אהרן צ'חנובר ל-ynet אחרי ביקור בצפון קוריאה: "מתקומם על הסנקציות, לעזור להם"
הישראלי שזכה בפרס נובל לכימיה סייר בצפון קוריאה בהזמנת הממשל עם עוד שני חתני פרס נובל. הוא מותח ביקורת קשה על משטר הסנקציות המערבי: "אי אפשר לשחק בחיי אנשים באמברגו. שיטילו אמברגו על חומרים מסוכנים אבל לא על אנטיביוטיקה". על הביקור עצמו אמר ל-ynet: "זה היה מרתק, כאילו נפלת לירח"
פרופ' אהרן צ'חנובר, חתן פרס נובל וחוקר בכיר מהטכניון, שביקר בצפון קוריאה בהזמנת הממשלה בפיונגיאנג, מותח ביקורת על משטר הסנקציות המערבי: "הרפואה פה סובלת מהסנקציות, מכשור, תרופות. אני מתקומם על זה בצורה בלתי רגילה", אמר הערב (שבת) בשיחה עם ynet מסין, "אי אפשר לשחק בחיי אנשים באמברגו. שיטילו אמברגו על חומרים מסוכנים אבל לא על אנטיביוטיקה, תחבושות ותרופות לסרטן".
לצדו של צ'חנובר, שזכה בפרס נובל בכימיה לפני 12 שנה, השתתפו בביקור המיוחד גם חתן פרס נובל לרפואה בשנת 1993, ריצ'ארד רוברטס הבריטי, וחתן פרס נובל לכלכלה בשנת 2004, פין קידלנד הנורבגי. פרופ' צ'חנובר אומר כי הוא מתכוון לשוב לצפון קוריאה, "כדי לעזור להם. אני ארצה לחזור, לשתף פעולה. לא ביקרתי מתוך סקרנות, אלא בשביל לזרוע זרע. אני רוצה לראות אם הדבר הזה מניב פרי. אני רץ מרתון בעניין הזה, יש לי הרבה סבלנות".
הביקור עצמו נמשך שבוע אבל קדמה לו התארגנות שנמשכה יותר משנתיים. לממשל בצפון קוריאה היו תנאים עם מי ידברו חברי המשלחת של שלושת חתני פרס נובל. המארחים כיבדו את רצון המשלחת שלא להיות מעורבים בשום אירוע פוליטי, והמשלחת לא נפגשה עם אנשי השלטון (למעט השר להשכלה גבוהה שהוא גם נשיא אוניברסיטת קים-איל-סונג, שאירחה את המשלחת). המשלחת לא ביקרה את פסלי המנהיגים ולא ביקרה בכפרי הולדתם.
"אנחנו לא רצינו להיות מעורבים בשום אירוע פוליטי, ולא רצינו לבוא במגע עם הממשל", אומר צ'חנובר, "לא רצינו להיפגש עם המנהיגים הפוליטיים והצבאיים של המדינה, אלא רק עם סטודנטים ואנשי אוניברסיטאות. הם כיבדו את הרצון שלנו ובשבוע שעבר הביקור יצא לפועל".
ארבעה ימים הקדישו פרופ' צ'חנובר ועמיתיו להרצאות ולמפגשים עם סטודנטים ופרופסורים בשלוש האוניברסיטאות המובילות של צפון קוריאה. הוא משבח את הסטודנטים: "הם יוצאים מן הכלל, אינטליגנטים, דוברי אנגלית טובה מאוד כמעט בכל האוניברסיטאות. האנגלית הופכת עכשיו להיות שפת חובה בחינוך, ואני מאמין שתוך עשור כולם ידברו אנגלית".
הסטודנטים שאלו והתעניינו לשמוע על ישראל. "הם אומרים שהם דמוקרטיה, אבל לא נכנסנו לזה. הם דיברו על איחוד בין הקוריאות. כששאלנו איך, הם אמרו בדמות מדינה אחת בשתי שיטות. זה לא כל כך ברור, אבל הם מאוד מתגעגעים לשלום. הם די מפוחדים מהעולם החיצון. כששואלים אותם על נשק גרעיני, הם אומרים 'לכם, למערב, יש הרבה יותר נשק מאיתנו. אנחנו רוצים להגן על עצמנו מהתוקפנות". המשלחת הציעה למארחים לארח סטודנטים צפון-קוריאנים במעבדותיהם, אך לא סוכמו פרטים קונקרטיים.
