היעד הבא? "ריצה של כ-4,800 ק"מ"
אבינעם פורת מביא את סיפורו של קובי אורן, האיש שסימן וי על 1200 ק"מ והפך לכהן הגדול של הריצות למרחקים ארוכים בארץ. ראיון על האישה שבלעדיה לא היה עושה זאת, 21 שעות על המסלול ביממה והאוהל שהוא מביא מהבית
קובי אורן, פסיכולוג קליני מישראל, הוא אלוף העולם לשנת 2016 במרוץ רב-יומי ל-10 יממות. זה מרוץ סיבולת מעגלי על שטח קטן שבו נדרשים להשיג בפרק זמן קצוב (במקרה הנוכחי 10 ימים) כמה שיותר קילומטרים. 60 המשתתפים הגיעו מ-24 מדינות. היו שם כמובן הרבה אמריקאים, אבל גם רוסים, גרמנים, אוקראינים, משתתפים מלטביה, מנפאל ואפילו מונגוליה. תחרות בינלאומית פר-אקסלנס. האמריקני, שהגיע שני, הצליח לרשום לעצמו 717 מייל. כלומר, 38 מייל פחות מקובי אורן השווים ליותר מ-60 ק"מ.
מה השיא הבא שאתה מתכנן?
"ריצה של 3100 מייל" (קרוב ל-4800 קילומטר, א.פ).
מתי?
"בעוד שנתיים, כאשר בני הקטן יהיה בן 6 ואוכל להיעדר מהבית לכחודשיים".
היכן מתקיים המרוץ?
"בקווינס בניו-יורק".
איך זה מתנהל?
"נותנים לרצים גג של 52 ימים. כדי לערוב לביטחון של הספורטאים, מאפשרים לרוץ רק מ-6 בבוקר ועד 11 בלילה כל יום". רק.
קובי, איך אשתך הפסיכולוגית ורד מגיבה על הפעילות המטורפת הזו?
"בלי התמיכה שלה, זה לא היה קורה".
במשך השנים האחרונות הבאנו כאן במדור לא מעט שיאים. אשמורת משעל שהשלימה מרוץ של 200 ק"מ, בתחילת השבוע האחרון גלית בירנבוים-נבון, עובדת "אל על", שרצה ברצף 12 שעות בבאזל. אולם, עם כל הכבוד ויש הרבה כבוד, הן רק בבחינת היומן לסרט הבלתי נתפס של קובי אורן, הכהן הגדול של ריצות האולטרה-מרתון (יותר מהמרתון הרגיל, 42.195 ק"מ) שתפסו תאוצה בעשור האחרון בצורה מדהימה.
יש לו קליניקה פרטית בקריית-טבעון ובמקביל הוא פסיכולוג קליני בפנימיית אחוזת הילדים בחיפה. בשאר הזמן הוא אב לארבעה בעלי שמות מיוחדים - הבן עילי (14), הבת אימרי (12), הבת לירי (10) והבן יהלי (4). גלית בירנבוים-נבון, שרצה "רק" 12 שעות ברצף, מעריצה גדולה של קובי ומתאמנת אצלו, אומרת: "הוא ספורטאי ברמה עולמית ומהווה דוגמה למצוינות ישראלית שנעשית בשקט".
מתוך 44 שנותיו, הוא רץ ב-29. התחיל כבר בגיל 15 בבית-הספר "אליאנס" בחיפה למרחקי 2 ו-5 ק"מ. בצבא התגייס ליחידה קרבית וכשסיים שירות המשיך לרוץ על אש קטנה. ב-2007, פציעות במרוצי הכביש ("קיבלתי דלקות מהכבישים") "העבירה" את קובי להתנסות בריצות שטח. אז החל להגדיל טווחים ושינה לחלוטין את מפת המרחקים בארץ. "מארגני התחרויות בנו על זרים שיגיעו למרוצי האולטרה. לא חשבו שהישראלים מתאימים וירצו לרוץ יותר ממרתון. החלטתי להראות שגם ישראלים מסוגלים". וככה, מתוך שאיפה להיות ככל רצי העמים, נכנס לתמונה בכל הכוח וההתלהבות.
"הפעם הראשונה שרצתי 'אולטרה' הייתה ב-2008 במקצה 80 ק"מ. בהמשך אותה שנה כבר רצתי במרוץ ,'הר לעמק', בריצת שליחים ל-200 ק"מ. כלומר, שני אנשים שמתחלפים כל 50 ק"מ. האחד עושה את ה-50 הראשונים, האחר מחליף אותו לעוד 50 ק"מ, הראשון חוזר לקטע השלישי וזה שהתחיל שני מסיים". בהמשך, שכנע את מארגני "הר לעמק" להגדיל את המסלול.
