שלהן - ולא של השכנה.
שחלה עם תאריך תפוגה
אני מסתכלת על בתי המתבגרת, זו ששועטת במעלה החיים, טורפת אותם ומשאירה אותם שלמים, זו שאינה מנהלת כלל עמודה עם תחשיב הפסדים, זו שנדמה לה שנעורים הם המצב הנצחי שלה, וחושבת - שתלך הבדיקה הזאת לעזאזל. האם תהיה בכלל הזדמנות בחיים שארצה להגיד לה: כדאי לך לבדוק כמה ביציות עוד נותרו לך?
האם באמת לבדיקה הזאת ייחלנו? אחרי הכל מדובר בבדיקה שמיועדת לכל אלה שאינן רוצות להיכנס להיריון עכשיו. וגם כאן יש גבול עליון, לאלה שעברו את גיל 38 הבדיקה הזאת מיותרת. הפוריות שלהן, מסכימים כל המומחים שרואיינו לכתבה, כבר נמוכה ורמות ההורמון שלהן לא יפתיעו. כך שקהל היעד הוא נשים צעירות יחסית, בנות 30, שמסיבות כאלה או אחרות עדיין אינן רוצות ללדת.
ברמה האישית הנשים האלה עלולות לחוש שהדביקו עליהן תווית "טוב לשימוש עד"... או סתם להילחץ. מעבר לכך, יש הסוברים שבדיקה כזו מסבה נזק חברתי. פרופ' יעל השילוני דולב, סוציולוגית מבית הספר לממשל וחברה באקדמית תל אביב- יפו, סבורה שבדיקה מהסוג הזה, כמו גם טכנולוגיות פריון אחרות, עלולה להרחיק את היום שבו נקל על נשים לשלב בין קריירה לאימהות. "כל הפתרונות הרפואיים, כולל הקפאת ביציות וטיפולי פוריות, דחוקים מאוד וצריך להיזהר איתם," היא מתרה.
"ברמה האישית יכולה להיות אישה שהקפיאה ביציות וזה היה הנס של החיים שלה, אבל את הקושי של נשים לשלב אימהות וקריירה צריך לפתור ברמה הציבורית ולא ברמה האישית. כדי לפתור אותו צריכים לעשות שינוי בשוק התעסוקה,שינוי ביחסים מגדריים, שינוי בחקיקה, כך שנשים לא ירגישו שהן צריכות לדחות את זה עד הרגע האחרון. הייתי רוצה שנשים לא יצטרכו לקבל 'פתק מהרופא' שעוד רגע נגמרות להן הביציות כדי שהן יוכלו ללדת מוקדם."
ואכן, על פי הנתונים של ה-CDC (המרכז לבקרת מחלות בארצות הברית), מאז שנות ה-80 ועד העשור הנוכחי חלה עלייה של 3.3 שנים בגיל הלידה הראשונה של נשים. ב-1980 עמד הגיל הממוצע על 22.7 וב-2013 קפץ ל-26. בישראל, הגיל הממוצע ללידה ראשונה ב-2013 היה גבוה אף יותר ועמד על ,27.5 לעומת 26.3 בשנת .2003
וככל שגיל הלידה מתאחר, כך גדל מספר הנשים שמגלות שזה מאוחר מדי כשהן מרגישות מוכנות. "הרבה נשים מגיעות אלינו לטיפולים או להקפאת ביציות, לפעמים אפילו לפני גיל 40-38 ומגלות שמאוחר מדי," אומרת פרופ' אלדר-גבע, "והן כועסות שאף אחד לא גילה להן את זה קודם."
הטעות הזאת נובעת הן ממידע לא מספק והן ממידע מטעה. המידע הלא מספק הוא החישובים הסטטיסטיים שמלמדים מה הסיכוי של אישה ממוצעת בגילך להרות. "החישובים האלה אינם נותנים מידע מספק," מסבירה פרופ' אלדר-גבע. "אחרי הכל בביולוגיה כל מקרה הוא לגופו, ואף על פי שיש נתונים שמראים מה ממוצע הסיכויים של אישה בגיל נתון להרות, יש סטיית תקן גדולה. אנחנו מחפשים דרכים לומר לכל אחת שמעוניינת בכך איפה היא עומדת בתוך קבוצת הגיל שלה."
אבל הבעיה הגדולה יותר היא המידע המוטעה. מתברר שהתרבות שלנו מפיצה אשליה שחלון הפריון ארוך בהרבה ממה שהוא. "נכון שבישראל הלחץ על נשים להיכנס להיריון גדול, וכולם מדברים איתן על השעון הביולוגי שלהן," אומרת פרופ' השילוני דולב.
"אבל מהצד השני גם משלים אותן שאפשר למשוך את הפריון עד אינסוף. כל הצילומים של נשים הוליוודיות בהיריון בגיל 40 שאף אחד לא מספר שהושגו מתרומת ביציות, כל הפנטזיות על כך ש-40 זה ה-30 החדש ו-50 זה ה-40 החדש, וגם האופן שבו מציירים לנו טכנולוגיות כמו הפריית מבחנה כטכנולוגיות שמסוגלות לעזור לנו להשיג היריון לנצח - כל אלה מחלחלים לתודעתנו וגורמים לנו לתכנן את חיינו על סמך מידע מוטעה."
