צ' קוריאה: המטבעות הזרים השתלטו על השוק
למרות ששערי החליפין הרשמיים במדינה הקומוניסטית נאמדים ב-100 וון לדולר, החיים בצפון קוריאה מציגים מציאות שונה לחלוטין. רוב מקומות הבילוי והקנייה בעיר בירה לא מוכנים לקבל תשלום במטבע המקומי - מה שמעלה את שערי המט"ח לשער חליפין שני של 8,000 וון לדולר
אדם זר בצפון קוריאה נתקל בקושי רב כשהוא בא לקנות מוצר בכסף מקומי. לדוגמא, באחד המלונות בבירה פיונגאנג מוצמד תג מחיר של 130 וון צפון קוריאני (1.30 דולר לפי השער הרשמי העומד על כ-100 וון לדולר) עבור קופסת אפרסקים. אך עובדי המלון לא מסכימים לקבל תשלום בוון. הם מקבלים רק דולרים, יואן סיני או אירו. במידה ואין להם עודף מתאים, הלקוח עשוי לקבל ערבוב מטבעות - מה שמעלה מחיר המוצר.
המקרה המתואר מדגיש את הסתירה בלב הכלכלה הצפון קוריאנית. על רקע פגיעה במערכת הבנקאות בעקבות הסנקציות הכלכליות, המשטר מנצל כל הזדמנות להשגת מטבע מזומן. על אף שהשער הרשמי מוצג בתור סמל לפיקוח ממשלתי, המדינה נאלצה לשחרר אותו מהאחיזתה כדי להימנע מהיפר-אינפלציה ורישום שיפורים מתונים באיכות החיים, כך תואר באתר בלומברג.
למעשה, קיים שער חליפין שני, של כ-8,000 וון לדולר. אם בעבר הנושא היה טאבו והוכחש בפני מבקרים זרים, כיום שער השוק מוכר וידוע לכולם.
"ברגע ששער השוק מבצבץ, אי אפשר להסתירו" אומר לי ג'י סו, פרופסור למחקר בנושא צפון קוריאה באוניברסיטת מיונגז'י בסאול. "השווקים העממיים שגשגו ולקחו את הכלכלה כלפי מעלה יחד איתם. אבל כמה זמן יסבול קים ג'ונג-און את הכלכלה הבלתי רשמית המאיימת להפוך את הכלכלה הרשמית שלו לחסרת תועלת?" אומר ג'י סו.
שער השוק
עיתונאים זרים, אשר כניסתם למדינה התאפשרה בעקבות כינוס מפלגת הפועלים השולטת במדינה לראשונה מזה 36 שנים, קיבלו אישור להמיר יואן או דולרים בשער הבלתי רשמי בדוכן בתוך אחת החנויות. בתוך חנות כלבו בפיונגיאנג ישנה עמדה בה צפון קוריאנים יכולים להמיר כסף זר בוון בשער הבלתי רשמי.
המסחר העממי הצנוע בצפון קוריאה עמד בפני כמה ניסיונות ממשלתיים להעלימו. בשנת 2009, הממשלה ביצעה שערוך מחדש של מטבע הוון, עם הסרת שני אפסים מסופו - מהלך שכוון לפיקוח על האינפלציה וריסון השוק הפרטי. אך בסופו של דבר בעיקר דילל את חסכונות התושבים.
"שער החליפין הרשמי נמצא בשימוש על מנת להעניק לצפון קוריאה תדמית של עוצמה", אומר סטיב האנק, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, אשר כתב על המטבע הצפון קוריאני. "יחד עם הפיקוח על החליפין, הוא מהווה לדרך שימור העתודות של הממשלה בכסף זר".
רי סונג איל, עובד מפעל בן 50, אמר כי אין לו צורך בכסף זר. "אנחנו משתמשים בכסף שלנו", אמר במהלך ראיון בסיור עיתונאים במפעל שלו. אך בדומה למספר מרואיינים אחרים, ציין כי המשכורת שלו נקובה בשער השוק, אשר במקרה שלו שווה פחות מ-40 דולר לחודש. לדבריו, הוא מקבל את כל מה שהוא צריך מהממשלה ומשתמש במשכורת שלו לתשלום עבור ציוד לבית הספר לילדיו. "לדעתי אני צריך לקנות מוצרים מקומיים על מנת לעזור למדינה שלנו להתפתח".
לפנייה לכתב/ת 
צילום: EPA
מומלצים
