"הרגשנו שהכול בסדר, ואז הודיעו שהוא נהרג"
"גם להם וגם לי היה ברור שאני אתגייס", מספר רס"ל ש', אחיו של סמ"ר הרן לב שנהרג במלחמת לבנון השנייה. ש' היה אז נער צעיר, וחגיגת בר המצווה שלו נדחתה בגלל המלחמה. כיום, עשר שנים אחרי, הוא לוחם בחיל הים
"לרגע לא חשבתי שמשהו יכול לקרות לו. הייתה מלחמה, אבל מבחינתי הכול הרגיש בסדר. ידעתי שאחי נכנס ללבנון, ואז חוזר. לא הייתה הרגשה של לחץ באוויר, להיפך, זה רק הוסיף לרוגע כשפתאום הוא ביקר בבית. גם בדיוק הייתה איזו הפסקה של הירי. הרגשנו כאילו הכול בסדר. ואז בלילה הודיעו לנו שהוא נהרג", נזכר רס"ל ש', אחיו הקטן של סמ"ר הרן לב ז"ל שנהרג במלחמת לבנון השנייה.
לחצו לכל הסיפורים: בדרכם - פרויקט מיוחד
סמ"ר הרן לב שירת בחטיבה 188 של חיל השריון. הוא נפל ב-12 באוגוסט 2006 במהלך קרב בבינת ג'בל, בעת שסייע יחד עם שאר אנשי צוות הטנק לחלץ טנק אחר שנפגע מטיל נ"ט. הטנק שבו היה לב נכנס לעמדת חיפוי כדי לירות לעבר אנשי החיזבאללה שאיימו על הטנק התקוע, בזמן שהוא חשוף באור יום.
בתום פעולות החילוץ נפגע גם הטנק שבו היה לב מטיל נ"ט וכל אנשי הצוות נהרגו. בנוסף ללב, נהרגו באותו אירוע גם סמ"ר עוז צמח ז"ל, סמ"ר דן ברויר ז"ל וסמל ינון ניסן ז"ל. צל"ש אלוף הוענק לכל הארבעה.
"בסך הכול די נהניתי מהמלחמה. כל הילדים של הקיבוץ נסעו לכפר חרוב, והייתי כל הזמן עם חברים. נסענו גם לקיבוץ נען, טיילתי עם ההורים, היינו בתל אביב. לקראת סוף המלחמה חזרנו קצת הביתה", מספר האח ש', תושב קיבוץ מעיין ברוך שבגליל העליון, סמוך מאוד לגבול לבנון. "עדיין היה קצת בלגן, אבל גם ההורים שלי היו ממש אדישים לכל המלחמה. אני זוכר שישבנו בחוץ, איזה 500 מטר מהגדר, והיו מלא פיצוצים. בלילה ראינו את הפגזים עפים. אבל לא חשבנו שיכול לקרות משהו".
ש' מספר שהפלוגה של אחיו תפסה בתחילת המלחמה קו בדרום, והגיעה לחזית הלחימה בצפון לקראת סופה. "כשהם היו ברמת הגולן נסענו אליו ואכלנו איתו ארוחת שישי. הבאנו להם מלא חבילות כי ידענו שהם הולכים להיכנס ללבנון", הוא נזכר. "בדרך חזרה אימא שלי ראתה את המ"פ שלו. הייתה לה מכבסה והיא הציעה לו שכל החבר'ה יביאו אליהם את כל הכביסה שלהם, כדי שייכנסו עם בגדים נקיים.
"אז בשבת הוא באמת הגיע עם עוד ארבעה חברים, ואימא שלי עשתה להם כביסה. בינתיים עשינו ארוחת על האש ענקית, היו שלושה שולחנות מפוצצים באוכל. והיה שקט, כאילו המלחמה הפסיקה במיוחד בשביל הארוחה שלנו". זו הייתה הפעם האחרונה שבה המשפחה ראתה את הרן.
ש' היה אז בן 13. "זה היה בדיוק על בר המצווה שלי, והוא נדחה בגלל המלחמה". כיום הוא לוחם בחיל הים. "ההורים מאוד מודאגים והם כל הזמן בלחץ. כשאימא שלי לא רואה אותי שבוע היא מתגעגעת כאילו שהיא שלחה את הבן שלה לעוד מלחמה", הוא מספר. "אבל היה ברור, גם להם וגם לי, שאני אתגייס. אני לא חושב שלמישהו היה סימן שאלה לגבי זה".
"אני לא מרגיש שאני ממשיך את דרכו, אבל אני מאוד גאה לשרת בצבא ולהיות במדים. תחושת גאווה שהוא נהרג בצבא, ועכשיו האח הקטן הגיע לשם".
ריכוז: נעה גליקשטיין, הפקה: בקי עזרן
