הגיבור, הנבלים האנטישמיים והדרמה. משחקי הלייבור
התבוסה בבחירות לשמרנים, הבחירה המפתיעה של "הסוס האפל" קורבין לראשות המפלגה, ההצטרפות של קיצוניים וניסיון הפוטש מאחורי הקלעים של חברים ממורמרים: הממסד בלייבור לא רוצה לאבד את המפלגה ויוצא למלחמת אחים ששיאה בחשיפת "אנטישמים" ובהבכת היו"ר האנטי-ישראלי
בכל סיפור טוב צריך כמה אלמנטים בסיסיים: גיבור, נבל ודרמה שהיא כמחול ביניהם עד לסוף הטוב או הטרגי. מה שקורה כיום במפלגת הלייבור הבריטית הוא סיפור טוב. יש בו גיבורים ונבלים, והדרמה שמתחוללת אינה נופלת משום סדרה מעולה. "משחקי הלייבור", אם תרצו.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
מערכה ראשונה - אש אלקטורלית ודם ההנהגה
שיא הבחירות הכלליות בבריטניה. הלייבור מובילים בפער קטן בסקרים. התחושה - ניצחון. אבל בבוקר שאחרי, התוצאות הראו אחרת. לא רק שהלייבור הפסידו, אלא הם התכווצו ב-24 אחוזים (רובם דרך איבוד סקוטלנד). הממשלה השמרנית בראשות דיוויד קמרון שמרה על כוחה עם 330 צירים, וכבר לא הייתה צריכה מפלגות אחרות כדי להקים קואליציה ולשלוט. מנהיג מפלגת הלייבור, אד מיליבנד, הודה בתבוסה וביושרה מוסרית הודיע על פרישה מתפקיד ההנהגה. דם ראשון הוקז.
בתבוסתה יצאה מפלגת הלייבור לבחירת מנהיג חדש כדי לעורר מחדש את הבסיס השבור. במרוץ התמודדו ארבעה מועמדים. שרת ההגנה ב"ממשלת הצללים" של הלייבור, איווט קופר. שר הבריאות ב"ממשלת הצללים", אנדי בורנהאם. שניהם חביבי הממסד ופייבוריטים ברורים לתפקיד ההנהגה. ג'רמי קורבין, "הסוס האפל" והסממן הקיצוני במפלגה. והאחרונה, השרה האחראית על מבוגרים וסיעוד בממשלת הצללים, ליז קנדל, שאולי ירתה ראשונה את ההכרזה על מועמדות, אך סיימה אחרונה.
במאבק המסעיר במפלגת הלייבור פתאום ראינו משהו חדש. קריאה ללייבור לוחמני יותר, הססני פחות משהציג מילבנד. אם תרצו, זה מזכיר מעט את הקמפיין האגרסיבי יחסית של ח"כ אראל מרגלית ממפלגת העבודה מול יו"ר המפלגה, ח"כ יצחק (בוז'י) הרצוג, שמוצג כמנהיג אנרגטי פחות. כשהסקרים הראשונים יצאו, הממסד היה בשוק. המסר של קורבין חודר לקהל. בין שבגלל הצורך למישהו שונה כל כך ממיליבנד הלא אנרגטי ובין שבגלל שינוי עמוק במיינסטרים של מפלגת הלייבור, דבר אחד היה ברור - יש לממסד בעיה. אנשי הממסד יצאו למפגן תמיכה ענק באנדי ברנהאם ובאיווט קופר. אך שום דבר לא עזר. הסערה האדומה כבשה את המפלגה ובגדול. 59 אחוזים הצביעו עבור קורבין, 19 אחוזים לבורנהאם ו-17 לקופר. דם שני הוקז. הממסד נפל, "הסוס האפל" הכניס את הקיצון למיינסטרים של מפלגת הלייבור. קופר וקנדל קיבלו את ההפסד, בורנהאם לא קיבל זאת היטב. זה היה אמור להיות הניצחון שלו, ותומכיו לא שכחו כיצד קורבין ניצח אותם. תזכרו, פה נשלף האקדח במלחמת האחים של הלייבור.
מערכה שנייה - האלים הישנים והחדשים
יום לאחר ניצחונו של קורבין, תחושת הטראומה בקרב תומכי הממסד בלייבור חלחלה לכל תומכיו. זו זכתה לחיזוק כשקורבין התחיל לבצע רפורמות במפלגה ולמנות רבים ממקורביו הפוליטיים לתפקידים משמעותיים ב"ממשלת הצללים" של הלייבור ובמזכירות המפלגה. "פוטש", קרא לזה טום ווטסון, חבר לייבור מרכזי, שנגיע אליו בהמשך.
