על הקשר המתמשך בין מוזיקה לנאצים
מאז שנות ה-60 החלו להשתמש בסמלים נאציים בעולם המוזיקה. צלבי קרס, מועל יד וצבעי שחור ואדום הופיעו ביצירות והופעות של אמנים שונים, מדיוויד בואי ועד ניקי מינאז', אך לא מדובר בהבעת תמיכה ברעיונותיו של היטלר
בינואר 2014 דנו בישראל בהוצאת הכינוי "נאצי" אל מחוץ לחוק, בין היתר מאחר שהמילה איבדה מעט ממשמעותה הנוראית והפכה למושג שהפך שגור, אולי מדי, בקרב כאלו שניסו לתאר לרעה תכונות של קפדנות. הצעת החוק בנושא הצטרפה לתקנות שונות בחוק - לא רק זה הישראלי כמובן - שמגנות שימוש אגבי במונחים מעולם הנאציזם - ממועל יד ועד שימוש באיקונוגרפיה נאצית. אך בעולם המוזיקה הדוגמה האחרונה מתרחשת כבר לא מעט שנים - וממשיכה להתרחש גם היום.
למעשה, אם קיים תחום אוטונומי, טריטוריה בה אסתטיקה נאצית ופאשיסטית ממשיכה לפרוח - ללא ביקורת רבה מדי ובניתוק כלשהו מדוקטורינה נאצית, היא נמצאת בין גבולות עולם המוזיקה. מה שמוגדר כ"שיק נאצי", כלומר - התהדרות בסמלים נאצים למטרות סנסציה ולא כאמצעי להבעת תמיכה ברעיונות הרייך השלישי, נפוץ בקרב מוזיקאים, במינונים מסוימים, כבר מסוף שנות ה-60.
באמצע שנות ה-70, עם עלייתו של הפאנק כז'אנר מוזיקלי כמו גם דרך חיים, בריטניה ובהמשך ארצות הברית, התמלאו בסמלים נאצים שזכו לחשיפה - אפילו האדרה, מצד האמנים הגדולים של אותה תקופה. בהופעה הטלוויזיונית הראשונה של הסקס פיסטולס, למשל, לבש אחד מאנשיה חולצה שעליה צלב קרס. כמו "אופנות" אחרות - שחוזרות כעבור שניים-שלושה עשורים תוך שהן עוטות משמעות שונה מהמקורית, סמלים נאציים הפכו אופנתיים בקרב מוזיקאי פאנק.
ב-76' נסע דיוויד בואי, אחד שידע כמו זיקית להתאים את עצמו לרוח התקופה, לברלין, שם צרך הרבה סמים ובעיקר השכיח את דמותו של זיגי סטארדאסט - לטובת דמותו הדוכס הלבן הרזה שהוגדרה על ידו כ"סופרמן ארי נטול רגש".בהמשך טען שכל מה שאמר בראיונות ובהופעות פומביות באותה תקופה נעשה בהשפעת סמים ומחויבות עמוקה לדמות הדוכס, אבל אז נראה היה שהתחביב של בואי היה לעורר פרובקציות בזכות משפטים שאמר בשבח לאומיות וכמובן המשפט שיוחס לו, בו טען שאדולף היטלר היה כוכב הרוק הגדול מכולם. והיתה גם התמונה המפורסמת בה צולם בואי בתחנת ויקטוריה במחוות מועל יד. בראיונות אחרים הביע הזמר תמיכה ואמונה ברעיונות פשיסטיים וכמיהה לעלייתה של תנועה ימנית קיצונית.
בואי, אמן נאמן לצייטגייסט, בסך הכל שיקף את הלך הרוח התרבותי של אותם ימים - בעיקר את זה של מהפכת הפאנק, שאיתגרה את התפיסות הרווחות והעז להשתמש באותה סימבוליקה נאצית משוקצת בהקשרים אחרים. עבור בואי, השימוש הזה ייצג פטיש, אפילו מסר שהשווה בין מעמדם של כוכבי רוק ופופ לבין זה שזכו להם שליטים במשטרים טוטליטריים. מי שלא מבין במה מדובר ולא חווה הערצה אמיתית בחייו, כנראה מעולם לא ביקר בהופעת רוק אצטדיונים - בה לעתים המוזיקאים שעל הבמה זוכים למעמד מיתי ולקבלת פנים של קהל נאמן שיותר ממזכירה משטרים פאשיסטיים.
