"באמצע הקרב, פתאום חיים מופיע לידי". לזכר סמ"ר חיים בכר ז"ל
בשיא האינתיפאדה ה-2 נהרג חיים ממטען חבלה במחנה פליטים בלטה. מפקדו בסיירת אז הוא היום מפקד חטיבת הצנחנים. במפגש עם ההורים השכולים הוא מספר להם על קרב שבו השתתפו: "ממרחק הוא פשוט הגיע בגבורה לתוך הקרב"
יום שישי האחרון, אתר התיירות בהר גריזים הצופה על מחנה הפלטים בלטה הסמוך לשכם. למקום מגיעים מצד אחד צ'לה ומוריס בכר מתל אביב, ומצד שני מח"ט צנחנים אל"מ נמרוד אלוני, לפגישה לקראת יום הזיכרון לחללי צה"ל מחר (רביעי). אלוני יוצא מרכבו ומעניק להם חיבוק חם. הם מכירים כבר יתר מ-14 שנה, מאז שחיים ז"ל, בנם של צלי ומוריס, נהרג בקרב עם מחבלים במחנה שעכשיו לרגליהם.
"שבועיים לפני האירוע אני שומע צעקות מכיוון נקודת תצפית על ההר מימין", אל"מ אלוני מצביע על הר סמוך, ומנסה לספר להורים השכולים על האופי המיוחד של בנם בצבא: "אני מגיע לאזור ורואה את חיים מתווכח עם המפקד שלו. חיים צועק עליו 'זה לא מעניין אותי, אני לא הולך לתצפית, אני בחוד. שלח משהו אחר'".
צ'לה עונה לו: "גם בשבעה הגיעו אליי חברים שלו שהיה להם חשוב לספר על החוצפה המיוחדת שלו ועל כך שלא עשה שום דבר כמו בוק. הוא תמיד ליווה זאת בוויכוחים".
ב-28 בפברואר 2002, בשיאה של האינתיפאדה השנייה ועוד לפני חומת מגן, התנהל במחנה הפליטים בלטה מבצע "מסע בצבעים" נגד המחבלים שפעלו מתוכו. על סיירת הצנחנים בפיקודו של אלוני הוטלה משימת השתלטות על בית הספר המקומי. באחת הסמטאות הופעל מטען חבלה לעבר הצוות שבו היה בכר, והוא נהרג. בן 20 היה בנופלו.
מאז האובדן מנסים הוריו להיאחז בזיכרונות. חוצפתו של חיים הרימה ראש כבר בימי התיכון. "אני זוכרת שהייתה מורה לספרות שפשוט לא הסתדרה איתו והגישה אותו לבגרות עם ציון מגן נמוך", מספרת צ'לה. "חיים, שבדיוק התקבל לקורס טיס, ביקר בכפכפים במשרד שלה אחרי שעבר את הבגרות בציון גבוה. הוא הוריד את הכפכפים, חבט בהם ואמר לה: 'אנשים יותר חכמים ממך אמרו שאני מתאים לטיס, אז לא ממש אכפת לי מה את חושבת'".
לאחר כשנה נשר בכר מקורס טיס, ולדברי אביו מוריס הוא נלחם להגיע לסיירת צנחנים. אלוני: "בשונה מחיילים אחרים שמגיעים אלינו מקורס טיס ומאוד מופנמים בהתחלה, חיים מאוד בלט. הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה ולכן גם השתלב בצורה חדה".
אבל יותר מהכול אפיינה אותו גבורתו. עשרה ימים לפני שנהרג הוא קיבל צל"ש על פעילותו במרחב שכם כשנתקל בקרב מול מחבלים פנים מול פנים. "הסתתרנו מאחורי הבטונדות וניהלנו קרב שלם, ופתאום אני רואה את חיים לידי אחרי שהיה במקום מרוחק. היה לו ברור שהוא צריך להגיע אלינו כדי להילחם, והוא עשה זאת בגבורה", מספר אל"מ אלוני להוריו של חיים ז"ל.
כשנתיים לאחר נפילתו הביאו בני הזוג בכר לעולם את אופק, שתחגוג בעוד כשבוע את בת המצווה שלה. ככל שחולפות השנים היא שומעת עליו יותר ויותר. צ'לה: "זה היה לי ברור. רציתי לתת חיים חדשים. להיות אם שכולה זה דבר שקשה להסביר. אין מילים שיתארו אובדן של בן. אבל היום חשוב לי לשמור על הזיכרון של חיים ועל המיוחדות שהייתה בו, כדי שאנשים ידעו לספר עליו גם בעוד שנים רבות".
לפנייה לכתב/ת 
