"מרגש לגלות שאני לא לבד". הניצולה הערירית קיבלה משפחה חדשה
היא נשלחה מקורפו לאושוויץ, סירבה לברוח כדי להישאר עם משפחתה, נותרה עקרה בשל ההתעללות האיומה שחוותה, ולבסוף נשלפה מהתנורים בידי חייל אוסטרי "רגע לפני שהגרמנים לחצו על הכפתור". לאחר עשרות שנים ללא ילדים ובלי הקרובים שהותירה ביוון, השבוע גילתה נַטָה גטניו (93) משפחה חדשה. "זו הפתעה מיוחדת לאישה בגילי. אל תשכחו אותי". היינו במפגש המרגש
אף פעם לא מאוחר מדי למצוא משפחה. נַטָה גטניו, ניצולת שואה שחיה כבר שנים לבדה ונותרה עקרה בעקבות ההתעללות הקשה באושוויץ, גילתה שלשום (ג'), לאחר עשרות שנים ובעזרת פיתוח טכנולוגי של אילן יוחסין ישן בביתה, קרובי משפחה רבים שמעולם לא פגשה או ידעו את סיפורה. "מרגש מאוד לגלות שאני לא לבד", סיפרה. "זו הפתעה מאוד מיוחדת, הם מוזמנים לבוא ולבקר כל הזמן".
רושם ראשוני הוא דבר מתעתע, ובמקרה של גטניו קל מאוד להתבלבל. היא בת 93 אך נראית ונשמעת צעירה לגילה. על קירות הסלון והשידה תמונות רבות של מה שנראה כמו משפחה. תמונות ישנות בשחור-לבן של אנשים מבוגרים, תמונות בצבע של ילדים חייכנים מצולמים לצדה. במגירה מתחת לטלוויזיה שבה היא צופה מדי יום בטלנובלות מאופסנים תמיד צעצועים ומשחקים לקטנים, לכשיבואו.
דבר לא מעיד על העובדה שהיא לבד. כשנשאלה במסגרת מחקר על יהדות קורפו של חברת MyHeritage, סטארט-אפ המתמחה באילנות יוחסין, הציגה גטניו את תמונות הוריה שנספו בשואה ושתיקה השתררה לרגע. "ומה השמות של הנכדים?", נשאלה. "אלו לא נכדיי, לצערי אלוהים לא העניק לי את היכולת להביא ילדים לעולם".
את סיפור חייה הקשה כתבה גטניו בספר זיכרונות שחיברה לפני שנים רבות. "מקורפו לבירקנאו ולירושלים" קראה לספר הזיכרונות האישי שלה, וציינה כי "כל התשובות לשאלות על חיי – בפנים". הספר מתאר שלושה מקומות ושלושה יקומים מקבילים: המקום שבו נולדה, המקום שבו נשללה ממנה האפשרות להביא ילדים לעולם, והמקום שבו בחרה לחיות את חייה.
"הציעו לי לברוח, החלטתי להישאר עם המשפחה"
גטניו נולדה ב-1922 בבית קטן ליד סמטת פליאולוגוס שבקורפו, בתם של החייט אליו אוסמו ואשתו אסתר. השם שניתן לה על ידי הוריה, אֶפֲטִחִיָה (שמשמעותו מזל), היה שמה המקורי, אולם עוד בילדות דבק בה שם החיבה נטה (קיצור של פורטונטה). כשהייתה בת 16 נפטר אחיה הבכור ממחלה. נטה, הבאה אחריו מבין האחים, תפסה את מקומו כאחות הגדולה. מקומה החדש במבנה המשפחתי שיחק תפקיד מרכזי בטרגדיה שחוותה משפחתה.