"הם לא ייכנעו לסנקציות"
לדבריו, הצפון קוריאנים שמים דגש רב על החינוך. "החינוך והדיור פה הם חינם. זה קיבוץ סגור, שמחזיק את עצמו. הם לא ייכנעו לסנקציות הבינלאומיות, זה ברור לגמרי. הם עומדים על כך שלא יהיו עליהם סנקציות. אין פה רעב היום. בצד הלחץ השלטוני והפחד ששורר, הם מתקיימים בכבוד צנוע. נכנסנו לחנויות ויש אוכל, אבל אין מבחר ענק. החיים מאוד בסיסיים. אוכל הם מקבלים בתלושי מזון ובמעט הכסף שהם מרוויחים הם יכולים לקנות אוכל".
הוא מספר כי הצפון קוריאנים מקימים בית ספר לרפואה, "ארצה לייעץ להם. יש להם המון רופאים, רופא מבקר בכל בית ושואל מה הבעיות, הם דואגים לפרט, אך לא לרווחת הפרט".
הוא מתאר את המראות שראה במהלך הסיור: "לא ראינו מכוניות ברחוב כי לאנשים אין מכוניות, רק בודדות נעות ברחובות. ראיתי מעט מאוד רמזורים, לכן לא ראיתי גם פקקי תנועה ולזה אני מאוד אתגעגע", שחזר פרופ' צ'חנובר את המראות מהמדינה המבודדת. "לא ראיתי בנקים, לא ראיתי מקומות בילוי, בתי קולנוע, לא ראיתי המונים ברחובות. הכול מאוד נקי, מאוד מסודר. למדנו המון על אורח החיים שלהם. ביקרנו בבית חולים לילדים, במרכזי העשרה חינוכיים לנוער".
חברי המשלחת ביקרו אצל פרופסורים בבתיהם. "יש להם קריה שלמה שמיועדת רק לפרופסורים באוניברסיטאות. הם גרים בדירות מרווחות ומאוד פשוטות. בחנויות הספרים אין מגוון כמו אצלנו, אלא מעט אלבומים על קוריאה, והמון ספרות על המנהיגים בעבר ובהווה".
פרופ' צ'חנובר אומר כי לא חשש לרגע. "קבלת הפנים הייתה מאוד חמה. אי אפשר להתעלם מהעובדה שאין אינטרנט במדינה, אלא רק לבודדים. לי היה אינטנרט חופשי. להם יש אינטרנט פנימי של המדינה. אין תקשורת חיצונית, הטלפון הנייד שלי לא עבד והשתמשתי בסקייפ".
הוא מוסיף כי צילם תמונות רבות, אך התבקש שלא לדבר עם אנשים ברחוב ולא לצלם אנשים במדים. "על נושא האינטרנט דיברנו עם הסטודנטים. אמרתי להם שהם לא יכולים לקיים מדע כיום בלי אינטרנט, טלפונים ותקשורת. הם שתקו. לא מתחנו את השיחה אף פעם יותר מדי".
המשלחת נסעה באוטובוס מטעם הממשלה, ומפני שמספר הרישוי הוא של הממשלה הם זכו להצדעה כשעברו בצמתים. "היינו בקונצרט שכולו היה מוזיקה של המדינה ושיר הלל למנהיגים. את רואה את הכיוון".
איך אתה מסכם את הביקור?
"זה היה ביקור מרתק ביותר, כאילו נפלת לירח. זו מדינה שאין לה כל קשר לעולם החיצון. אני יוצא עם רושם טוב יותר משנכנסתי, אפילו הרבה יותר טוב, וכמובן שלא ראיתי את הכול. את רואה ילדים, חינוך, אוניברסיטאות, סטודנטים צמאים לידע, אין רעב, ומהצד השני זו מדינה סגורה לחלוטין, אנשים בה פוחדים מהשלטון, אין קשר לעולם החיצון, אין אינטרנט, אז זה יותר טוב ממה שחשבתי, אבל רחוק מהטוב הרצוי".
משלחת חתני פרס נובל יצאה בתיווך של International Peace Foundation – ארגון ללא מטרות רווח בראשות הנסיך אלפרד מליכטנשטיין, המקיים ביקורים של חתני פרס נובל והרצאות באוניברסיטאות במדינות דרום-מזרח אסיה (תאילנד, אינדונזיה, בורמה, לאוס, קמבודיה, הפיליפינים ומדינות אחרות).
לפנייה לכתב/ת 
