אהבה בצל השואה: "חנה פידלר - סנדר וולף ממתין לך בלודז'"
סנדר וולף תיקן דרגשים במרפאה, שם פגש את חנה פידלר, חולה ורעבה. אחרי שעזר לה להחלים השניים נשלחו למחנות שונים ושרדו את השואה. כאשר חזר ללודז', סנדר תלה כרזות בתחנת הרכבת וחיכה לחנה, עד שיום אחד היא הגיעה
במשך חודשים רבים אחרי המלחמה הגיע סנדר וולף מדי יום לתחנת הרכבת בלודז', שם הבטיח לחכות לאהובתו. הוא הכיר את חנה כאשר הייתה נערה חולה ורעבה, ואושפזה במרפאה של מחנה כפייה בזמן השואה. הוא עבד שם כנגר וטיפל בה עד שעזבה למחנה אחר. בסוף המלחמה היא מכרה שמלות שגנבה מבתים גרמניים נטושים, כדי לקנות כרטיס רכבת ללודז' - ולהתאחד עם סנדר.
סנדר וולף, יליד העיר לודז' בפולין, היה בן 26 כשחיילים גרמנים לקחו את כל בני משפחתו, בהם תשעת אחיו, לגטו שהוקם בעיר. בימיו הראשונים בגטו הצליח וולף להסתיר את רזונו החריג באמצעות מעיל גדול שלקח מאחד מאחיו. כשראה שהחלו לשלוח את הנכים והחולים אל מותם, הצהיר וולף שהוא נגר מקצועי ובכך זכה לאישור מעבר גם מחוץ לגטו, כדי שיוכל לתקן צריפים ודרגשי עץ.
באותה עת בעיירה אושמינה, חיילים גרמנים טבחו מאות יהודים, בהם בני משפחת פידלר. בת המשפחה, חנה בת ה-15, איבדה קשר עם כל בני משפחתה שנרצחו, נלקחה למחנה העבודה "אֶלָי" ומשם יצאה מדי יום לעבודת כפייה בסלילת כבישים. לאחר חודשים רבים בתת-תנאים חלתה חנה בטיפוס ואושפזה.
"הייתי מאושפזת במקום שהוא כמו בית חולים, ישנו שם כ-30 בנות על שלוש קומות של מיטות מעץ", משחזרת חנה בת ה-90 בשיחה עם ynet. "באחד הימים בא נגר, קראו לו סנדר וולף, שהגיע כדי לתקן כל מיני דברים. האחות אמרה לו שאני במצב מאוד קשה עם 40 מעלות חום ולא היו תרופות או אוכל. הוא היה בא כל יום, מביא לי אוכל, רוחץ אותי והולך בערב. הוא היה בן 30 ואני בת 15. הוא המשיך להגיע אליי ולתת לי אוכל, בזכותו הבראתי".
וולף מספרת כי רגע לפני שנשלחה למחנה בגרמניה בשנת 1944, אמר לה סנדר שהוא יחכה לה בעיר לודז', וכך עשה. "לקחו אותי במעבורת לגרמניה ושם עבדתי בהוצאת תפוחי אדמה מהאדמה. אותו לקחו למחנה אחר ויותר לא ראינו זה את זה. לפני שנפרדנו הוא אמר לי 'תדעי לך שאחרי המלחמה, אם אשאר בחיים, תחפשי אותי בלודז', שם גרתי'. הוא נשאר בחיים וגם אני נשארתי בחיים".
במשך חודשים רבים אחרי המלחמה סנדר הגיע מדי יום לתחנת הרכבת בלודז',
מחכה לאהובתו שתחזור אליו. הוא הכין כרזות: חנה פידלר – סנדר וולף ממתין לך בלודז'. חוסר הוודאות לא גרם לו לייאוש וההמתנה השתלמה בסוף. "כל פעם שבא טרנספורט הוא שאל את האנשים על הרציף בצעקות, 'אולי ראיתם את חנה פידלר?'", מספרת חנה, ומשחזרת איך הצליחה להגיע ללודז'. "אחרי ששוחררתי הגעתי לוורשה אבל לא היה לי כסף לקנות כרטיס לרכבת ללודז'. נכנסנו לבתים שהגרמנים נטשו, גנבנו שמלות ואותן מכרנו כדי שיהיה לנו מה לאכול וכסף לשלם עבור הנסיעה ברכבת. זה היה ביום ראשון, לקחתי חברה ונסענו ללודז'. סנדר מאוד שמח לראות אותי ואמר לי 'תשמעי, אין לי כלום ואת צעירה ממני. את יכולה להיות איתי ואני מסכים, אבל אם את לא, אני לא אהיה ברוגז איתך'. אמרתי לו שאני מסכימה, מה שאתה תאכל גם אני אוכל".
בני הזוג גרו בפולין כמה שנים לאחר המלחמה ועבדו במכירת פחם. בשנת 1949 עלו לישראל בטיסה של הסוכנות היהודית וקבעו את ביתם ברמת גן. בשנת 1989 נפטר סנדר. לבני הזוג שני בנים ונכדים רבים.
לפנייה לכתב/ת 