את הרגע שבו פרצה המלחמה היא זוכרת היטב. "באחד הימים באוקטובר 1940 בא מורה לכיתה והודיע – 'פרצה מלחמה, הלימודים נפסקים'. מבחינת הילדים, זו הייתה מלחמה בין איטליה ליוון, איש לא תיאר לעצמו שהעניין קשור ליהודים בדרך כלשהי. גם אנחנו הזדהינו עם היוונים כשפרצה המלחמה. היינו יהודים עם חלום להגיע לציון אבל גם יוונים עם אהבה למולדת".
הגרמנים הובילו את היהודים באלימות גסה ואכזרית מטה, דרך מנהרות, אל רפסודות גדולות (צטרות). נטה, הוריה ואחותה הקטנה ראשל עלו על הרפסודה בידיעה שזו כנראה הפעם האחרונה שבה ייראו את קורפו. "אמרתי בלבי, 'שלום לך קורפו – לא אתגעגע אלייך עוד'", סיפרה. וכך החל המסע הארוך לאושוויץ.
לנטה היו עוד הזדמנויות לברוח. בפטרס ובחיידרי, שתי תחנות עגינה בדרך לתחנת הרכבת, ניסו פרטיזנים לסייע לה לחמוק. אך נטה, נאמנה להוריה, בחרה לסרב. "חייל איטלקי ששמר עלינו הציע לי לברוח, אמר שיעשה עצמו לא רואה ואני ארוץ לבית מסוים, שבו ייתנו לי המקומיים מחבוא. שאלתי – 'האם אפשר להציל עמי עוד שלושה אנשים?' והוא אמר שלא. סירבתי בנימוס והודיתי לו. הוא סינן Stupida, סובב גבו והלך".
"אם היית פה לפני שבוע היו עושים בך ניסויים"
"כשהייתי באושוויץ הצטערתי שלא היה לי האומץ לקום ולנסות להינצל בכוחות עצמי. אבל אם הייתי עושה זאת, היה מלווה אותי מוסר כליות כל חיי".
את הלילה שבו הגיעה הרכבת לאושוויץ נטה זוכרת לפרטי פרטים. "אבי בכה מאוד ואיבד את עשתונותיו. הוצאנו מן הקרונות כשזרקורים גדולים מאירים עלינו וכלבים נובחים, נשים וגברים הופרדו אלה מאלה. אחזתי בידיהן של אמי ואחותי, אולם השוטר הגרמני תלש אותי מידיהן והדף אותי לקבוצות הצעירות. הוריי וראשל פרצו בזעקות שבר. זו הפעם האחרונה שנפרדתי ממשפחתי. כנראה עוד באותו הלילה הושמדו עם מרבית מיהודיה היקרים של קורפו".
בחורה צעירה שגילחה את שערה הסבירה מיד לנטה לאן הגיעה. "יש לך מזל", אמרה. "את בחורה יפה, בשבוע שעבר לקחו מאה בנות מיוון לבלוק 10 לניסויים, אם היית פה לפני שבוע היו לוקחים גם אותך. תגידי תודה שניצלת".
נטה צוותה לאאוס קומנדו 555, שגזם עצים ליד הנהר הסמוך. פעמים רבות הגיעה לאפיסת כוחות, וכשנשמטו מידיה חפצים ספגה מכות איומות מהשומרים הגרמנים. "באחד הימים ניגש אליי קצין אס-אס ואמר: 'את יהודייה? בואי הנה'. עניתי: 'אני יהודייה, אני יהודייה!' הוא הורה לי להתכופף והצליף בגבי. 25 הצלפות קיבלתי ביום הנורא ההוא. הוא המשיך להכות ואמרתי לעצמי: 'אם אמות, לפחות שאמות כיהודייה אמיצה'". בשל המכות איבדה הכרתה לכמה ימים. היא התעוררה בבית החולים של אושוויץ בירקנאו, עם שברים וסדקים בכל גופה, כולל שבר בעצם הזנב. לימים התברר שהמכות הללו הן שפגעו לצמיתות ביכולתה להוליד ילדים.