עולם המוזיקה השתמש בסמלים נאציים כאמצעי להבעת רעיון. תנועת הפאנק דגלה בכל דבר שהוא אנטי ממסדי - התנהלות שונה מאוד מהרעיונות הנאציים. הקשר בין הסקס פיסטולס לצלבי קרס - כמו זה של רוב להקות הפאנק, בעיקר נולד מצורך לזעזע. ניהליזם בצד, הפאנק היה מזוהה עם שמאל פוליטי אפילו קיצוני. ערבות הדדית, פתיחות מינית - ועוד שלל דברים שהמשטר הנאצי לא דגל בו.
לאיבאך. מטשטשים את הגבול בין אמירה אותנטית לביקורת
כמובן, בואי והסקס פיסטולס לא היו היחידים. בריאן פרי, שהגיע מעולם הארט רוק, הביע בעבר הערצה לבסיס המבני של המשטר הנאצי. יותר מזה - ב-2010 הוציא איש להקת רוקסי מיוזיק את האלבום "Olympia" - שחולק את שמו עם סרט שביימה ב-1933 לני ריפנשטאל, מי שהיתה מזוהה עם המשטר הנאצי. הלהקה הסלובנית לאיבאך משתמשת כבר משנות ה-80 בסימבוליקה נאצית - ומטשטשת לחלוטין את הגבול שבין אמירה אותנטית לבין ביקורת. לא ברור אם היא אכן עושה גלוריפיקציה למשטרים טוטליטריים או מותחת ביקורת חריפה על אותם משטרים.
בשנות ה-90 היה זה מרילין מנסון שחקר רעיונות פשיסטיים וקישר, ממש כמו בין דיוויד בואי בזמנו (וזו לא הפעם היחידה בה חיקה מנסון את בואי), בין דמות העריץ לדמותו של כוכב הרוק. באותן שנים - ותחת ביקורת קשה יותר שנבעה מעצם היותה גרמנית, להקת ראמשטיין הואשמה לא אחת בשימוש בסמלים נאציים - בין אם כאמצעי לעורר פרובוקציה ובין כדרך להציג תפיסת עולם.
זה כמובן לא נגמר שם. מדונה השתמשה בצלב קרס בווידאו ארט שליווה את סיבוב ההופעות של אלבומה מ-2012 MDNA, כדי לכסות באמצעותו את פרצופה של הפוליטיקאית הצרפתייה מארין לה פן. לפני שנה וחצי הוציאה ניקי מינאז' קליפ שכולו מחווה צורנית לנאציזם - כולל שימוש בולט בצבעים אדום ושחור וחיילים שעוטים סרטים אדומים על זרועם.
ויש עוד שלל דוגמאות, כולן ממחישות עד כמה הקשר בין נאציזם ומוזיקה הפך הדוק כבר מאז שנות ה-60 המאוחרות, כמעט בלתי אמצעי. מדי פעם מעורר מוזיקאי תורן סקנדל בעקבות שימוש באותה אסתטיקה מוקצית, אבל זה נשכח לו במהרה. דין כוכב הרוק אינו כדין הפוליטיקאי, אפילו השחקן. הגדיר זאת טוב מכולם למי קילמיסטר, סולנה של להקת המטאל האגדית מוטורהד, שהלך לעולמו השנה.
"Only" של ניקי מינאז'
קילימסטר אסף לאורך שנים שלל סמלים ועיטורים נאציים. הוא הואשם לא אחת בהיותו ניאו-נאצי, אבל התעקש במשך שנים כי לא כך ואפילו נפנף במנהל היהודי שלו. "מימים ימימה, האנשים הרעים תמיד לבשו את המדים היפים ביותר", אמר פעם בראיון." נפוליאון, הקונפדרציה, הנאצים. לכולם היו מדים רוצחים! המדים של ה-SS היו אדירים! הם היו כוכבי הרוק של אותה תקופה. מה לעשות? הם פשוט נראו טוב".
"אל תגידו לי שאני נאצי, אני אוסף מדים", הוסיף. "ב-1967 יצאתי עם החברה השחורה הראשונה שלי והיו עוד רבות מאז. אני לא מבין גזענות, זו אף פעם לא היתה אופציה עבורי. אני רק אוסף את החפצים האלה. אני לא אוסף את הרעיונות שמאחוריהם".
