מהכחשה לזכרון: ממשלת רומניה העבירה 1.3 מיליון דולרים ב-5 שנים לחקר השואה

הרב מרדכי ישראל טברסקי קרא השבוע: "75 שנים לטבח יהודי רומניה, ולא מגיע לניצול/ה להדליק משואה בעצרת הממלכתית?" קריאתו של הרב טברסקי הופנתה ליושבי הראש של "יד ושם", והיא מייצגת ציבור שלם של ניצולי שואה מרומניה, שטוענים לעוול שנגרם להם בשל אי ההכרה בהם כניצולי שואה לכל המשתמע מכך.

כתבות נוספות בערוץ הכלכלה

מי שמקדישה את זמנה ופועלה למען ההכרה בזכויות ניצולי השואה מרומניה, היא שגרירת רומניה בישראל בשנתיים וחצי האחרונות, אנדראה פסטרנק. בראיון מיוחד לקראת יום השואה היא סיפרה על הפעולות שממשלת רומניה עושה בשנים האחרונות כדי להנציח את פשעי השואה שנעשו בשטחה, ועל הפעולות שנעשות בישראל למען קהילת יוצאי רומניה בישראל, שמונה נכון להיום כ-600 אלף אזרחים, בהם 40 אלף ניצולי שואה.

למרות שאינה יהודיה, מגלה פסטרנק בקיאות מפתיעה בהיסטוריה היהודית בכלל והרומנית בפרט. היא משטחת את משנתה, אותה אפשר להגדיר כציונית, בעברית רהוטה.

"נולדתי ברומניה ב-1967, ועברתי את כל תקופות המפלגה הקומוניסטית הרומנית, עד שמהפכת דצמבר 1989 חיסלה את הדיקטטורה הקומוניסטית, והתחיל תהליך של דמוקרטיזציה במדינה", מספרת פסטרנק. לדבריה, "מאז שאני זוכרת את עצמי התעניינתי בשפות ותרבויות. מה גם שבתקופת נערותי ברומניה, היתה נטייה להבין את הדברים האסורים.

"בתקופת הקומוניזם של צ'אושסקו, הרשו ל"כוכבים של האוניברסיטה" ללמוד שפות עתיקות. למדתי לטינית, יוונית עתיקה ופילוסופיה, ותוך כדי שמעתי שיש עוד שפה, עברית, שהיא שפת קודש. סיקרן אותי לדעת את השפה, התרבות והדת היהודית, אלא שבאותה תקופה אסור היה ללמוד עברית, רק ערבית. נמשכתי לאסור, והתחלתי ללמוד אצל מורה פרטי את "הברית הישנה". הוא קיבל אישור מהמשטר להביא ספר לימוד, שהביא מהיידנברג. אתם לא יכולים להבין את ההישג הזה", היא מחייכת.

ב-1989, לאחר המהפכה ברומניה, פסטרנק פגשה מרצה יהודי, מבקר ספרות ידוע, וסיפרה לו שהיא לומדת בסתר עברית. הוא סייע לה לקבל מלגת לימודים בישראל, ובשנת 1990 הגיעה לראשונה לארץ לטובת שנת לימודים באוניברסיטה העברית, בהר הצופים, ירושלים. כשחזרה לרומניה, החלה ללמד עברית כשפת קודש, והופתעה, לדבריה, מכמות ההיענות. "עשרות סטודנטים רומנים, רבים מהם לא יהודים, נרשמו ולמדו בקורסים שלי. נושא הדת ריתק את כולם".

במקביל פסטרנק החלה לעבוד במשרד החוץ הרומני, ותוך כדי המשיכה בלימודיה ובגיחות ארוכות לישראל, במהלכן סיימה לימודי מזרחנות ויחסים בינלאומיים. "קיבלתי את תפקיד נספחת התרבות ליוצאי רומניה במשרד החוץ. תפקיד שאחראי על חידוש הקשר עם קהילות שאסור היה לדבר איתן טרום המהפכה ב-1989. היתה לי תקופה מרתקת של עבודה עם כל ארגוני יוצאי רומניה. ברור שהנושא המעניין ביותר היה השואה, שעד אז היה נושא נסתר". לדברי פסטרנק, "כשהייתי למנכ"לית משרד החוץ ברומניה, ביקשתי להגיע לישראל כדי לסייע כאן לארגוני יוצאי רומניה".