"היה לך מזל שהגרמנים לא הספיקו להפעיל את התנורים"
לקראת סוף המלחמה היא נשלחה שוב בקרונות משא למחנה מאוטהאוזן באוסטריה. 17 ימים נמשכה הנסיעה, ללא מים ומזון, ומדי יום נדרשו היהודים לפנות מהקרונות את גופות האנשים שלא שרדו. בסוף המסע איבדה את הכרתה, כשהתעוררה גילתה שהיא נמצאת בידיו של חייל. "חשבתי שהוא חייל גרמני, לאחר שהתאוששתי מההלם והפחד אמרתי: 'מאמה מיה, גזונט, גזונט, ארבייט' (אני בריאה כדי לעבוד). 'את דוברת איטלקית, ילדה?' שאל החייל. עניתי שכן. הוא ענה שהוא חייל אוסטרי ושהגרמנים ברחו. התברר שהחייל מצא אותי והוציא אותי מתוך התנורים. "היה לכם מזל שהגרמנים לא הספיקו ללחוץ על כפתור ההפעלה של התנורים".
שתי אחיותיה של נטה, שנותרו בקורפו בזהות בדויה, המתינו לבואה עם סיור המלחמה. למרות החיבוק החם שקיבלה מאחיותיה, הרגישה גטניו שמקומה איננו עוד בקורפו, שהאי כבר לא בית עבורה. "עליי למצוא את אושרי בארץ ישראל", אמרה לאחיות, ועלתה ארצה באוניית המעפילים "חביבה רייך".
בישראל הכירה את ישראל גטניו, ניצול שואה מסלוניקי. השניים התחתנו והקימו בית, אך ללא ילדים. "כשהבנתי שהסיכויים שלי ללדת לא קיימים, רציתי לאמץ, אבל סירבו ואמרו לי שהכול בסדר איתי ושאין לי שום בעיה רפואית. כשחזרתי בגיל 40, עם מקצוע מכובד כמנהלת בבנק ועם רצון לאמץ ילדים, אמרה לי פקידה בעירייה שבגיל כזה כבר לא נותנים לאמץ".
אילן יוחסין עתיק הפך לפיתוח טכנולוגי
לפני כשנה וחצי נחשף סיפור הצלתה של משפחה יהודית מקורפו באי השכן אריקוסה. אנשי חברת MyHeritage שהיו מעורבים בחשיפת סיפור ההצלה החליטו לבצע מחקר מקיף יותר על הקהילה היהודית של קורפו ולחשוף סיפורים נוספים שמעולם לא סופרו. בין כל החומרים היה פריט היסטורי חשוב ומרתק שהיה משותף לרבים מהם בביתם: אילן יוחסין הבנוי בצורת שמש, מעגל בתוך מעגל. כל מעגל מסמל דור ובמעגל הפנימי ההורים המייסדים, במעגלים החיצונים הצאצאים החיים. לכל אדם הוקדשה גזרה, שגודלה משתנה ביחס לכמות הצאצאים שהעמיד.
אילן היוחסין הזה, שנעשה בכתב יד וששורטט במחוגה, היה זהה במבנהו אצל כולם ונדמה שהמקור היה תמיד אותו המקור, בשינויים קלים, שנעשו לרוב במחיקות טיפקס. הקהילה בקורפו הייתה למעשה משפחה אחת גדולה, שבה התקיימו נישואים בתוך המשפחה כדי לשמר את יהדותם של אנשי הקהילה.
כשגטניו הזמינה את אנשי MyHeritage להתבונן בחדר ההנצחה של יהדות קורפו, שהקימה במו ידיה בחדר השינה שלה, הם התרגשו לראות את אילן השמש תלוי על הקיר. האילן שלה הכיל מידע חדש על מאות אנשים. מנכ"ל ומייסד MyHeritage, גלעד יפת, שניהל את המחקר המקיף, לקח את המידע העשיר שנמצא באילן המיוחד הזה והצליב עם מאגרי מידע נוספים. באמצעות מחקר זה, שנמשך כמה שבועות, הוכפל גודלו של האילן המקורי של גטניו ועתה כולל כ-800 איש – כולם צאצאיו של אבי המשפחה סלומון סטרקי לוי מקורפו.
