מירוץ החימוש באסיה: השקעות במיליארדים וקופון לייצוא הישראלי

מדינות מזרח אסיה התחלקו פעם לאלה העושות שימוש בטנקים רוסיים ואלה בטנקים אמריקניים. מדינות העולם המפותח של אותם ימים יצאו אליהן בכל כלי נשק נדרש, טנקי פטון מול T-55, רובי קלצ'ניקוב מול M-16, מיגים וסוחוי מול פנטומים ומטוסי F-5. העולם השתנה מאז, אסיה כבר לא מחולקת לאזורי השפעה של ברית נאט"ו מול ברית ורשה. כיום פועלים חוקי משחק אחרים ואיתם כלי נשק חדשים.

המצב הנוכחי אינו רגוע יותר. במפת הסכסוכים של המזרח נקודות רבות שמרביתן כוללות את סין כאחד המשתתפים. יש לה חזית פוטנציאלית מול יפן, טאיוון, פיליפינים, וייטנאם, רוסיה, מלזיה והודו. ישנו סכסוך קשמיר בין הודו לפקיסטן וכמה מתיחויות מדאיגות ברחבי דרום מזרח אסיה. כל אלה אינם חדשים, אך העלייה בהכנסות המדינות השונות בתקופה של גאות כלכלית במזרח מזרימה תקציבים גדולים להצטיידות הצבאות - מה שמגביר בתורו את פוטנציאל ההרס.

סין היא זו שמובילה את מירוץ ההצטיידות, עם תקציבי ענק שחלקם לא מופיע בפרסומים הרשמיים. חברת המחקר ואספקת הידע HIS מעריכה כי נכון להיום תקציב הבטחון של סין גדל ב-7% בכל שנה. בשנת 2010 הוא עמד על 134 מיליארד דולר, וצפוי להגיע בשנת 2020 לכ-260 מיליארד.

סין מככבת בפרסומים על התקפות סייבר - תחום שפעם היה עניין להאקרים והיום זרוע ככל הזרועות של הצבאות בעולם. היא מפתחת ומצטיידת בכלים מתקדמים, כולל מטוסי בקרה אווירית לאחר ביטול עסקת רכישת הפלקון מישראל לפני 16 שנה. מכירת מזל"טים למדינות עניות דוגמת ניגריה, פקיסטן ועירק.

בשנים האחרונות סין השיקה מטוס חמקן הקורא תיגר על מטוס ה-F-35 של ארה"ב, ונושאת מטוסים ראשונה שאינה מתוצרתה, אבל נראה שתהווה בסיס ליצור סיני בשנים הקרובות. היא מייצרת טנקים, טילי שיוט ומטוסי קרב. סין רוצה להגיע למצב של אספקה צבאית עצמאית מלאה, שואפת להיות מעצמה מובילה ומייצרת כמעט כל מה שצבאה צריך - צבא שהופך למודרני יותר ויותר בהשקעות אדירות.

סוללות טילים בים סין הדרומי(צילום: EPA)

סין כאמור שואפת לייצר הכל באופן עצמאי, אך גם רוכשת ממקורות זרים כאשר יש בכך צורך. לכן יזמה בזמנו את עסקאות הפלקון והמזל"טים שהתבטלו, שתיהן עקב לחץ מצד הממשל האמריקני. נכון להיום הוראות סיב"ט, האגף ליצוא ביטחוני של משרד הביטחון, אוסרות על יצוא ביטחוני מישראל לסין - מה שכן מתאפשר, מוגדר במסגרת תחום ה-Homeland security. אבל רבים בתעשיות הביטחוניות הישראליות יושבים על הגדר, צופים וממתינים ליום בו דברים ישתנו. מי יודע, אולי העובדה שהשגריר שלנו בבייג'ינג, מתן וילנאי, הוא גנרל לעבר, מבשרת משהו לקראת העתיד.

סין המובילה אך לא היחידה במירוץ החימוש

הודו, השואפת גם היא לעצמאות בתחום, היתה היבואנית המובילה בעולם בתחום החימוש בשנים האחרונות, (112 מיליארד דולר בין 2010 ל-2015), עם תקציב ביטחון שנתי של למעלה מ-50 מיליארד דולר.

הודו מעורבת בפיתוח מטוס קרב מתקדם בשיתוף עם רוסיה, מפתחת ומייצרת את טנקי הארג'ון (שהאיכות שלהם נתונה במחלוקת וזמן הפיתוח שלהם ארוך באופן תמוה) לצד יבוא טנקי T-92 מרוסיה. היא מייצרת את טילי השיוט ברהמוס ונושאות מטוסים וחותמת על עסקאות נשק רחבות היקף עם ישראל, שתורמות רבות להיקף הסחר בין המדינות.

יפן היא אולי המדינה המזרח אסיאתית בעלת המורשת הארוכה ביותר של יצור נשק באיכות עולמית. יש לה מורשת שנמשכת עוד מלפני מלחמת העולם השניה. חברת מיצובישי מייצרת ומשכללת מזה שנים טנקי מערכה, ומספקת בימים אלה את Type 10 המתקדם. היא מייצרת ספינות קרב מסוגים שונים, מטוסי F-2 ומטוסי F-15 אמריקניים בייצור מקומי. בימים אלה היא עסוקה בפיתוח ה"שינשין", מטוס קרב חמקן.