כפסיכולוג קליני, השאלה הבנאלית ביותר – האם אין סבל בריצות מהסוג הזה? – נשמעת לו קצת מעליבה. "אף אחד לא מחפש את הסבל, יחד עם זאת הוא קיים במקרים מסוימים. ישנם רגעים קשים שבהם אתה צריך לדעת להתמודד עם מכשולים. מצד שני, ישנם הרבה מאוד רגעים יפים שבהם אתה נהנה מהריצה, מהנוף ומרכיבים אחרים".
הרושם הבולט מהשיחה איתו הוא שבוער בו הלהט להזניק גבוה יותר ויותר את תחום ריצות האולטרה. "לפני עשר שנים היו בארץ בקושי 20 רצי אולטרה. זו הייתה תקופת החיתולים של הענף. היום כבר ישנם לפחות כמה מאות שהתנסו במרוצי אולטרה-מרתון. בשנים האחרונות, קפץ המספר באלפי אחוזים ואני ממש לא חושב שזו תופעה דרמטית. חל מהפך בתחומי ריצה רבים בישראל".
כמה אתה משקיע באימונים?
"לא הרבה. תלוי אם יש לפניי איזו משימה. בתקופה בה אין מרוץ קרוב, אני מסתפק ב-4 אימונים בשבוע. כשמרוץ מתקרב, אני מתאמן פעמיים עד שלוש ביום. בשום מקרה לא יותר משעה וחצי לאימון, יש לי גם משפחה ועבודה שצריך להתפרנס ממנה".
בקליניקה שלו, הוא עוסק בהדרכת הורים ומלווה מטופלים לאורך תהליכי שינוי בזוגיות ובמשפחה. גם לרצים המתאמנים אצלו הוא מציע את הפסיכולוג שבו. "העיסוק כפסיכולוג, מאפשר למתאמן חוויית אימון המשלבת את העולם הרגשי והעולם הגופני".
מקבלים פרסים גדולים כשמנצחים מרוצים כל-כך מפרכים?
"תמיד אותו דבר: גביע ומדליה. אני לא חושב שיש מישהו שעושה אתגרים כאלה עבור תגמול חיצוני. הסיפוק הוא להתמודד עם הקשיים ולנצח אותם".
חסויות?
"החסויות שלי הן מעולם הציוד. למשל, נעליים. כל מי שרואה באילו נעליים אני רץ את המרחקים האלה יודע שמדובר בנעליים הטובות בתחומן וכך לגבי כל פריט אחר".
עוד תגיד לי שאתה משלם על השתתפות באליפות שכזאת?
"בוודאי. מדובר בעסק יקר לכל הדעות. לדוגמא, ההשתתפות בתחרות בניו-יורק עלתה לי 750 דולר. אמנם המארגנים סיפקו לי אוכל וציוד רפואי אבל השינה הייתה באוהל שהבאתי מהבית ועוד לא דיברתי על הטיסות שבשנה רגילה יש לי כמה כאלו. אסור לשכוח שבמרוץ שכזה, אני גם נעדר מהעבודה לכשלושה שבועות".
סיפרת שאתה רץ 21 שעות ביממה. ההחלטה מתי תפרוש לישון נעשית לפני תחילת המרוץ באותו יום או באופן ספונטני במהלכו כשאתה מרגיש עייף?
"בדרך כלל, אני מתכנן הכול לפני המרוץ. ההפסקות לשינה מתחלקת לפעמיים - שעתיים ושעה".
רשימת השיאים של קובי אורן בחמש השנים האחרונות נעה בין מדהימה לבלתי נתפסת. אצל אורן, מסתבר, המושג "בלתי נתפס" בעל תוקף זמני בלבד כי עוד יגיע השיא החדש:
ב-2011 רץ וזכה במרוץ הסבולת הראשון בישראל למרחק 168 ק"מ.
ב-2012 רץ 265 ק"מ וקבע שיא ישראלי במרחק רציף במרוץ אולטרה מרתון.
2013 היית השנה בה פרץ לכיוון מרוצים בינלאומיים רב-יומיים .
ב-2014 הגיע ראשון ב-5 מרוצים בינלאומיים רב יומיים: מרוץ 6 ימים ביוון, מרוץ 6 ימים בצרפת בתוצאת 739 ק"מ, מרוץ 10 ימים בדרום-אפריקה שבו ניצח במרחק בלתי נתפס של 1113.9 ק"מ.
ושאלת הסיום: מול אלו שרצים, ישנם לא מעטים הטוענים שלרוץ מרחקים כאלה זו סכנה בריאותית. אתה לא חושש?
"משום מה, נדמה לי שהשאלה מגיעה מאנשים שחוששים לבריאותי יותר ממני. שמח לאמר שאני נבדק בצורה קבועה והרופאים אומרים שהגוף שלי נמצא במצב של בחור בשנות ה-20 לחייו". אז אם חששתם, אפשר להפסיק לדאוג לבריאותו של הרץ למרחקים הכי ארוכים שיש במרוץ החיים.
לפנייה לכתב/ת 