אחרי שנים של התמחות בגנאולוגיה ובניית מודלים מתקדמים לאילנות יוחסין, הבין יפת שיש במודל המסורתי שעבר מדור לדור בין יוצאי הקהילה היגיון פנימי מבריק. "מבנה האילן הזה שהומצא כנראה על ידי יהודי קורפו או קהילות יהודיות אחרות באירופה לפני מאות שנים, שרבים מוותיקי הקהילה מחזיקים באילן משפחתי שכזה, התברר כיעיל ביותר מבחינה מרחבית", אומר יפת. "מעולם לא חשבנו עליו עד שנתקלנו בו אצל יהודי קורפו. מהר מאוד הבנו שהמחקר הזה מאפשר לנו לא רק להחיות מחדש את ההיסטוריה של הקהילה, אלא גם לפתח פיצ'ר טכנולוגי המאפשר להציג היסטוריה משפחתית בצורה טובה יותר".
יפת ומתכנתי החברה ניגשו לעבודה, ובתוך כחודשיים פיתחו חידוש טכנולוגי - תרשים אילן שמש דיגיטלי, הכולל תמונות, המבוסס בדיוק על אותו אילן שמש ישן, ששורטט בכתב יד על ידי אנשי הקהילה היהודית בקורפו, במאה הקודמת. כעת, בזכות המודל ההיסטורי העתיק, מיוצר התרשים באופן אוטומטי ומבוסס על אלגוריתמים שמחשבים לכל אדם במעגל את מיקומו המיטבי, כדי לייצר את התרשים הקטן ביותר והברור ביותר האפשרי.
משפחה חדשה
לפני כחודש נפטרה אחותה של נטה, אירנה, בקורפו. נטה, השומרת מסורת, ישבה שבעה בביתה ללא מניין, ולצדה רק המטפלת המסורה מאריטס קולרין. את ערב פסח האחרון חגגה נטה בבית חברתה, שהיא ומשפחתה אימצו אותה לחיקם זה שנים רבות.
במהלך בניית אילן היוחסין, גילו אנשי MyHeritage כי באילן היוחסין העשיר שבנו עבור נטה, ישנם קרובי משפחה רבים שמעולם לא פגשה או ידעו את סיפורה. הם יצרו קשר איתם ושיתפו אותם במידע המשפחתי שגילו. אתמול הגיעו כולם אל ביתה של נטה, שנדהמה לגלות קרובים שלא הכירה מעולם, וכן קרובי משפחה שעמם נותק הקשר לפני שנים ארוכות.
בפגישה חשפו אנשי MyHeritage אילן יוחסין עצום בגודלו, שני מטרים אורכו, שבו הופיעו כל קרובי המשפחה יחד, במתכונת אילן השמש החדש. בזה אחר זה רכנו קרובי המשפחה, איתרו את מיקומם באילן השמש החדש וזיהו את הקשר המשפחתי לנטה. "מרגש מאוד לגלות שאני לא לבד", אמרה גטניו. "יש פה אנשים צעירים ונחמדים, יש אפילו חייל. אני כבר לא צעירה וזו הפתעה מאוד מיוחדת לאישה בגילי".
נטה ביקשה שזו לא תהיה הפעם האחרונה שכולם נפגשים. "אני כבר לא יכולה לצאת מהבית, אבל אתם תמיד מוזמנים לכאן. שבתות וחגים, תבואו לפעמים לבקר. אל תשכחו אותי". והם נשבעו לבוא.
לפנייה לכתב/ת 