(צילום: AP)

תקציבי הביטחון של יפן גדלים בשנים האחרונות, והשנה תקציב הביטחון שלה מגיע ל-41.4 מיליארד דולר. החשש של יפן מסין גרם לה להכפיל את תקציב הביטחון. היא יודעת שמול הגודל של סין היא יכולה להסתמך רק על איכות, ובכך היא משקיעה. ההגבלה התחוקתית של יפן לרכוש נשק רק מארה"ב, שהתקיימה מאז ימי מלחמת העולם והכיבוש האמריקני, הסתיימה. היום היא פתוחה לרכוש ממדינות נוספות, ובכלל זה ישראל. ייתכן והסנונית הראשונה היא מכירת מערכת סייבר לאימון לחברת DNP היפנית מבית התעשיה האווירית.

דברים דומים קורים אצל השכנה שלה, דרום קוריאה, אשר תקציב הביטחון שלה עומד על כ-14.5% מכלל התקציב הלאומי, מה שמהווה סך של 48 מיליארד דולר. דרום קוריאה מעבירה עשרות אחוזים מתקציב הביטחון שלה לצבא האמריקני השוכן בבסיסים על אדמתה ומעניק לה הגנה. ובימים אלה היא מתמרמרת, ובצדק, על דבריו של דונאלד טראמפ, הרואה בה נצלנית החיה על חשבון משלם המסים האמריקני.

דרום קוריאה מייצרת טנקי "פנתר שחור" מתקדמים. היא ניסתה למכור לישראל את מטוסי האימון T-50 מתוצרתה, אך הפסידה במכרז לאיטליה. היא מתמודדת עם צבאה הענק של צפון קוריאה, שנאמר עליה שהיא לא מדינה שיש לה צבא, אלא צבא שיש לו מדינה.

הדרום נדרש לכל המאמצים התקציביים האפשריים על מנת לתת לכך מענה. הוא מפעיל למעלה מ-700 מסוקי קרב, מספר דומה של מטוסי קרב מתקדמים, כולל F-15 וטילים ישראליים שנועדו לתת מענה לקני התותחים הצפוניים שכבר גרמו לה לבעיות בעבר.

כל המדינות המפורטות הן הדוגמאות הבולטות, אבל בהחלט לא היחידות. וייטנאם, המצויה בסכסוך עם סין בים סין הדרומי, שוקדת על מודרניזציה של צבאה (שחלקים רבים בו משתמשים עדיין בכלי נשק סובייטיים מתקופת מלחמת וייטנאם), אינדונזיה רכשה מטוסי אימון מקוריאה (אלו שישראל בחרה שלא לרכוש), סינגפור הקטנה, המצויה בין שתי שכנות מוסלמיות גדולות ממנה בהרבה, משקיעה תקציבים עצומים בשימור איכותי של הצבא שלה, ומסתייעת לשם כך בנשק וייעוץ מישראל, ויש עוד ועוד.

חבית אבק שריפה שמחכה להתלקח

מחקר שנערך על ידי SIPRI, מכון חקר השלום שבסטוקהולם, מצביע על נתון מעניין: כלל מדינות המערב מצמצמות את תקציבי הביטחון שלהן בשנים האחרונות, וזה כולל בין השאר את ארה"ב, בריטניה, צרפת ואיטליה, אבל באותו זמן תקציבים אלה רק צומחים במזרח אסיה ובדרך כלל בעשרות אחוזים. המדינות הללו נערכות למלחמה הבאה והתקציבים שלהן מופנים בעיקר לרכש טכנולוגיות שדה קרב מתקדמות.

אנשי מכירות רואים באיזור את השוק המבטיח ביותר בתחום הנשק לשנים הקרובות. זה מתייחס כמובן גם לחברות הישראליות שכבר מוכרות למדינות רבות במזרח ויש להן שם טוב בתחום הטכנולוגי. הלקוחות הפוטנציאליים הן המדינות היותר מתקדמות ועשירות, שיכולות לשלם עבור המוצרים הישראליים.

יהיה מי שיגדיר את האזור כחבית אבק שריפה שמחכה להתלקח. אזור עם מאגרי נשק עצומים, תקציבים אדירים, דם רע בין מדינות רבות ומאזן נפיץ בין בנות הברית של ארה"ב לבין אלה של סין.

במהלך ההיסטוריה היו מקרים בהם מדינה פתחה במלחמה עקב חוסר יציבות פנימית ורצון להסיט את תשומת הלב החוצה. במקרה שזה יקרה לסין, היא תמצא את עצמה מול קואליציית מדינות שחוששות ממנה ונתמכות על ידי הצי השביעי של הדוד סאם. קוראים לזה "מלחמת עולם".

זוכרים את שיעור ההסטוריה אודות הסיבות לפרוץ מלחמת העולם הראשונה? כן, הבריתות שהפכו סכסוך מקומי למלחמה כלל עולמית. מה יקרה אם הדרישות לדמוקרטיה בסין, יחד עם ירידה בצמיחה הכלכלית שלה יאיימו על היציבות המשטר? 

הכותב, יועץ עסקי ובין תרבותי לשוקי מזרח אסיה, מכשיר עובדים ומאמן מנהלים לעסקים במזרח אסיה , מחבר הספר "המדריך הישראלי לעסקים בסין ", ועורך המדריך ליבוא מסין של אגוד לשכות המסחר