במחקר שערכה פרופ' השילוני דולב בקרב סטודנטים היא ביקשה מהם להעריך מה הסיכויים של נשים בגילים מסוימים להיכנס להיריון. המחקר הראה שההערכה לגבי הסיכוי להרות הייתה אופטימית באופן לא ריאלי. גבוהה במיוחד הייתה הערכת היכולת להיכנס להיריון באמצעות טיפולי פוריות לאחר גיל .40 רק 11% מהסטודנטים ידעו שאימהות ביולוגית כמעט אינה קיימת מעל גיל ,45 ורובם לא היו מודעים לכך שטיפולי הפריה כמעט תמיד מסתיימים בלא כלום אחרי גיל .48
אשליית הביצית הקפואה
שחקנית חדשה יחסית באשליית ה"תמיד תוכלי ללדת" היא כמובן הביצית הקפואה, שנתפסת בעיני רבים כ"היריון בהמתנה." "לא כל הביציות שורדות את החימום וההפשרה, ולא כל אלה ששורדות את מעבר הטמפרטורות שורדות את המיקרו מניפולציה," מבהיר פרופ' עזאם פואד, נשיא האגודה הישראלית לחקר הפוריות, סגן מנהל היחידה להפריה חוץ גופית ומנהל השירות לשימור פוריות במרכז הרפואי תל, איכילוב.
"לא כל אלה שעוברות הפריה מתחלקות, ולא כל אלה שמתחלקות משתרשות." הנתונים האלה לא אמורים לצנן את היחס שלכם לביציות קפואות, אבל הם צריכים להבהיר שכדי שיהיה אפשר להתייחס ברצינות לביציות הקפואות, כדאי לפחות שתהיה שם כמות גדולה – יותר מ-20 ביציות. "יש נשים שמגיעות להקפאת ביציות מאוחר מדי, בגיל ,"41-38 מספרת פרופ' אלדר-גבע, "ולמרות שניתנים להן מינונים גבוהים של הורמונים, גופן לא מצליח לייצר יותר מ-2-3 ביציות, שהסיכוי להיכנס איתן להיריון נמוך מאוד, כמעט אפסי."
אם כך, האם אנחנו באמת לא מעדיפות שתהיה בדיקה שתספק לנו מידע מדויק יותר על השאלה הקריטית כמה זמן עוד נותר לנו? האם החשיבה הפמיניסטית שגורמת לנו ללכת על ביצים בכל פעם שאנחנו מדברות על ביציות, לא גורמת לנו להסתיר מהמון נשים מידע שיכול לעזור להן?
הבדיקה של הבדיקה
גם אם נשאיר לרגע בצד את סוגיית הפמיניזם ו"תאריך התפוגה של אישה" ונסכים שאנחנו רוצות לדעת את תחזית הפוריות שלנו, האם אכן בדיקת ההורמון האנטי מולריאני יכולה לספק לנו את זה? פרופ' פואד מסופק. "כשהכניסו את הבדיקה למעבדות התגלו בעיות בערכות השונות בפענוח התוצאות ובשונות של התוצאות," הוא אומר.
במילים פשוטות: מחקרים מראים שאותה אישה יכולה לקבל שתי תוצאות שונות בשתי בדיקות רצופות. אבל גם אם מדובר בחבלי לידה של הטכנולוגיה שייפתרו אולי בערכת הבדיקה מהדור הבא, פרופ' עזאם מעלה ספק עקרוני יותר.
לדבריו, הוא מסופק שאפשר בכלל להקיש מרמת ההורמון על כמות הביציות ועל הפוריות בכלל. "הורמון AMH-ה מופרש על ידי זקיקים בשלב שבו הם מתפתחים ומבשילים, בזמן שבו הם נעים מהמחסן הראשוני לתחנה של הביוץ," הוא מסביר. "גם אם נניח שרמות ההורמון יכולות ללמד אותנו כמה זקיקים יש לנו בשלב הזה, האם אנחנו יכולים להסיק ממספרם משהו על מספרם של הזקיקים הממתינים ליציאה במחסן עצמו? יש כאן קפיצה מחשבתית שלא בטוח שהיא נכונה."
אלא שמנגד יש לא מעט נתונים שמלמדים על כך שה"קפיצה המחשבתית" הזאת איננה "קפיצה באפלה" ושרמות ההורמון דווקא כן מעידות על כמות הביציות. לדברי פרופ' אלדר-גבע, שמחקריה בנושא ההורמון האנטי מולריאני התפרסמו בכתבי עת רפואיים מובילים בעולם, יש אוסף מחקרים שמעיד על כך שההורמון הוא דווקא כן מדד אמין לכמות הביציות בזמן נתון.
