אוכל ק"ש: שרצקי יעזוב את הספינה הטובעת?
הבעלים של עירוני קריית שמונה התרגל לכך שקבוצת הכדורגל שבנה במו ידיו זוכה בתארים ונאבקת בצמרת. עכשיו, כשהיא בסכנת ירידה, מקורביו מבטיחים: "הוא לא ינטוש את הספינה"
הכישלון של עירוני קריית-שמונה גורם לאיזי שרצקי רגשות אשמה. אין בליגה שלנו בעלים כל כך מעורב בנעשה בקבוצה שלו באופן יומיומי כמוהו, וכמו שמגיע לו קרדיט על ההצלחות של המועדון הקטן מהצפון, כך הוא האחראי המרכזי להתרסקות העונה. ולא מדובר בנפילה קטנה: קריית-שמונה בסכנת ירידה ממשית.
אליפות היסטורית. גביע. פעמיים גביע הטוטו. אלוף האלופים. קריית-שמונה גרפה חמישה תארים מאז 2011, ובכל שנה הייתה קבוצת צמרת. אי-אפשר לקחת את זה משרצקי. מדובר באיש כדורגל בכל רמ"ח אבריו: הוא נתן את המושכות למאמנים צעירים כמו רן בן-שמעון וברק בכר, וידע לזהות שחקנים כישרוניים, להשביח ולמכור אותם לקבוצות גדולות. העונה הכל הולך לו הפוך.
שרצקי שיחרר בקיץ ובמהלך העונה יותר מדי שחקנים בכירים, וזה עלה לו ביוקר. נכון, כששחקן כמו שיר צדק מבקש להתקדם, קשה להגיד לו "לא". אבל כשמוסיפים לזה שמות כמו רועי קהת, רוג'רס קולה, ואחר כך גם וובה בראון — חייבים להביא להם תחליפים ראויים. שרצקי לא הצליח לעשות זאת.
השנה הוא גם טעה בבחירת המאמן. המינוי של סאלח חסארמה לא הוכיח את עצמו. המאמן הצעיר, בשנתו הראשונה על הקווים, לא הצליח להיכנס לנעליהם של קודמיו. כשפוטר, שרצקי בחר בשלומי דורה כמחליפו. איתו הידרדרה הקבוצה עוד יותר, ורק הפרש שערים מחזיק אותה מעל הקו האדום. "הכישלון שלי, אני בחרתי שחקנים", הסביר שרצקי לאחרונה. "מותר לקבוצה לא להצליח אחת לכמה שנים".
יש לא מעט בעלי בית בכדורגל הישראלי שמשקיעים מיליונים מכיסם. יענקל'ה שחר, אלונה ברקת, מיץ' גולדהאר, אמיר כבירי. דבר אחד משמעותי מפריד בינם לבין שרצקי: הם מחזיקים קבוצות עם פוטנציאל כלכלי אדיר, בסיס אוהדים גדול ונאמן, אצטדיונים נהדרים שמלאים בכל משחק. הם חותרים לאליפות כל שנה, להצלחה באירופה, לרווחים כספיים. הם עומדים בראש מערכות עם עובדים רבים. הם המנהיגים שמתווים את הדרך, אבל הם לא לבד.
אצל שרצקי המצב שונה לחלוטין. הבעלים בן ה-70 הגיע לקריית-שמונה לפני 17 שנה, ולמעשה בנה הכל בעצמו. לפי הערכות, מתוך כ-200 מיליון שקל שהשקיע בעיר, 150 מיליון הלכו לקבוצה בתקופה הזו. הוא לקח מועדון ממעמקי ליגה ב' והביא אותו לטופ של הכדורגל הישראלי, אבל אין לו מספיק עזרה. אין קהל תומך, אין הכנסות, אין עזרה מהרשות המקומית. אפילו דברים פשוטים לשדרוג האצטדיון העירוני, כמו מסך אלקטרוני ושיפוץ חיצוני, לא מתקבלים. אז מה באמת מחזיק אותו בקבוצה? ומה יקרה אם היא תנשור ללאומית?
בסביבתו מבהירים כי גם במקרה של ירידת ליגה, שרצקי לא יעזוב. "איזי אוהב מאוד את הקבוצה, הוא מרגיש שליחות גדולה ויודע שאם ינטוש את הספינה הזו, אף אחד לא ייקח אותה והכל ישקע. הוא מודע לעובדה שקבוצת הכדורגל לא תשרוד חודש בלעדיו, ולכן הוא לא חושב בכלל על אופציה לעזוב, גם אם היא תרד ליגה", אומר מקורב לבעלים. "להפך, איזי ימשיך להעמיד תקציב ראוי כדי להחזיר את הקבוצה לבמה המרכזית. איזי פשוט מאוהב בעיר".
גם היום, שרצקי עושה את הדרך ממרכז הארץ לקריית-שמונה כל שבת שנייה. זה מתחיל בשעות הבוקר המוקדמות, כשהוא יוצא עם אחיו אפי וחבר קרוב נוסף למשחקים של מחלקת הנוער. "זה הדבר שהכי מחזיק אותו בקבוצה", אומרים בסביבתו. "הוא נהנה
לראות את הנוער יותר מאשר את הבוגרים, הוא מתמוגג מההתקדמות של השחקנים הצעירים ומהפריחה שלהם". אחרי מנוחה במלון הגושרים, הוא מגיעים למשחקי הקבוצה הבוגרת. בשעת לילה מאוחרת הוא חוזר הביתה. השנה, במקרים רבים, הוא לא מחייך בדרך חזרה.
בשבת מצפה לקריית-שמונה מבחן קשה במיוחד: משחק ביתי אחרון העונה מול הפועל חיפה, שמשתפרת בשבועות האחרונים. אפילו אם תנצח, זה עדיין לא יבטיח לה סופית את ההישארות בליגה. עד כדי כך מצבה קשה. במחזור הנעילה מחכה לה משחק חוץ בעכו, שגם היא נלחמת על הישרדותה.
שרצקי מקווה שלפחות את העונה הוא יסיים עם חיוך. "אני עושה את זה 17 שנה, וזה תענוג של המשפחה", אמר אתמול. "קיבלתי על כך פרסים, שהחשוב בהם הוא פרס יגאל אלון, שאותו קיבלו גם טדי קולק וסטף ורטהיימר. אני מרוצה ממה שעושים, ולא ממה שכותבים".
לפנייה לכתב/ת 
