נשארה בגטו: "אחי אמר לגרמנים שאני אשתו"
במסגרת פרויקט "זיכרון בסלון" אירח ברק חדריאן בביתו בתל אביב את רינה טרייביץ (92), ששרדה את הגטו בקרקוב, את אושוויץ ואת מחנה הנשים: "בסוף האמריקנים שחררו אותנו, אבל לאחי אני מחכה עד היום"
רינה טרייביץ (92), שהצליחה להימלט מאימי הנאצים באושוויץ, מעדיפה לכנות את עצמה "שורדת שואה" ולא ניצולה. הערב (יום ד') בזמן שהעם היהודי מתייחד עם זכר שישה מיליון הנרצחים בשואה, התארחה טרייביץ בסלון ביתו של ברק חדריאן בתל אביב. היא חלקה עם הקהל שבא לשמוע את סיפור חייה במסגרת פרויקט "זיכרון בסלון". ynet העביר את האירוע בשידור ישיר.
טרייביץ, ששרדה את הגטו בקראקוב, סיפרה: "היינו בטוחים שהצבא הרוסי ישחרר אותנו תוך יומיים, אבל זה לקח עוד ארבע שנים, אני זוכרת שאמי הייתה אומרת שאלוהים יעזור לכל היהודים ואני אחת מהם".
כאשר הוציאו אנשים מהגטו להשמדה הצליחו רינה ואחיה להינצל: "כבר ידענו מה זה גירוש. עמדנו אני והוריי, ואחי סימן לי לבוא אליו מעבר לרחוב. היה לו אישור להישאר והוא אמר לגרמנים שאני אשתו ומשום מה הם הסכימו שאשאר איתו. חשבתי בזמנו שאולי להורים שלי היה יותר קל למות בידיעה שהילדים נשארו בחיים".
מהגטו התפצלו רינה ואחיה, שהצטרף למחתרת הפולנית. רינה הועברה למחנה עבודה: "עבדנו בעבודות פרך. הפכנו סלעים לחצץ. היינו כ-17 אלף איש ואף אחד לא השמיע קול." ב-1944 העמיסו את רינה יחד עם 5,000 אנשים מהמחנה על רכבת משא לאושוויץ: "אלה היו קרונות של בהמות, היה חם וצפוף. כשהגענו פתחו את הקרונות וצעקו, וראינו ארבע ארובות פולטות אש. אמרו לנו להתקדם לאורך המסילה. עבדו שם, לא אנשים אלא שלדים עם מדי אסירים, שביקשו מאיתנו לחם אבל לא היו לנו. אחרי שהפשיטו אותנו וגילחו אותנו קעקעו לי את המספר על היד וכבר לא קראו לי רינה, כבר לא היה לי שם, הייתי רק מספר".
רינה שרדה גם את צעדת המוות מאושוויץ למחנה ריכוז לנשים, ושם ב-2 במאי, היא התעוררה והגרמנים נעלמו מהמחנה, "האמריקאים הגיעו ושלחו אותנו הביתה, ולאחי אני מחכה עד היום הזה".
חדריאן הוא דור שלישי לניצולי שואה מצד אמו. הם נפטרו כשהוא היה ילד, והוא לא הספיק לשמוע את סיפורם. כעת הרגיש חדריאן צורך לקחת חלק פעיל יותר בהנצחת זיכרון הנרצחים.
"התארחתי בשנה שעברה במפגש של 'זיכרון בסלון' והשנה הרגשתי שאני רוצה לקחת חלק יותר אקטיבי".
הוא אמר עוד כי "את הסיפורים על סבי וסבתי שמעתי מאמי ומדודותי, והשנה רציתי גם לתת הזדמנות לעוד אנשים להתקבץ בערב אחד ולהשתתף בתחושת הזיכרון של הנרצחים והניצולים. ההיענות למפגש ממש מדהימה, מגיעים בערך 40 איש ואני כל הזמן מקבל עוד ועוד פניות מאנשים שרוצים להגיע".
פרויקט "זיכרון בסלון" החל לפני שש שנים כיוזמה חברתית לציון ערב יום השואה בצורה קצת אחרת. הפרויקט מציע דרך חברתית ומרגשת לציין את זיכרון השואה. האורחים מוזמנים להשתתף במפגש אינטימי בסלון הבית בין חברים ואורחים, שנפתח בעדות של ניצול שואה או בן הדור השני. לעתים העדות היא מצולמת או כתובה, ובסופה מתקיים שיח פתוח בין יושבי הסלון על חשיבות זיכרון השואה בהווה ובחברה שלנו.
לפנייה לכתב/ת 