"יש לא מעט מחקרים על נשים בטיפולי פוריות שהראו שכאשר ריכוז ההורמון גבוה, קל יותר לשאוב ביציות", היא מסבירה. "יש אפילו מחקרים שהראו שרמות AMH גבוהות קשורות לסיכויים גדולים יותר להיריון מוצלח. בנוסף, יש מחקרים אחרים שמראים שיש מתאם בין רמת ההורמון בדם לבין כמות הזקיקים שנצפו באולטרסאונד". לעומתה, ד"ר איתי בר חוה, מנהל מרכז פוריות "מאלף ועד טף," סבור שהבדיקה פשוט מיותרת וכי את התשובה לשאלה כמה זמן עוד יש לך אפשר למצוא בכלל במקום אחר. "הגורם מספר אחת שיקבע את סיכוייך להרות הוא גילך באותה העת," הוא חורץ. "עדיף להיות בת 30 עם AMH נמוך, מאשר בת 40 עם AMH גבוה. לכן אין טעם לבצע את הבדיקה. מה שכדאי הוא שכל אישה בת 32-30 תקפיא לעצמה ביציות כמעין תעודת ביטוח."
פרופ' אלדר-גבע מסתייגת מהקביעה הגורפת הזאת. לדבריה, בגיל 30 יש שונות גדולה בין אישה לאישה ואי אפשר להתייחס להקפאת ביציות כמו אל דבר שכל אחת צריכה לעשות "ליתר ביטחון." "אין מדובר בפרוצדורה נטולת סיבוכים וסיכונים," היא מסבירה. "היא כרוכה בזריקות יומיומיות במשך כעשרה ימים ושאיבת ביציות בהרדמה כללית. לכן אמליץ על ההליך רק למי שנמצאת בסיכון לאיבוד מוקדם של הפוריות."
שאלה חשובה נוספת שכדאי לברר לפני שהופכים את הבדיקה לכלי לתכנון משפחה היא אם ריכוז ההורמון בדם שמודדים אצלך בגיל 30 מלמד משהו על הכמות שתהיה לך בגיל 35 ומעלה. על פי ד"ר בר חוה, לבדיקה אין יכולת ניבוי. "עדיין לא יודעים לנבא את 'שיפוע' הירידה ב-AMH לאישה הספציפית," הוא אומר. "כלומר יכולות להיות שתי נשים עם AMH תקין בגיל 30 באותו הערך, והאחת תמצא את עצמה עם AMH נמוך בגיל 35 והשנייה לא."
פרופ' אלדר-גבע חולקת גם על הטענה הזאת. היא אמנם מסכימה שדרושים מחקרים נוספים וממושכים, אך עם זאת לטענתה המחקרים שכבר התפרסמו, ביניהם מחקרים שעקבו אחר נשים במשך יותר מעשר שנים, הראו שריכוז נמוך של ההורמון בדם יכול לנבא מה יהיו רמות ההורמון בשנים שיבואו ואפילו עד כמה קרוב גיל המעבר. נתונים אלה מסבירים מדוע הבדיקה הולכת ותופסת את מקומה כ"בדיקת סקר" אמינה.
עם זאת, צריך לזכור שגם אם נצליח להוכיח שההורמון בדם מספק הצצה למחסן הביציות של נשים ויכול אפילו לאפשר לנו לדעת מה תהיה רשימת המלאי שם בעוד כמה שנים, ביציות )ובפרט מוקפאות( הן עדיין לא ילד.
"לכל היותר הבדיקה הזאת יכולה לסייע לנו לדעת מה הרזרבה השחלתית," מסביר פרופ' פואד, "אבל זה עדיין לא אומר הרבה על פוריות. כדי להיכנס להיריון יש חשיבות לא רק לשאלה כמה ביציות יש לך אלא גם מה האיכות שלהן, באיזה זרע הן נתקלות, מה מצב החצוצרה ועוד".
דומה שהבדיקה הפשוטה הזאת מביאה אותנו אל אחד הצמתים המרכזיים בעידן הנוכחי - המרוץ נגד השעון המתקתק והניסיון לייצר תואם בין דרישות החיים כיום לפיזיולוגיה הנשית באמצעות התערבות פולשנית כמו טיפולי פוריות והקפאת ביציות. האם הבדיקה הזאת שותפה למחלה החברתית הזאת או מונעת את החמרתה? קשה להחליט. מה שבטוח זה שעכשיו תצטרכי גם להחליט אם את בכלל רוצה לדעת היום כמה זמן עוד נותר לך.
איפה אפשר להיבדק?
פרטי: מעבדות זר (25 סניפים בפריסה ארצית), הרצליה מדיקל סנטר, אסותא
בתי חולים: המרכז הרפואי תל אביב (איכילוב), הקריה הרפואית רמב"ם בחיפה, המרכז הרפואי שערי צדק בירושלים
ואיך ייראה התינוק שלכם כבר מהתא הראשון? צפו:
לפנייה לכתב/ת 
