פושט רגל נרצח בפיגוע, אלמנתו תבעה מזונות

האישה דרשה לחייב את הנאמן על נכסי בעלה המנוח לשלם לה 16 אלף שקל מדי חודש. ביהמ"ש קבע שהיא תיאלץ להסתפק בקצבת נפגעי פעולות האיבה

עו"ד ירדנה בן שלוםפורסם: 05.05.16 , 23:53

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דחה לאחרונה תביעה של אלמנת טרור לקבל מזונות חודשיים מהנאמן שמונה לנכסיו של בעלה המנוח, שפשט רגל כמה שנים קודם לכן. השופטת ורד שביט פינקלשטיין קבעה שגמלת נפגעי פעולות האיבה שהיא מקבלת מספיקה לכסות על צרכיה.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

הבעל המנוח הוכרז פושט רגל ב-2007 ולכן מונה נאמן לנכסיו. ב-2010 הוא הכיר את התובעת והם נישאו, אך זמן קצר לאחר מכן נרצח הבעל בפעולת טרור. בתביעה שהגישה האלמנה ב-2013 כנגד הנאמן היא עתרה לקבל מתוך עיזבון בעלה המנוח מזונות של כ-16 אלף שקל בחודש עבור שכירות, כלכלה, ארנונה, חשמל, הוצאות רכב, טלפון נייד, דמי כיס ועוד.

תביעה

סירב לשלם את הכתובה לגרושתו: 'היא מורדת'

עו"ד מורן בריק מילר

גבר טען שנפרד מאשתו כי קיימה קשרים עם אחרים, קיללה אותו ולא טבלה במקווה. בית הדין הרבני דחה אותו והטיל עליו לשלם לה 55,555 אלף שקל

סירב לשלם את הכתובה לגרושתו: 'היא מורדת'

הנאמן התנגד בטענה שהאישה מקבלת מהביטוח הלאומי גמלת נפגעי פעולות איבה שיש בה כדי לספק את כל צרכיה הבסיסיים. כמו כן נטען כי חובות המנוח מסתכמים במיליונים, ונכסי העיזבון מכסים רק כ-10 אחוז מהם, ולכן גם אם התובעת זכאית למזונות - אין אפשרות לשלם לה אותם בפועל.

השופטת ורד שביט פינקלשטיין הסבירה כי הזכות למזונות מהעיזבון שונה באופן מהותי מהזכות למזונות מהחיים, והיא מתגבשת רק במקרה שבו הוכח שהמבקשת "נזקקת" ואינה יכולה לספק את צרכיה ההכרחיים.

לצורך בחינת ה"נזקקות" מתייחס בית המשפט לכמה פרמטרים כגון השינוי שחל ברמת החיים של המבקשת עם פטירת המוריש, הכנסותיו ורכושו, שווי העיזבון והאם למבקשת חלק כיורשת.

השופטת ציינה כי ההוצאות שפירטה התובעת בכתב התביעה נמוכות מההוצאות שפירטה בעדותה מבלי להסביר את הפער. כמו כן, הצרכים פורטו "על דרך ההגזמה וההפרזה" והתובעת לא הבחינה בין צרכים הכרחיים לבין לא הכרחיים. בשל התנהלות זו "יש קושי לתת אמון בגרסתה", כתבה השופטת.

ביחס לחלק מהוצאות התובעת - כגון טלפון נייד, דמי כיס והוצאות טלוויזיה - קבעה השופטת כי לא מדובר ב"צרכים הכרחיים" ולכן אין לכלול אותם בחישוב. נקבע שהוצאותיה ההכרחיות של התובעת מסתכמות בכ-7,000 שקל בחודש בלבד, ומכיוון שהוכח שהיא מקבלת מהביטוח הלאומי כ-9,000 שקל בחודש כגמלת נפגעי איבה, הרי שהסכום מכסה את צרכיה ההכרחיים והיא אינה "נזקקת".

השופטת ציינה שחובותיו של המנוח עומדים על כ-17 מיליון שקל, ובנוסף יש נגד העיזבון תביעת חוב של בנק דיסקונט בגובה 13 מיליון שקל. השופטת קיבלה את טענת הנאמן לעניין זה כי נכסי העיזבון עשויים לכסות חלק זעום מהחובות.

לפיכך קבעה השופטת כי גם אם הייתה מוכיחה התובעת את נזקקותה היא לא יכולה לממש את זכאותה וחוב המזונות היה נדחה אל מול החובות האחרים, ולכן מדובר ב"תביעה תיאורטית".

יתר על כן, הוסיפה השופטת, התובעת נישאה לבעלה כשכבר היה פושט רגל ושקוע בחובות כבדים, ורמת חייהם הייתה נמוכה. בנוסף, הוכח שבשל חובותיו המנוח התקיים מהכנסת התובעת והיה תלוי בה כלכלית ולא להיפך.