"למזלי, הוריי היו אנשי חינוך ותרבות, והיתה לנו בבית ספריה גדולה. לא דיברתי יותר מדי על מה שקראתי, פחדתי לסכן את הבית שלי, אך כך למדתי על היהודים, שבאותה תקופה ברומניה לא ממש הודו בזה שהם יהודים. הם פשוט היו חלק מהקהילה.

"ככל שהתעמקתי, התעניינתי יותר ויותר בשואת יהודי רומניה - נושא שלא דובר בו כלל באותה תקופה. עד למהפכה, לימודי ההיסטוריה ברומניה הסתיימו בתחילת מלחמת העולם השניה. כל מה שהתרחש לאחר מכן נעלם - לא דיברו על זה, לא כתבו על מיעוטים או הדת. כולנו היינו מחוסרי דת, ככה זה בקומוניזם".

עשרות שנים לא דיברו על הטבח שנעשה ביהודי רומניה בתקופת מלחמת העולם השניה. לא תועדו פעולות הרדיפה וההרג בהם כתוצאה מהאנטישמיות הרומנית, שנבעה מסיבות דתיות, לאומיות, כלכליות ופוליטיות, כמו גם רצונם של הרומנים הגויים להתנהג בהתאם להלך הרוח שהכתיבה גרמניה הנאצית.

אנדראה פסטרנק

נכון להיום, ממשלות רומניה וישראל מכירות כניצולי שואה באלו שהובלו למחנה "טרנסניסטריה", שהיה מחנה ריכוז גדול, בו נרצחו רבבות יהודים, ורבים אחרים נספו כתוצאה מתתי תנאים, מחלות, רעב, כפור ועבודת הכפייה. לפי חוקר השואה ההיסטוריון ז'אק אנצ'ל, מדובר במעל 400 אלף יהודים, כמחצית מהקהילה היהודית שהיתה ברומניה עד לעליית הנאציזם.

"אחד הרגעים המכוננים, שהעלו לסדר היום הציבורי את שואת יהודי רומניה, היה ב-2003, כשהנשיא דאז, יון אילייסקו, אמר בראיון שהשואה לא היתה ייחודית ליהודים והכחיש שהיתה שואה ברומניה", מזכירה פסטרנק. "הראיון איתו עורר תגובות קשות בישראל, בארה"ב ובעולם המערבי, ולאחר לחצים בינלאומיים הוא הקים ועדת היסטוריונים שדנה בסוגיה וגיבשה מסקנות מרחיקות לכת לגבי החינוך וההנצחה ברומניה.

"רק לאחר מכן החלה רומניה בפעולות ההנצחה, והחלו לצוץ המספרים הקשים. בעקבות כך, עלו אצלי שאלות כמו: איך דבר כזה יכול היה לקרות בתחומנו? איך זה שאנשים טובים נתנו יד לשואה נוראה כזאת? ומה היתה אחריות הצבא הרומני? זו היתה תקופה קשה. פתאם התחילו להבין מה באמת קרה ברומניה בשנים ההן. פתאם ידענו על הפרוגרומים ביהודים בערים הגדולות, שמענו על מחנות הריכוז של היהודים ורכבות המוות שנסעו מתחנה לתחנה בלי לעצור, עד שיושביהם מתו בתוכן".

"על פי הערכות חיים היום 11-7 אלף יהודים ברומניה, שלא כולם מודים ביהדותם. אבל אין להם מה לחשוש יותר. מערכת החינוך ברומניה גויסה לצורך הנצחת השואה. ילדים מגיל 12 לומדים על השואה. אין עוד הכחשה. לא עוצרים את ספרי ההיסטוריה במלחמת העולם השניה, אלא יש חובה להתייחס לנושא.

