אליפות במרחק נגיעה / טור
הלחץ המפחיד, הלב שירד לתחתונים ואנחת הרווחה בסיום ה-0:0. יובל קרני לא ישכח את החווייה עם אוהדי הפועל ב"ש במשחק העונה נגד מכבי ת"א
העיר באר-שבע עצרה מלכת. כלומר, כל דבר שהוא לא כדורגל נדחק לפינה. העיר הדרומית שנושמת וחיה כדורגל כל השנה עצרה נשימה למשחק אחד גורלי.
אחרי 40 שנה הבאר-שבעים הבינו שמשחק עונה אחד יכול להכריע את גורל האליפות. בפעם האחרונה חגגו כאן אליפות בקיץ 76' עם מאיר ברד, אליהו עופר והסקוררים אברהם נומה ושלום אביטן. מאז יציאת מצרים לא חיכו רבים כל-כך לבשורה. פייר, לא הגיע תורנו?
האמת, התיקו 0:0 עם מכבי תל אביב הוא כמו ניצחון מתוק על הצהובים במבצרם, בלומפילד. באר-שבע נלחמה, הציגה אופי של ווינרים והתאבדה על המגרש במשחק הכי חשוב שלה העונה.
אז היה לנו קצת מזל, בסדר. גם לנו מגיע לפעמים. הייתם צריכים לראות את האוהדים אחרי שריקת הסיום בתום 94 דקות משחק: איזה עול השתחרר מהם.
אפשר היה לתאר את מה שעבר על הבאר-שבעים השרופים במילה אחת: מתח. כ-400 אוהדים שרופים התקבצו בספורט-בר "גיגסי" מול 55 מסכי ענק, יציע מאולתר ועצבים בשמיים. המקום נצבע באדום. כמעט כל נגיעה בכדור של האדומים הקפיצה את האוהדים הרחוקים מבלומפילד. כל חצי מהלך היה שער בפוטנציה.
רוב האוהדים השרופים נאלצו להישאר בבית, כלומר בבאר-שבע. רק 1,500 עלו בהגרלה והצליחו להגיע לבלומפילד. תאיר (11) ועידן (7) עובדיה מלווים את באר-שבע בכל המשחקים: בית וחוץ. אתמול הם הגיעו יחד עם האוהדים השרופים ל"גיגסי".
"יש לחץ, זה מפחיד אותי. בשיעורים בכיתה לא יכולתי להתרכז בכלל", סיפרה תאיר. "הבעיטה של טל בן חיים הפחידה אותי מאוד. הייתי מעדיפה להיות בבלומפילד.
לבאר שבע מגיעה אליפות. אם לא ניקח אליפות אחרי 40 שנה, אז מה יהיה?".
המחצית הראשונה הייתה מאוזנת. לקראת סופה היו כמה הזדמנויות מקפיאות עצבים של מכבי. "זהו, אני קונה תיקו", מלמל אחד האוהדים שבכל התקפה של מכבי הסתובב לאחור. "כל התקפה של הצהובים הלב יורד לתחתונים".
במחצית השנייה האוהדים אדומים הרגישו תחת מטווח. באר שבע נלחמה. שיחקה על זמן והטריפה את מכבי. נכון, הצהובים היו טובים יותר בחלק השני של המחצית השנייה, אבל את הנקודות סופרים בסוף. עוד שלושה מחזורים לסיום והבאר-שבעים מפנימים סוף סוף אחרי 40 שנה: האליפות במרחק נגיעה.
לפנייה לכתב/ת 