נציגי הקהילה היהודית והארגונים החוץ-ממשלתיים לטובת ישראל והקהילה היהודית במפלגה נלחצו גם הם: "קורבין? הוא נתמך על ידי הקיצונים ביותר במפלגה; קומוניסטים, מרקסיסטים ואיסלאמיסטים". והייתה להם סיבה מוצדקת לחשוש.
אחת ההצהרות הידועות של קורבין היא שארגוני הטרור חיזבאללה וחמאס הם "חברים" שלו. בנוסף, קורבין סירב לקבל דרישה של כמה ארגונים יהודיים להתנגד לחרמות נגד ישראל. וכשמביטים על האנשים שקורבין הכניס פנימה למפלגה, היה ברור שזו תהיה "חתונה אדומה". בסיס התמיכה של קורבין הוא באיחוד בין האדום לבין הירוק, או בעברית - בין הסוציאליסטים לבין האיסלאמיסטים. לדוגמה, אחד מתומכיו הגדולים של קורבין, חבר מועצה של הלייבור בברדפורד, מוחמד שאביר, טען בבלוג שחרדים הם בין המשתמשים הכבדים ביותר בסחר בנשים וכמובן דאג לחדד שיש "שואה פלסטינית בעזה".
מערכה שלישית - החתונה האדומה
אך החגיגות של האדומים והירוקים לא יכלו לשרוד לזמן רב כל כך. הדעות המרוחקות כל כך מהציבור הבריטי רק החמירו את מצבה של מפלגת הלייבור בסקרים ולא שיפרו את מעמדה. זאת, בנוסף לדמויות הלא אהודות על ידי הממסד שהתחילו ממש לאחר בחירתו של קורבין להתארגן בתוך המפלגה כדי לדאוג לסיום כהונתו כמנהיג המפלגה. משיחותיי עם אנשים במפלגת הלייבור, שני כוכבים הובילו את ההתקפה: אנדי בורנהאם, שכזכור הפסיד בבושת פנים לקורבין, וטום ווטסון שיכול רק להרוויח מירידתו של קורבין. אם קורבין נופל, ווטסון הופך להיות המנהיג דה-פקטו של הלייבור עד לבחירת ההנהגה החדשה, תפקיד שנותן לו כוח חסר תקדים לתקופה קצרה, שבה יש לו יכולת לשנות מהלכים רבים של קורבין ולהחזיר את הלייבור לממסד.
מה שקורה כעת איננה עוד "חתונה אדומה", אלא מלחמת אחים של ממש בתוך מפלגת הלייבור. הממסד במפלגה הוכיח עד כה שיש לו את יכולת הארגון וה"שוט" להצליף את מרותו על המפלגה, אף שזו לכאורה כמעט שחמקה מידיו. קורבין, לפחות כך נראה, עדיין מתאושש ומעכל את הסערה שאליה נכנס. עכשיו רק צריך לראות מה יעשה קורבין ביום שאחרי שהסערה תעבור. האם ישרוד? האם הממסד ירוויח מחדש את השלטון? ימים יגידו. מה שבטוח הוא שמפלגת הלייבור חשפה בפנינו את מה שקורה בחלק ממפלגות המרכז-שמאל באירופה. מהפך "אדום-ירוק" שקט, שזוכה למאבק מטעם הממסד שלא רוצה לאבד את מפלגתו, רק כדי להיכנס למלחמת אחים שסופה איננו ידוע.
הדרמה הייתה, הנבלים האנטישמים התגלו, אבל מי הם הגיבורים? אלה הם היהודים ותומכי הקהילה היהודית בלייבור שאינם נכנעים לאנטישמים, אינם נכנעים לטרור האידיאולוגי. הם עומדים איתן, מחזקים את נציגיהם ונלחמים באומץ כדי לקבל בחזרה את מפלגתם מידי הקיצונים. משחקי הלייבור לא הסתיימו, העונה רק התחילה וצפוי לנו הרבה "דם, יזע ודמעות" בדרך.
וילהלם רוט הוא מנכ"ל המרכז לקידום יחסי ישראל-אירופה
לפנייה לכתב/ת 