"זו כבר השנה השניה שבה מתקיים ברומניה חידון בנושא השואה, כמו שמתקיימות תחרויות במדעים. יש אתר הנצחה גדול בבוקרשט, ביתו של הסופר וחתן פרס נובל ד"ר אלי ויזל, יליד סיגט, הפך למוזיאון בנושא השואה. במרתף הבית פועל מרכז לימודים לציבור הלא יהודי בעיקר. רון לאודר הקים בית ספר יהודי יוקרתי ולומדים בו גויים. 

ביתו של אלי ויזל

"בכל 9 באוקטובר, היום בו יצאו רכבות המוות, מצויין כיום השואה הלאומי ברומניה. לקחת אחריות על תאריך שקשור להיסטוריה הרומנית זו לא החלטה קלה של הממשלה הרומנית. בעצם ההחלטה הם מודים שאיפשרו את רכבות המוות. נבנים בתי כנסת ואנדרטאות. הממשלה העבירה 1.3 מיליון דולרים בחמש השנים האחרונות לחקר השואה. יש תיאטרון שמעלים בו הצגות בנושא, שממומן על ידי המדינה. הממשלה פועלת להשבת הרכוש לניצולים".

אנדרטה לזכר השואה בבוקרשט

"נכון. כ-600 אלף מאזרחי ישראל אומרים: 'אני רומני'. כ-130 אלף, בני הדור השני והשלישי, ביקשו בשנים האחרונות וקיבלו אזרחות רומנית. יש הרבה אירועים על השואה הרומנית, יש ברית ערים תאומות וחילופי נוער. קיימים יותר מ-52 ארגונים של יוצאי רומניה. ישנו הסכם עם יד ושם לפיו פעמיים בשנה מגיעים לישראל מורים מרומניה שלומדים איך ללמד על השואה, גם זה ממומן על ידי ממשלת רומניה.

"הבעיה, שלא מכירים ביהודים שעברו את השואה כניצולי שואה. זה חטא קדמון, שמקורו בקומוניזם ששלט ברומניה. מאז המהפכה החל תהליך של שינוי המצב, אבל עדיין המצב מפלה את ניצולי השואה מרומניה".

"נפלו בין הכסאות"

קולט אביטל, יו"ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה, נולדה ברומניה ועלתה לישראל בגיל 10 לאחר ששרדה את השואה. אביטל הקימה ועמדה בראש ועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור והשבת נכסי קורבנות השואה. ב-2005 פרסמה את מסקנות והמלצות הוועדה, ובסוף אותה שנה העבירה בכנסת חוק שהקים את החברה להשבת הרכוש לקורבנות השואה. עד היום אותה חברה איתרה רכוש המסתכם בלמעלה ממיליארד שקל. אלא שהחוק לא מתייחס לניצולי השואה מרומניה. 

קולט אביטל

"ניצולי השואה מרומניה הם קבוצה שנפלה בין הכסאות", היא אומרת, "רק לאחרונה, בצו שהוסדר על ידי השר משה כחלון, הצלחנו שממשלת ישראל תעניק פיצוי חד פעמי לניצולי השואה מרומניה.

"מדובר בסכום חד פעמי של 3,600 שקלים לשנה, אלא שזכאים לו רק בעלי אזרחות רומנית, וחלק מהעולים ויתרו על האזרחות הרומנית כדי לעלות לישראל. נכון להיום, מתנהלים כ-50 אלף תיקים להשבת רכוש. אם הניצולים היו יכולים לקבל את הרכוש שלהם חזרה, הם לא היו חיים מתחת לקו העוני".

מה שמטריד את פסטרנק יותר מהכל, הוא החשש שהשואה עלולה לחזור. "לצערי", היא אומרת, "יש הרבה ישראלים שמתעלמים מנושא השואה. ההצעה על הורדת שעות לימודי השואה במערכת החינוך, חמורה בעיניי. בכלל, בעולם עדיין קשה להכיר באחר, בשונה. ומפה אני מסיקה שלא למדנו כלום. לפי מחקרים, לאחר שלושה דורות, הזיכרון עובר. עוד יש סיפורים על המלחמה, אבל הדור השלישי כבר חי במקום אחר. הוא שאנן, לכן יש מה לחשוש מזה שלא יזכרו מה קרה בשואה. הפתרון הוא לא להניח לנושא לרגע. להמשיך ללמד על מה שקרה, ולהפנים באמצעות החינוך".