האלוף האולימפי שהשיב מלחמה
קארולי קרפטי לא התרפס בפני הנאצים והאנטישמים בהונגריה. הוא זכה במדליית זהב בהיאבקות באולימפיאדת ברלין 1936 כשניצח גרמני ושרד בגבורה את מחנה הריכוז. סיפורו של אלוף יהודי
בהיסטוריה של הספורט היו לא מעט יהודים שזכו במדליות אולימפיות תוך שנאבקו באנטישמיות, אבל סיפורו של קארולי קרפטי נחשב ליוצא דופן. הוא זכה במדליית זהב בהיאבקות במשחקים הזכורים לשמצה בברלין 1936, ובהמשך שרד את השואה.
קרפטי החל לעסוק בהיאבקות ועד מהרה הצטיין בתחום. בגיל 17 זכה באליפות הונגריה בסגנון יווני-רומי ובגיל 21 סיים במקום השני באליפות העולם. בהמשך זכה עשר פעמים באליפות הונגריה וארבע פעמים באליפות אירופה. באולימפיאדת אמסטרדם 1928 הגיע למקום הרביעי במשקל עד 62 ק"ג בסגנון יווני-רומי לאחר שנוצח על ידי הזוכה בזהב, האסטוני ולדמאר ואלי.
קרפטי נולד ב-1906 בבודפשט כקארולי קליין, אבל מאוחר יותר שינה את שמו לכזה שנשמע הונגרי יותר. בילדותו סבל מחוסר משקל, נראה נמוך וקטן מבני גילו ורופא המשפחה ייעץ להוריו לדאוג לכך שיעסוק בספורט על מנת שיתחזק.
לא נכנע לאנטישמיות. קארולי קרפטי
קרפטי החל לעסוק בהיאבקות ועד מהרה הצטיין בתחום. בגיל 17 זכה באליפות הונגריה בסגנון יווני-רומי ובגיל 21 סיים במקום השני באליפות העולם. בהמשך זכה עשר פעמים באליפות הונגריה וארבע פעמים באליפות אירופה. באולימפיאדת אמסטרדם 1928 הגיע למקום הרביעי במשקל עד 62 ק"ג בסגנון יווני-רומי לאחר שנוצח על ידי הזוכה בזהב, האסטוני ולדמאר ואלי.
באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 התחרה בסגנון חופשי במשקל עד 62 ק"ג וזכה במדליית כסף וכעבור שלוש שנים הוכתר כאלוף אירופה בסגנון חופשי בפעם האחרונה. גולת הכותרת של הקריירה שלו הגיעה כעבור שנה, באולימפיאדה אותה אירחו הנאצים בברלין ואשר בה השתמשו לצורך הפצת תעמולה.
על פי השמועות, קרפטי טען לפני התחרות: "אצא מכאן עם מדליית הזהב או שיוציאו אותי מת". היהודי שניצח 9:20 את המועמד לניצחון, הפיני הרמני פיהלימאקי (אלוף משחקי 1932), הגיע לגמר והנאצים ציפו שיפסיד שם לנציגם, וולפגאנג ארל. למורת רוחם, היהודי ניצח 1:2 וזכה במדליית הזהב. על פי העדויות, ארל עמד על דוכן המנצחים כשהוא מצדיע במועל יד, בעוד קרפטי סירב לעשות זאת.
אלוף אמיתי. קרפטי
לאחר פרישתו פנה קרפטי לקריירה של אימון בצל האנטישמיות הגואה בהונגריה. העיתונאי שאנדור שלומוביץ' תאר בכתבה שפורסמה ב"ג'ואיש אקשן מגזין" את החוויות של אביו באותה תקופה. הוא סיפר כיצד ב-1937 שהה אביו בעיר דברצן, שם ייעצו לו בבית הכנסת לא לחזור לבדו לבית המלון מחשש שיותקף על ידי אנטישמיים.
שלומוביץ' כתב שקרפטי פנה לאביו והבטיח ללוות אותו. הוא לא נראה לו גבוה במיוחד, אבל היה רחב ושרירי ואז הבין שמדובר באלוף האולימפי. השניים צעדו ברחוב כשלפתע תקפו אותם שישה הונגרים שיכורים. לתדהמת שלומוביץ' האב, קרפטי תפס בידיו שניים מהתוקפים והטיח אותם בחבריהם.
כשהחלו היהודים בהונגריה להישלח למחנות הריכוז הגיע קרפטי למחנה נדבירנה שבאוקראינה, שם נפגש שוב עם שלומוביץ' האב. האסירים במקום ייעצו לו לא להתחכם מכיוון שהשומרים החזיקו נשק ושלומוביץ' אף אמר לו "כאן הם לא נוהגים על פי החוקים של האולימפיאדה".
באחד הימים עבדו האסירים בקרבת הנהר. כשאחד השומרים האיץ בקרפטי למהר בעבודתו, המתאבק לשעבר חטף את נשקו, תפס אותו והשליך אותו מהגשר. השומר הנדהם דיווח על המקרה למפקדיו. האסירים כבר היו בטוחים שסופו הגיע, אבל לתדהמת כולם, המפקד שהתרשם מהתעוזה של קרפטי ומכוחו שלח למעצר את השומר, אשר למרבה הבושה הרשה ליהודי להכות אותו ובכך פגע בתורת הגזע הנאצית. קרפטי לעומת זאת נשלח למחנה אחר, שם הוכה קשות וכמה מצלעותיו נשברו.
קרפטי שרד את השואה, במהלכה הספיק לברוח ולהילחם עם הפרטיזנים. הוא חזר לבודפשט לאחר מלחמת העולם השניה, שינה את שמו בחזרה לקליין ושימש כמאמן היאבקות עד שנת 1967. בשנת 1982 קיבל עיטור כבוד מנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי דאז, חואן אנטוניו סמראנש. בנוסף, הוא שימש כחבר הוועד האולימפי ההונגרי מ-1945 עד מותו בספטמבר 1996 בגיל 90.
לפנייה לכתב/ת 
קארולי קרפטי
מומלצים
